כיפות? אל תדרכו לרזי ברקאי על היבלות

רצ"ב קטע קצר עם רזי ברקאי. התחנה : גלי צה"ל "הבית של החיילים". אותה תחנה הממומנת על ידי הצבא ומופעלת בעזרת חיילים/ות בסדיר ובסדרת כוכבים רדיופונים, שאיך נגיד, לא ברור אם רוב החיילים שלנו מרגישים בבית כשהם מאזינים לתחנה שלהם. מחזור גיוס של ישיבות ההסדר התייצב היום בבקו"ם. בבית של גל"צ, כנראה, יש מי שלא מרגיש נח עם הכיפות האלו.

קחו בחשבון שהשבוע, בעקבות הרצח במועדון בתל-אביב, זכינו לשמוע בתקשורת מתקפה עוצמתית על "קבלת האחר", ועל החשוכים שלא מוכנים להכיר ב"אחרים". הקשיבו מה קורה, כשה"אחרים" מגיעים לבית מואר ונאור.

אם ברצונים להגיב, שילחו אלינו אימייל, ונעביר אותם לגל"צ, או שילחו בעצמכם מכתב לנציב הקבילות של גל"צ, עו"ד דדי לוינסון, ואת תגובתכם שילחו בעותק אלינו.

[email protected]
[email protected]


ראיון עם בתי (בת עמי) מקיבוץ שער הגולן

זוג שהגיע מארה"ב, שירלי וגיל, היא התנדבה שם לפני 33 שנה, מצאה את בן זוגה והם גרים בצפון קרוליינה. רזי עשה איתם אייטם אתמול וגם היום. (לא הצלחתי להבין את הערך החדשותי שלהם, אבל ניחא, לא נהיה קטנוניים) בתי היא האמא המאמצת של שירלי מהקיבוץ.

רזי: מה נשמע אגב בשער הגולן?
בתי : חם
רזי: על מה אתם הולכים בשנים האחרונות. יש צימרים?
בתי: יש לנו גם צימרים. זה נקרא אירוח משפחתי.
רזי: כמובן
בתי: ועשינו היום לשירלי מחדש תזכורת על חדר האוכל. היא הייתה המומה מהזיכרון, ובעיקר - מזה שבימיה, היינו קיבוץ מאוד אידיאולוגי, שומר צעיר. פתאום היא ראתה בחדר האוכל מלא אנשים עם כיפות.

רזי: אוי יו יו. אל תדרכי לי על יבלות

מתי : וזה למשל אחד השינויים


להאזנה לקטע-