ביקורת ספרותית על ביאור הידיד נפש על הירושלמי

קיימים מעט אנשים הלומדים תלמוד ירושלמי על סדר קבוע. הסיבות לכך רבות ומגוונות. עם זאת, אני אשטח כאן מספר מכשולים בהם נתקלתי מנסיוני האישי כשנסיתי לראשונה ללמוד תלמוד ירושלמי. ההנחה שלי היא כי המכשולים בהם נתקלתי אני כאדם ממוצע מן השורה, הם לפחות בחלקם, אותם מכשולים בהם נתקלים אנשים אחרים שאינם יוצאים מן הכלל, ברגע בו עולה בהם המחשבה ללמוד תלמוד ירושלמי. אנסה כאן להציג את המכשולים בהם נתקלתי, את הגורמים להם ואת האופן בו ביאור "ידיד נפש" על הירושלמי מסיר מכשולים אלה ואחרים ופותח בפני הלומד עולם תלמודי חוויתי ומהנה אותו מציע הירושלמי.

אני "אוהב ספר" ועיון. במיוחד אני נמשך לספרי עיון, בהוצאה חדשה. אבי קנה פעם תלמוד ירושלמי בהוצאה מפוארת. החלטתי לנסות. פתחתי. נדהמתי לגלות שם תלמוד מסוג שונה. אלא שבמקום להנות ולהתיש כוחי בהנאה בלימוד, "בקושי הצלחתי לשרוד". נתקלתי במילים שאני לא מכיר. לא הצלחתי להבין היכן מסתיימת הפרכא והיכן מתחיל התירוץ. גם עם הפירושים הקיימים שודאי מסייעים, התקשיתי להבין את ההקשר ולא תמיד הצלחתי להתחקות אחרי הלוגיקה והמבנה הכללי. התחושה שעלתה אצלי היתה כי קיימת מן תזזיתיות: הלימוד ניתן ב"הכאות". בהכאה אני מתכוין לכך שנושאים מופיעים ומתחלפים בקצב מהיר מאוד, עניינים מתחילים ומסתכמים בכמה משפטים ומשם פעמים רבות שיש מעבר חד לנושא חדש. ובכלל יש תחושה כי המבנה משאיר פערים מחשבתיים אותם הלומד נדרש להבין. אמנם גם בתלמוד הבבלי, המעבר מהצגת ברייתא לקושיה הנגזרת ממנה מצריך השלמת פערים מן הלומד. עם זאת, הפער אותו נדרש הלומד להשלים בירושלמי מצריך מן הלומד לאחוז לאורך זמן מספר מהלכים לוגיים שאינם מוזכרים כלל. התחושה שאני יצאתי איתה היתה, כמו שאומרים היום, ש "לא התחברתי". הלימוד כאילו נשאר חיצוני אלי ולא הצליח לחדור פנימה. לעומת זאת, בבבלי, הסוגיות בדרך כלל מסודרות על סדר של קושיא ותירוץ והמעברים בין ההבנה הראשונית, ההוה אמינא, להבנה הסופית, המסקנה, די ברורים. בכלל, אני יוצא לרוב עם הרגשה שהכתוב מוליך אותי צעד צעד לראות את המהלך הכללי. אני מרגיש כמעט שותף למהלך הדיון ולאופן להצגת הדברים: לקושיות, לקשיא ולתיובתא, ולתירוצים. תאור ציורי נוסף לחוויה שלי כשפתחתי ירושלמי הוא שאני אוכל פסטה עם לחם, "יבש". הבנתי כי החיסרון הוא אצלי. התלמוד הירושלמי מצריך ממני לעשות עבודה מורכבת יותר, הוא מזמין אותי "להביא את עצמי". רצוני לומר כי עד כמה שהבנתי, שבשונה מן הבבלי, התלמוד הירושלמי מזמין אותי לעשות את העבודה של קישור וחיבור להקשר כללי יותר מתוך כלל הכלים שרכשתי אני לעצמי במשך הדרך, בהלכה במדרש ובהגדה. אלא מה? לצערי כתוצאה מטרדות החיים, אלה הבאות מחסרון כיס ואלה הבאות מחסרון הכישרון, לא הצלחתי לערום לי את הכלים הנחוצים. למשל, חסרו לי ההשוואות לסוגיות דומות מנושאים אחרים. עוד חסרו לי הידע והטכניקה הנדרשים לצורך השוואה וניתוח של שתי סוגיות דומות. ויותר מכל, אף אחר שהכשרתי את עצמי באופי כזה של עבודה, עדיין הזיכרון לא אפשר לי להחזיק את התמונה הכללית בראש. עבודה שכלית מן הסוג הזה היא רוב מניינו ובניינו של המערך הלימודי בבבלי. לזה קוראים בעולם "לפתוח את הראש", לקשר ולדמות בין שני כללים, להקשות בעצמי, ולפרק באופן פרטי ובאופן כללי.
יותר מזה, עבודה מן הסוג הזה מייצרת בלימוד הבבלי מערך של תגמול חיובי על העבודה. אסביר את עצמי. אחד התגמולים המרכזיים אותם אני מקבל בתור לומד מופיע במצב בו אני מצליח לאחר עמל רב למצוא תרוץ טוב או להקשות קושיא בפשט הגמרא, ולפרק (לתרץ) במקום הנדרש. אחת ההנאות הגדולות אותם מכיר כל מעיין היא כאשר התרוץ או הקושיא שהקשה מופיעה בספרי אחד מגדולי הפרשנים, רש"י תוספות רמב"ן רשב"א ריטב"א ועוד, בראשונים, או באחרונים ש"ך, ט"ז, קצות נתיבות, וכיו"ב. תגמולים מן הסוג הזה קיימים לרוב בתלמוד הבבלי. תגמולים אלה מעודדים להמשיך הלאה לבחון ולגלות את העולם התלמודי בכללו. כתוצאה מאותם חסרונות שלי, הרי שכמעיין בירושלמי, מערך התגמולים הזה לקוי וכמעט ואינו קיים. תהליך הלמידה נהיה מעמסה ואינו מקדם. אם כן, דווקא במקום בו ניתן לי החופש המחשבתי להביא את עצמי יותר לביטוי בלימוד, בתלמוד הירושלמי, דווקא שם אני מוצא את עצמי מתוסכל וחסר מעוף.
אני מניח כי תחושות דומות הן אלה שהביאו הרבה מן הלומדים להדיר רגליהם מן התלמוד הירושלמי. תחת אשר נלמד את הירושלמי ונבטא את עצמנו , נקשה ונתרץ, נחכים נבין נדע ונחדש מתוכנו, אנו מוצאים את עצמנו רחוקים דחויים ומתוסכלים. נראה על פניו כי לאור החסרונות שצוינו, אין לאל ידינו ואין פתרון למצב.
אלא שכמו שנאמר "לא תשכח מפי זרעו" יש ונמצא פתרון למצב, וכמו שנאמר "היינו כחולמים". דווקא בדורנו אנו קיימת תנועה מחשבתית בריאה של כמה מגדולי המחשבה שטרחו ועמלו בשבילנו. אלה הם הנביאים של הדור שמביאים אלינו עד פתח הבית את מה שחסר לנו. אחד ממהלכים אלה הוא ה- ידיד נפש על הירושלמי. בכדי לבחון את התועלת העולה מחיבור זה נבחן מהם האיכויות הנדרשות או הקריטריונים הנדרשים מחיבור כזה בכדי שיקרא חיבור טוב.

