טיפול שורש- לחודש אלול

בעיר חלם היה מפכה נחל אכזב קטן. בימות החמה, שעה שמימי הנחל היו רדודים למדיי, נהנו בני העיר לשכשך בו את רגליהם ולהתפלפל בדברי חכמה. מעל הנחל עבר גשר קטן, ששירת את התושבים שחפצו לעבור מן הגדה האחת של הנהר אל גדתו השנייה.
אך, לרוע המזל, הגשר היה רעוע למדי. בוקר בהיר אחד, שעה שאחד מזקני העיר טייל לו להנאתו על הגשר, אחד מהקרשים שהרכיבו את הגשר פשוט קרס תחת משאו והביש-גדא צנח היישר אל חיקו של אחד המתרחצים בנחל, שאיבד את שיווי המשקל ושבר את ידו.
מספר ימים לאחר מכן, הילך לו חלמאי נוסף על פני הגשר, ושוב, התרופף אחד מהקרשים, והחלמאי נפל לנחל ונחבל ברגלו מחלוקי האבן.
מששבו ונשנו מקרים כגון אלה, התכנסו חברי מועצת החכמים העליונה של העיר חלם ופתחו במרתון דיונים, במטרה למצוא פיתרון למשבר החמור שפקד את עירם. לאחר שבעה ימים ושבעה לילות של דיונים ערים, נמנו וגמרו החכמים, כי לאור הישנות מקרי הנפילה הרבים, יש להקים בקרבת מקום מרפאה קטנה, שתאפשר להעניק סיוע רפואי מהיר לכל הנופלים מהגשר...

אבי אבות החטאים
קיימות, אם כן, שתי דרכים לטפל בריבוי הנפילות מהגשר. הדרך הראשונה היא, לבנות מרפאה, ולטפל באופן פרטי בכל אחד מהנופלים. ואילו הדרך השנייה היא, לפתור את שורש הבעיה: פשוט לתקן את הגשר. ואז ממילא איש לא ייפול, ולא יהיה כל צורך בטיפול רפואי.
בדומה לכך, קיימות גם שתי דרכים לטפל ב"נפילות רוחניות". הדרך האחת היא לנסות לתקן כל חטא בנפרד, להיכשל שוב, לנסות בשנית, וחוזר חלילה. הדרך השנייה היא לנסות לברר מהו השורש לכל החטאים. אם נשכיל לתקן את שורש החטאים, הרי שכל החטאים ייעלמו מהאופק, וממילא לא יהיה כל צורך להיאבק עם כל חטא בפני עצמו.
ובכן, השורש לכל החטאים הוא החטא שחטא אדם הראשון באכלו מעץ הדעת. כפי שכותב הזוהר הקדוש (פרשת נח, דף ס"א.): "אם לא חטא אדם, לא היה מוליד תולדות מצד היצר הרע".
ככל שנעמיק לחקור מה היה אבי אבות החטאים, כך יקל עלינו לפענח ביתר דיוק מה נדרש מאיתנו בכדי לתקן את החטאים הפרטיים שהשתלשלו ממנו.
הבה ננסה לנתח את שורשו של חטא עץ הדעת, על פי הסברו של הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל בהקדמה לספרו "פנים מאירות ומסבירות".
כידוע, החטא נגרם כתוצאה מפיתויו של הנחש, שטען כי הוא יודע מהי הסיבה שבשלה אסר אלוקים על האדם ואשתו לאכול מעץ הדעת: "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע".
בעל "הסולם" מסביר כי לא מדובר בדברי שקר, אלא אדרבה, הנחש טען טענת אמת.
הנחש הודיע לחווה דבר אמיתי ונשגב. הוא הוכיח לה כי טיפשות היא לחשוב שיברא ה' דבר רע ומזיק בעולמו. שהרי כל מה שברא, לא ברא אלא לתועלת האדם. ועל כן, לא ייתכן שהקב"ה יברא אילן כלשהו אם הוא לא מעוניין שהאדם יעשה בו אי פעם שימוש.
"אם כן," טען הנחש, בצדק רב, "ודאי שהאיסור לאכול מעץ הדעת הוא זמני בלבד ולא נצחי. נאסר עליכם לאכול מן העץ כל עוד אינכם ראויים לכך. כלומר, כל עוד לא תקדשו ותטהרו את עצמכם בכוונה הטהורה הראויה לכך. אם תאכלו מהעץ מתוך כוונה ליהנות מהתענוג הכרוך בהידמות לאלוקים - אין ספק כי העץ יזיק לכם. אך אם תאכלו מתוך כוונה לגרום בכך נחת רוח לה' יתברך - ודאי שהאכילה תהיה מותרת לכם".
"אם תשוקתכם היחידה תהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרכם, הרי, שאדרבה, האכילה מעץ הדעת תהפוך למצווה, ואף לחובה קדושה, משום שכל מטרתה היא להשכיל ולדעת מהי הדרך לגרום נחת רוח לאביכם שבשמיים".
כאמור, כל הטענות הללו היו אמת לאמתה.
מששמעה זאת האשה, הלכה וקידשה את עצמה בקדושה יתרה, עד אשר הייתה בטוחה כי כל כוונתה היא אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרה. מתוך ביטחון זה, היא ניגשה לאכול מפרי העץ.
אך, לפתע, בבואה לגעת בעץ, ראתה האשה "כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל". ברגע זה, שכחה מכל כוונותיה הטובות, ואכלה מפרי העץ מתוך תאווה גלויה, ליהנות הנאה אגואיסטית מהתענוג העצום הבא בעקבות ההשתוות למעמד האלוקים.
לאחר שחטאה חווה, היא הלכה ופיתתה את בעלה, וההמשך ידוע לכל.

