הניאואים

יאמר הניאו חרדי: אסור לעלות להר-הבית יש חשש כרת.
יאמר הניאו ראפורמי: לא צריך לעלות להר הבית כשהיתום והאלמנה צועקים.
ייעלב הניאו חרדי: וכי אתה רומז בדבריך שאין אנחנו מתייחסים ליתום ואלמנה?
ישיב הניאו ראפורמי: אתם קנאים ואין אתם מסוגלים לראות מסביבכם דבר חוץ מחומרות.
ייעלב הניאו חרדי ויגיד: אתם אפי' מקלים בענייני מצוות התורה המפורשות.
ייעלב הניאו ראפורמיסט: לא רק רבניכם הם הסמכות לפרשנות של תורת ה'.
יאמר הניאו חרדי: ודאי שכן, ישנה מצווה מפורשת שלא לסור ימין ושמאל...
ייעלב הניאו ראפורמי: האם רבניכם בנים יחידים לקב"ה?
יאמר הניאו חרדי: ודאי שלא כל ישראל בנים למקום אפי' הרחוקים.
יאמר הניאו ראפורמי: וכי אנחנו רחוקים?
יאמר הניאו החרדי: אתם לא רחוקים אתם מתרחקים.
יאמר הניאו ראפורמי: אתם המתרחקים.

יאמר "ההוזה": שניכם רחוקים הדבר היחיד שמאחד ביניכם הוא "והגבלת את העם סביב לאמור, הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת".

יאמרו כל הניאואים: האם כבר פתרתם את כל הבעיות? האם יש אחדות בעם-ישראל? האם כל זו צרוע ומצורע בחברה הישראלית הגיע לידי פיתרון? רק הר הבית חסר לנו?
יאמר "ההוזה": שליש ממצוות התורה קשורות "בבית" כאשר מצוות נוספות תלויות בעקיפין "בבית" הבית של כולם בית הכיסופים, בית אשר יושבת הסנהדרין ומוציאה את דבר ה' בעולם, ושופטת בצדק דין יתום, ואלמנה. מקום שאין בו את "הרבנים שלנו" או לחילופין "הרבנים שלהם" .

ממשיך "ההוזה" לניאו חרדי: איסור כרת אתה אומר? וכי לא סרבו רבנים גדולים לעלות לא"י בגלל מצוות התלויות בארץ? מה אנחנו צריכים את המצוות הנ"ל.

ממשיך "ההוזה" לניאו ראפורמיסט: האם עבודת ה' במקום אשר בחר ה' סותרת את הדין של יתום, ואלמנה? האם כל נקודת ה"בית" היא דת קנאים שאיננה רואה מצידה ושמאלה רק עולות, האם אנחנו לא רואים את המקום שאמור לחבר את כל עם ישראל גם לשלמים? למעשר שני שנאכל בי-ם? למעשר עני? לשמיטות וליובלות? לנביא המוכיח בשער?

יאמר "ההוזה" ההבדלים ביניכם הרבה יותר קטנים ממה שאתם חושבים... הבעיה שההבדלים ביניכם לא כ"כ חשובים, הם יותר בסמנטיקה מאשר באידיאולוגיה וחבל שהם לא כ"כ חושבים גם על קונסטרוקצייה.

*הכותב יודע שכיום יותר ויותר רבנים ואנשי ציבור מכל גווני הציונות הדתית קוראים לעלות
להר, הכותב רק רוצה שזה יהיה יותר החלטי, ויותר דומיננטי בחינוך הנוער והצעירים.
** הכותב כמובן היה ציני בכל הכינויים של הדוברים, ברוח הימים האחרונים.
*** הכותב אופטימי...