סבא, גם אתה צפית במשחקי האליפות?

הדברים הבאים הם סיכום משיחה ששמעתי מהרב יהושע וויצמן לפני זמן מה. חשובים היום כאז...

אילו ישאלונו נכדינו: מה ראית, סבא, לאהוד את הקבוצה הצרפתית במשחקה נגד שחקני ברזיל? מה תענה להם? התשובה היחידה שתהיה בפינו היא: אילו היית איתנו, גם אתה היית מצטרף.

אין הסבר הגיוני לתופעה, אך כל מי שטעם טעמה המשכר של אהדת קבוצה, יודע שזהו כח משיכה שקשה לעמוד בפניו. המשיכה היא כל-כך גדולה עד כי אדם מוכן לוותר על דברים רבים למען העניין.

היה מקרה באדם שלא עלה לעמדת התצפית בעת כוננות, כיון שצפה במשחק ולא רצה להפסיד. כשנשאל לפשר מעשיו ענה כי היו אלה 5 הדקות האחרונות של המשחק, ומקובלנו מבית אבא, שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם - 5 דקות אחרונות קודמות. אצלו בבית, המשחקים היו הבילוי המשפחתי, והמתח הגדול היה משותף לכולם. הוא רגיל בכך ואינו יכול להפסיק.

סיפור זה מלמדנו עניין חשוב בהקשר זה. בצעירותו, יכול אדם להרשות לעצמו להתפתות אחר ההבלים הריקניים הללו. אולם להגיע למצב בו בעל משפחה, אב לילדים ינהה אחריהם, זו בעיה קשה. אלו ערכים סופג הילד, כאשר ביום חמישי מתכנסת כל המשפחה לצפיה במשחק, כאשר כל שער מלהיב את אביו ושער נגדי מעציב אותו, כאשר האב מוותר על אסיפת הורים בבית הספר כי באותו יום ישנו משחק חשוב... ועוד דברים מעין אלו.

האם אלו הערכים שאנו מעוניינים להנחיל לבנינו? שכדורגל זה מעל לכל, מעל לקב"ה, מעל לתורה, מעל למשפחה?

גם אם כרגע קשה לאדם להיגמל מהרגלים אלו, עליו לבנות לעצמו סולם ערכים אחר, לבל יגיע למצב בו יהיה הכדורגל גורם מרכזי בחינוך ילדיו. אותה אנרגיה, אותו כח ריכוז, התלהבות והזדהות, עלינו לנצל לקודש - כשם שאכפת לאדם מכל שלב במשחק, ואיננו מסתפק בתוצאה הסופית, כך גם בלימוד התורה - לכל הוה אמינא ולכל שלב בסוגיה עלינו להתייחס ברצינות. את העניין הרב בשחקנים, לשמותם בתולדותם בארצותם בגוייהם, על כל פריטי לבושם וההיסטוריה המקצועית, עלינו להפנות אל הקודש, אל אכפתיות והזדהות בלימוד התורה. כל קושיא מעוררת מתח, וכל תירוץ - שאגות שמחה...