מתקרבים לתיקון
הכישלון של חווה אימנו נבע מחוסר היכרות מספקת עם פתלתלותו של הרצון לקבל תענוג. מחוסר הכרתה במכמני האגואיזם, היא לא שיערה לעצמה שהוא יכול להתעורר ולצוץ בה בכזו פתאומיות, וללא כל התראה מוקדמת.
כמעט 5769 שנה חלפו מאז נפילתם של האדם ואשתו מרום המעלה, מכוונותיהם הטהורות להשפיע ליוצרם, אל הכוונות השפלות, ליהנות הנאה אנוכית משפעו של הקב"ה. כל החטאים, בכל דברי ימי האנושות, היו תוצאה מנפילה זו.
אנו, צאצאי צאצאיהם של אדם וחווה, צריכים לתקן את חטאם הקדמוני, ולשוב לפתח את הכוונה להשפיע לה' נחת רוח. אנו, בניגוד אליהם, כבר מכירים היטב את הרצון האגואיסטי, בכל צורותיו וזוויותיו האפשריות. היה עלינו להתפתח במשך כל אלפי השנים הללו, רק בכדי שנלמד להכיר את כל מיני החולשות שבנו.
כיום, כותב בעל "הסולם", אנו חיים בתקופה קרובה מאוד לגילוי כל מכמניו של הרצון האנושי, על כל נפתוליו, נבכיו וסבכיו. האלימות הגואה, השחיתות המתעצמת, אובדן הערכים והמוסר, כל אלו הם סממנים של היחשפות הרצון האנוכי במלוא "הדרו". כעת, לאחר שאנו מכירים את הרע לכל עומקו, נוכל גם לדעת את הטוב האמיתי, ובכך להשלים את שני חצאי הפסוק: "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע". לאחר שנכיר את כל כיעורו של הרע, הנובע מהכוונה לקבל תענוג לתועלת עצמית, נוכל להעריך את הטוב האמיתי, את הכוונה להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה.
על כן, הולכים וקרבים הימים בהם נוכל לשוב ולפתח את אותה כוונה טהורה שפיתחה חווה אימנו בשעתה. אך הפעם הזאת, מתוך היכרות עמוקה עם עצות היצר ותחבולותיו, נהיה חכמים מספיק בכדי להשכיל לשמר את אותה כוונה, ולא לאבדה בשום פנים ואופן.
כשנתקן את שורש הקלקול, הרי שכל החטאים, לכל סוגיהם, יתמו מן הארץ, ורשעים עוד אינם.

ברכי נפשי את ה', הללויה.