גישה אחרת, אבל של חסד?

המאמר פורסם לראשונה בעלון הנוער "עולם קטן" לשבת פרשת במדבר

לפני כמה שנים, כשהייתי ראש כולל בגולן, ניגש אלי אחד מהאברכים בכולל והסביר שמעכשיו והלאה צריך להעביר את המחאת המלגה שלו למישהו אחר, כי משפחתו נכנסה לתהליך טיפול של פעמונים. זכור לי שכבר אז חשתי אי נוחות גדולה מהעניין... העובדה שכדי לתת לאדם הלוואה (או אפילו מענק) צריך לפרוש את כל חייו הכלכליים עירום ועריה, לנתח ולשבת על כל הוצאה שלו וללמוד על מה הוא ואשתו "מבזבזים", הפריעה לי מאוד. הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר על ארגון פעמונים הגבירה את התחושות הללו. הגישה של לקיחת האחריות על חייו של אדם, ההחלטה מה טוב בשבילו ומה רע נראית לי מוגזמת. נניח שהתמזל מזלך ונולדת למשפחה (או בעדה) שבה מקובל לפתוח תוכנית "עוצם לדירה" מיד עם לידתו של ילד חדש... האם זה אומר שאתה יכול לשפוט מי שגר 15 שנה בדירות שכורות, עבר עם ארגזים 10 פעמים ולא יוכל לקנות דירה אף פעם אלא אם כן יכנס לחובות? האם המעבר המשותף הזה על כל שקל ושקל ועל סדרי העדיפויות של אם הבית היא לא דבר מטריד?

בעקבות הכתבה של שבוע שעבר שוחחנו עם אנשים מעמותות חסד אחרות, כאלה העוסקות בחלוקת מזון, ובעזרה "פשוטה" יותר למשפחות... ומצאנו רוחות סוערות. בעמותת "קרן הצדיק" טענו שחשיפת הפרטים האישיים של מקבל הכסף היא פשוט נגד ההלכה- "על פי הרמב"ם והשולחן ערוך אסור לבדוק בציציות של מי שמבקש אוכל, זוהי הטענה המרכזית שלנו", אמרו לנו שם. "מלבד הירידה לחיים של משפחה שמבקשת עזרה, האם מישהו היה מוכן שבנו או ביתו יעברו תהליך כזה כאשר הם מבקשים אוכל הביתה?. צריך להבין שחסד זה לתת אוכל לאנשים, אנשים שאין להם בבית ספגטי, שוקולד וקופסת טונה. עכשיו, האם צריך לבדוק על מה המשפחה מוציאה כסף? לחקור ולבדוק? לפני שנותנים להם את זה?
אמנם, גם מבחינה הלכתית אפשר לומר שכשנותנים כסף מותר לחקור (על פי הרמב"ם והשולחן ניתן לדייק שרק עני רעב מפרנסים בלי לבדוק. י.ח), אבל מי היה מוכן לעבור כזאת בדיקה בשביל הלוואה של 15,000 ₪?"

לטענת גופי החסד המתמחים בציבור הציוני דתי עשרה אחוזים מהציבור נזקקים לתמיכה קבועה של מוצרי מזון ואוכל. והטענה היא שגם אם השיטה של פעמונים מתאימה לחלק מהם, לרוב הגדול זה כנראה לא שייך מכמה סיבות: לא תמיד אפשר וצריך להתערב במבנה המשפחתי של משפחה, העדפות כלכליות, מקומות עבודה ועוד. חלק ניכר מהאנשים לא מוכנים להיחשף כל כך בפני אנשים זרים או "מלווים", מה שמשאיר אותם רעבים. "פעמים רבות שלחנו משפחות נתמכות משלנו לפעמונים", אמר לנו מנכ"ל עמותת חסד, "הם הלכו ואחרי תקופה מסויימת חזרו כדי לקבל מאיתנו אוכל. לא תמיד אפשר לשבת עם "טבלאות" וניתוחים מול משפחות שאין מה לאכול. ועובדה שגם אנשי פעמונים שולחים אלינו מקרים של צורך דחוף באוכל. ויש הרבה כאלה, ביישובים, בישיבות, במוסדות החינוך... אז עכשיו תשב עם מישהו שאין לו לחם עם טבלת הכנסות והוצאות? זה לא קשור אליו ולא ישנה לו בכלום".

התחושה הקשה ביותר של אנשי ארגוני החסד היא כלפי הקמפיינים שמובילה פעמונים בשנים האחרונות, שבהם יש קריאה להעביר תרומות וכספים לפעמונים... ופחות לארגוני חסד "קלאסיים". "הטענה של פעמונים שהם עוסקים בחסד "אמיתי" גורמת לאנשים לחוש כאילו הפתרון שלהם מתאים לכולם... וזה לא נכון. בהרבה מובנים פעמונים זה מין בית ספר לחיים נכונים, על פי תפיסת המלווה. זה לא חסד רגיל, אז לבוא לתורם ולומר לו, גילינו שיטה שתפתור את הבעיות ולכן אל תתרום למקומות אחרים, או לשדר אל תתרמו, כי אנחנו דואגים לכולם, זו בעיה. זה פשוט לא נכון".

האם אין בפתרון של ל"חנך את האנשים איך לחיות" סוג של התנשאות של מי ששפר עליהם מזלם? האם הבחינה המדוקדקת של חייה של משפחה אחרת הוא לא דבר מביך? למרות רשימת האישים והרבנים המפוארת שבהנהלת פעמונים, נדמה שהנושאים הללו צריכים בירור נוסף ומעמיק- כי הצורך של משפחה הוא לא תמיד כספי "יבש" והתהליכים שעוברים עליה יכולים להיות עמוקים גם עבור מי שעבר "קורס מלווים" בהצלחה.