חיבור פרשני על הירושלמי צריך לענות על החסרונות של הלומד המונעים ממנו לחוות את הלימוד כלימוד חוויתי שלם ומתגמל. את החסרונות, לפחות את חלקם מניתי לעיל. לכן ניתן לומר כי חיבור טוב הוא חיבור שיספק את התמונה הכוללת לגבי כל סוגיה. זאת על ידי מילוי הפערים וקיבוץ הידע הנדרש לצורך הבנת כל חלק מחלקי המהלך הכללי. יותר מזה, חיבור טוב הוא חיבור שיוליך את הלומד צעד אחר צעד ממשפט למשפט אל תוך הסוגיה ויביא אותו, כמו שציינתי כבר, אל המקום בו יחוש הלומד כי הסוגיה "מאירה לו פנים" וכי הוא מבין ומחדש את מערך הידע שלו. מבנה כזה יתגמל את הלומד ויסייע לו להמשיך ולהוציא מתוכו "פירות" מחשבתיים שיסייעו לו הלאה לחזק את סדר הלימוד שלו בעולם התלמוד, אף זה הירושלמי, בגמרא במשנה ובהלכה וחוזר חלילה.
כאדם שכלתן, מניסיון העבר, אני נוטה לפעמים להיות ספקני, ציני, ולא מקבל. לכן, כשפתחתי את הירושלמי עם ביאור הידיד נפש, לא ציפיתי להרבה. אלא שבלי לשים לב, צללתי אל תוך הלימוד ומצאתי את עצמי עוד יושב באותו מקום שבו התיישבתי בתחילה, לומד, מעיין, מפלפל, מקשה מתרץ ומשיב. לרגע שכחתי שאני לומד ירושלמי. לכל משפט בטקסט מצורף הסבר פשוט ומאיר, בכדי להוסיף ביאור יש במקומות הנדרשים מובאות ממקומות אחרים המסבירות במילים פשוטות את הסוגיה, כל משפט מן התלמוד מגובה כמעט תמיד בשובל של הסבר קליל ומאיר עיניים. לגבי הרבה מן הסוגיות נוסף בתחתית הדף קטע עיוני הכולל מובאות מן הפוסקים, מן הראשונים והאחרונים לגבי סוגיות דומות המופיעות בבבלי בברייתות ועוד. בכדי להקל על הלומד אחר עיון בשקלא ותריא ניתנות באזור העיון גם מובאות הלכתיות המסכמות את הענין. כל אלה ועוד מעשירים ומתבלים את מהלך הלימוד. אני מאוד נהניתי. לדעתי זה מה שחשוב.
לכן, לכל המעיינים, אוהבי הספר, תלמידי הישיבות וכל איש ישראל שחושק בלימוד חוויתי משמח ומהנה, אני ממליץ לנכס לו תלמוד ירושלמי עם פירוש הידיד נפש. ההנאה והעונג כולו שלכם.

ניתן לקבל פרטים נוספים במיניסייט של התלמוד הירושלמי, לחצו כאן

ניתן גם לרכוש את התלמוד הירושלמי בפירוש "ידיד נפש" בחנות של שורשים