ובחרת בחיים!

כמידי שנתיים, אנו שוב מוצאים את עצמנו בסיומה של מערכת בחירות. כהרגלם בקודש, אף הפעם הרבו הפוליטיקאים להשמיץ ולהכפיש איש את רעהו השכם והערב, וכל המרבה – הרי זה משובח.

בבחירות לכנסת ה-18, מתמודדות לא פחות מ-33 מפלגות. "כשם שאין פרצופיהם שווים - כך אין דעותיהם שוות". פעמים רבות, הפערים האידיאולוגיים גורמים להגדלת הפירוד והאיבה בין המחנות.

מהי הסיבה לכך שהפירוד בדעות גורם לפירוד בלבבות? וכיצד ניתן להימנע מכך?

ממאמרו של בעל הסולם "היחיד והאומה" עולה, כי הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בחוסר איזון בסיסי במצען של כל המפלגות המתמודדות כיום, ללא יוצאת מן הכלל. (מכאן יובן שמאמר זה אינו בשום פנים מאמר פוליטי, ואין בו משום הבעת תמיכה במפלגה זו או אחרת).

ישנן מפלגות המציבות בראש סדר היום את הביטחון המדיני, אחרות את הביטחון הכלכלי, אחרים דואגים לפתור את המשבר בחינוך הדור הצעיר, אובדן הערכים, ועוד תחומים רבים נוספים הראויים לשיפור ולתיקון. אין ספק שכל אלו הינם נושאים בעלי חשיבות רבה ביותר, אולם כאשר הם מוצבים בראש סדר העדיפויות, אין זו אלא התמקדות בטפל תוך שכחת העיקר.

את העיקר הנשכח מן הלב, לימד אותנו רבי עקיבא במשפט הידוע: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" (ב"ר פכ"ד). והוסיף עליו הלל: "זו כל התורה כולה. וכל היתר - הינו פירוש של כלל זה" (שבת ל"א.)

אם נסקור את דברי ימי עמנו בכל הימים בהם ישבנו על האדמה הזאת, נוכל להבחין בקשר הדוק בין מידת האהבה והאחדות בין בני העם לבין השגשוג המדיני והכלכלי שלנו.

בתקופת השופטים, העם היה מפולג ביותר, "איש הישר בעיניו יעשה", ולכן כמעט ולא פסקו המלחמות עם הפלשתים. לאחר מכן, החל תהליך של התאחדות שהגיע לשיאו בימי מלכות שלמה שהיו, כידוע, הימים המאושרים ביותר בהיסטוריה של עמנו: ימים של שפע כלכלי, וביטחון מדיני. גבולות הארץ השתרעו מלבוא חמת עד נחל מצרים, ובני העם חיו בהשקט ובטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

הפיצול בין ממלכות יהודה וישראל, שנאת החינם והמלחמות ההדדיות שבאו בעקבותיו, החלו תהליך של התדרדרות שהוביל, בהדרגה, לאבדן הריבונות על הארץ, לחורבן בתי המקדש, וליציאה לגלות מלאת הסבל והייסורים.

המסקנה פשוטה: לו רק נצליח לשוב ולממש את הכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך", נזכה, כתוצאה ישירה מכך, לנחול הצלחה בכל תחומי החייים, הלאומיים והפרטיים, ממש כמו בתקופת "תור הזהב" של מלכות שלמה!

במאמר "היחיד והאומה", כותב בעל "הסולם" מהי הדרך שבה עלינו לנקוט בכדי להשיב את אותה אהבת אחים אבודה: "צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית הן בנוגע מפרט לפרט והן מהפרטים אל הכלל; ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות שאנו רוצים לעשות בשדה זו".

המסר ברור, ואינו משתמע לשני פנים: אם חפצי חיים אנחנו, צריכות כל המפלגות להעניק חשיבות ממעלה ראשונה לפיתוח מערכות חינוך לאהבה הדדית.

הפעולה לקראת מימוש הכלל של "ואהבת לרעך" לא אמורה לבטל את חילוקי הדעות בין המפלגות השונות. יתר על כן, שמירה על המצע הייחודי של כל מפלגה, רק מעצימה את קשרי האהבה ההדדית. הרי גם בימי שלמה, עדיין היה העם מחולק למחנות ולשבטים. אלא בשעה שבה כל המחנות יחרטו בראש מצעם המפלגתי את החינוך לאהבת הזולת, הדבר יגרום לכך שבטבעיות כל מפלגה בדרכה שלה, תכוון את יתר מגמותיה כדי לממש כלל זה.

כך, ורק כך, נזכה לאושר בר-קיימא בארצנו.