בכוח הזכות- מכתב לאח לוחם

מיקי שלי.

אפילו שלום לא הספקתי להגיד לך אתמול. הגעתי הביתה מאוחר מהלימודים, ואתה חלפת על פני בריצה אל הרכב שכבר חיכה לך בחוץ. הפנים הדולקות שלך והזיק בעיניים גילו שהרגע שציפית לו הגיע. שש דקות בלבד הפרידו בין הטלפון מהיחידה לבין נשיקת הפרידה המלוחה מאמא הדומעת. התיק כבר היה מוכן משלשום ליד הדלת, נדמה כאילו אפילו הוא כבר איבד את הסבלנות בהמתנה לצלצול הגואל.
דממת הלילה מקיפה אותי עכשיו. אני יושבת לי לבד בחדר, מנסה לארגן את המחשבות ולשחזר את השיחה האחרונה שלנו. 'מה נותן להם את הכוח?!', שאלנו אז שנינו ביחד, 'מהיכן הם לוקחים את האומץ והתעוזה להתייצב מול צבא גדול וחזק מהם בהרבה?! מה מאפשר להם, לאנשי החמאס, לצאת למלחמה אובדנית ולהסתכן באיבוד כל היקר להם?!'. לא לקח לנו הרבה זמן, מיקי, להגיע יחד למסקנה המשותפת. אמונה מפעמת בליבם. אמונה בצדקת דרכם, אמונה בדברי הקוראן, אמונה בהיסטוריה המפוארת מימי מוחמד שסופה לנצח את העולם כולו. זהו המנוע רב העוצמה שדוחף את מכונת ההרס שזורעת גשם של חורבן ביישובי הדרום, ויורה ללא אבחנה לעבר גני ילדים, בתי ספר ובתי חולים במטרה לקטול ולטבוח כמה שיותר.
ודי מהר, אח יקר שלי, התגלגלנו גם אנחנו לדבר על אמונה. האמונה שלנו. הכוח הגרעיני המניע אותנו כבר אלפי שנים זרועות דם וניסיונות השמדה. הנצח שצלח את מסעי הצלב, האינקוויזיציה והפוגרומים אל עבר חידוש מדינה עצמאית שקמה מבעד לעשן התופת הסמיך של כבשני אושוויץ לעיניו המשתאות של העולם כולו.
אני קוראת שוב את המשפטים האחרונים ומשהו צורם לי. קשה לי השימוש באותה המילה – 'אמונה' – לשני הפכים גמורים. האם אפשר להשוות בכלל אמונה שמקדשת את המוות ורואה בג'יהאד את פסגת השאיפות, לאמונה שדוגלת ב"ובחרת בחיים" ונביאיה מדברים על חזון כלל-עולמי של שלום וטוב לכל אדם באשר הוא אדם? האם יש דמיון בין תרבות שמגדלת ילדים בגן להיות שאהידים ומתגאה במעשי רצח וברבריות, לבין תרבות שיסודה הוא "ואהבת לרעך כמוך" וכבוד לכל הנברא בצלם? האם אפשר להעמיד בכלל זה מול זה חיות בדמות אדם היורות ללא אבחנה לעבר נשים וילדים, לעומת צבא שעושה מאמצים על-אנושיים להימנע מפגיעה ממישהו שאולי אינו קשור ישירות כרגע למחבלים?!
'סרטן בגופם של הערבים' הם קוראים למדינתנו הקטנה, 'פגיון בלב האומה הערבית'. על דגלם חרתו את השמדתנו הטוטאלית והיו שמחים לסיים את מה שלא הצליח לעשות היטלר, השטן הנאצי.
לכן, אחי, כשתטעין את פגזי הטנק וכשתצלוף בין כוונות דע לך כי אלו הם פגזים של צדק והכוונות הן הכוונות הטובות והנכונות. הקרב הזה הוא חלק מהמערכה על הצדק והטוב, על זכויותינו ההיסטוריות על הארץ הזאת ועל חזון הנביאים למיגור הרוע והשנאה ולהנחלת דרך מוסרית וצודקת למזרח התיכון ולעולם כולו. מערכה שנמשכת מאז הופענו בעולם והיא ככל הנראה חלק בלתי נפרד מתפקידנו אותו אתה מקיים במסירות נפש, בשעות אלו ממש.
המאבק הנוכחי הוא אחד בשרשרת של מאבקים ארוכים שמעטרים את כתר הניצחון של העם היהודי לדורותיו. אבל דבר אחד לא נשכח. לא נצא ממנו וידינו על העליונה רק מפני שאנחנו חזקים ורבים וכלי המלחמה שלנו מתוחכמים יותר. הרי כבר אלפי שנים אנחנו ממשיכים לנצח למרות שאנחנו חלשים, מעטים ומחוסרי נשק. כי לא בזכות הכוח אנו מביסים את האויב, אלא בכוח הזכות.
הזכות לחיים של שלום במולדתנו היחידה בעולם, ובכוח האמונה, הטוב והטוהר שיש בתוכנו ושבאנו להעניק לעולם כולו.
להתראות אח מתוק שלי. שמור על עצמך. עשה תפקידך נאמנה וחזור הביתה בשלום. אמא וכולנו מחכים לך.
אוהבת, מתגעגעת ומתפללת להצלחתך-הצלחתנו

אחותך היחידה
אור