"נינוה העיר הגדולה" - "וישמח שמחה גדולה"

את ספר יונה נקרא בשיאם של ימי התשובה - במנחה של יום הכיפורים. נקדים לעיין בסיפור, כדי לנסות לקחת ממנו מסר ומוסר לימים בהם אנו עומדים.

שתי שאלות מוסריות עקרוניות שואלים הראשונים על הסיפור: ראשית, כיצד מסרב יונה, נביא ה', לשליחות המקום? ועוד, "למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקודש בכולה על נינוה שהיתה מאומות העולם, ואין בו זכר לישראל"?! מובא במדרש: "ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה? אמר הגויים קרובי תשובה הם, אם אלך בשליחותו - מיד יעשו תשובה, נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים". הגויים 'קרובי תשובה' הם. תשובתם מהירה, חפוזה וממילא זמנית. אמנם, הקב"ה לא דורש מאתם יותר, כפי שהוא דורש מעם ישראל, מכיוון שהדרישה מכל עם היא לפי מדרגתו. אך יונה מתנגד להפליה זו. יונה לא מוכן שהקב"ה יקבל את תשובתם החפוזה והלא אמיתית של האומות, במיוחד כאשר זו עתידה לשמש כקטגוריה על עם ישראל, ולהביא לחורבן שומרון! יונה בן אמיתי - כשמו כן הוא - מקנא לאמת, (חז"ל מכנים אותו "נביא אמת") שלכאורה איננה. כאשר יונה נושא תפילה לפני הקב"ה, ומזכיר את מידותיו, הוא מחסיר את מידת האמת - כאומר יונה, אין כאן אמת!

הדו שיח הנ"ל שבין יונה לבין הקב"ה הוא לא משהו רחוק. הוא מתרחש אצל כל אחד מאיתנו פנימה כל הזמן. לכולנו יש נטייה לזלזל בתהליכים שאינם מושלמים. וצודק יונה - איזה ערך יש לתשובה שאינה שלמה, שלא באה מתוך עבודה והבנה? איזה ערך ישנו בקיום מצוה באופן חלקי, בשמירה על הלכה באופן חד פעמי? והקב"ה מקשיב ועושה ניסיון. מזמן ליונה קיקיון זמני, שעושה ליונה 'שמחה גדולה' אך רגעית, ומוכיח ליונה שגם הוא בחייו נהנה ושמח מהנאות רגעיות ומריגושים חולפים, כקיקיון שבן לילה היה ובן לילה חלף! ואם "אתה חסת על הקיקיון" - שעשה לך צל רגעי - "אני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה" - שתשובתם, אף שזמנית היתה, עשתה לי קורת רוח גדולה?! (כל כך בולט השורש המנחה את ספר יונה: "נינוה העיר הגדולה... רוח גדולה... יראה גדולה... הסער הגדול הזה... יראה גדולה... דג גדול... נינוה העיר הגדולה... ונינוה היתה עיר גדולה... וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם... מטעם המלך וגדליו... רעה גדולה... שמחה גדולה... לא עמלת בו ולא גדלתו... נינוה העיר הגדולה". הנביא רוצה ללמדנו שמצד האמת - לכל מעשים החולפים ולהנאות הקטנות יש ערך גדול!)

לשיעור הנ"ל יש השלכה מעשית אלינו בשתי רמות. ראשית, ברמה ההלכתית - מופיע בהלכה שבעשרת ימי תשובה אדם צריך להקפיד אף על הלכות שאינו מקפיד עליהם במשך השנה. שוב, אין כאן צביעות חלילה, אלא הכרה בחסדו יתברך, ובהשפעה שיש לכל מעשה הכי קטן וזמני שלנו למטה - ערך גדול מאוד בשמים. וברמה המחשבתית - ימים שאנו נושאים תפילות ובקשות חשובות, ומבטיחים הבטחות גדולות באמת מעומקא דליבא, לא נתן לתחושות ה'ריאליות' שבקרבנו לצנן אותנו בטענת 'צביעות'. הקב"ה מעוניין באותן התעלויות גדולות, באותם הרהורי תשובה פתאומיים, למרות שהם זמניים, ובע"ה, גם הם יעשו לפניו שם למעלה נחת רוח גדולה. שנזכה כולנו לגמר חתימה טובה!

שבת שלום!