הכל תלוי ברצון האישה לשנות (תמר לוי מ"והיו לאחד")

האם פעם חשת רצון לשנות משהו? לעשות משהו אחרת? לחדש? לקנות? האם את מרגישה כי בן זוגך יכול לחיות בדיוק באותו בית, באותה צורה, עם אותם הרגלים ואת מרגישה שרק את יזמת, דוחפת, מעלה "בעיות" ופותרת אותן? האם ויתרת כי בן זוגך מתנגד? או שרק מהמחשבה כי "אין סיכוי שהוא יסכים" - הרפית מהעניין? האם חשת כי השגת רצונותייך, אפילו פעוטים, כרוכה ב"מאבק"? האם זה הכרחי?! כלל וכלל לא. חובה על כל אחד ואחת ללמוד כיצד לתקשר באופן חיובי עם בן-בת הזוג ולהגשים רצונות בלי לפגוע בצד השני. האשה מטבעה נוטה יותר לרגשנות וחיי הנפש והרוחניות שבה פעילים יותר, היא בעלת דמיון מפותח יותר ולכן היא חשה צורך בשינויים, חידושים, טיפוח ואסתטיקה. כל אחד יודע להבחין בין דירה בה חי גבר לבד או בית שיד אשה מצויה בו.... חשוב לזכור! כשאנו משיגים דבר מה בדרך הפוגעת ורומסת רצונו וכבודו של השני - לא נחוש הנאה מלאה מאותו הישג. ומה יותר טוב מאשר להגשים את הרצון, וליהנות ממנו יחד עם בן הזוג? איך עושים זאת? ראשית, לפני העלאת הרעיון. על האשה להבין לעומק מה היא רוצה לשנות. כשהיא תבין - היא תדע להסביר זאת. דוגמא: רצון למעבר דירה יכול לנבוע מרצון לשנות סביבה חברתית, אי שביעות רצון מסדר הבית ועיצוב הפנים שבו, מיקום לא נוח ביחס למוסדות חינוך ושירותים עירוניים וכו'. על האשה לברר מהו הצורך האמיתי שלה שיסופק על ידי מעבר דירה. לאחר הבהרת הצורך עליה לשאול את עצמה באילו דרכים נוספות היא תוכל לספק צורך זה. באותה מידה - אשה רוצה לקנות בגד חדש לא תמיד מכיון שארון הבגדים שלה ריק - לפעמים זו תחושה של רצון לחדש ולרענן, לפעמים זה נובע מאי שביעות רצון מצורת הגוף, לפעמים משעמום - יוצאים לקניות ועוד ועוד סיבות. צרכים אלו יכולים להתמלא בדרכים אחרות, ואולי טובות יותר. אז לפני שמשקיעים אנרגיה בלשכנע את בן הזוג ולהתמודד עם ההתנגדות שלו - משקיעים הרבה פחות אנרגיה בלהיות קשובה לעצמך ולצרכים האמיתיים שלך. שנית, העלאת הרעיון צריכה להיות בצורה אסרטיבית ולא תוקפנית. בצורה של שיתוף ולא של כפיה. אמירה כמו: "מה דעתך ש___", "אני צריכה ___ יש לך רעיון איך?", "תן לי עצה איך אני משיגה___". עצם השאלה והשיתוף תפחית את ההתנגדות, וגם אם בסופו של דבר, תלכי בדרכך - זה נעשה אחרי ההתייעצות עם בן הזוג, הענקת לו את מקום השותף, כיבדת את דעתו - ולכן הוא יחזיר לך באותו מטבע. אמירה כמו: "אני רוצה_____ ואני אעשה ____" בעצם מבטאת - יש לי רצון ודרך ביצוע, החלטתי כבר, אני רק מיידעת אותך. אני לא זקוקה לעצה ממך, ועוד ביטויים לא מודעים שמחלחלים עמוק. לכן, חשוב לזכור! אותו דבר שאנו רוצים לקבל - עלינו להעניק אותו. הבנה לדעתנו - תבוא אחרי שנביע הבנה לדעת האחר. ניסוח הרעיון בדרך של שיתוף, התייעצות, שאלה לדעתו של בן הזוג - תתן לו לחוש שהוא שותף לרעיון שלך ולכן לא יתנגד באופן נחרץ, אם בכלל. שלישית, כשאת רוצה משהו את כבר יכולה לדמיין לעצמך את השינוי, וכמה שיהיה לך טוב אחר כך. בחורה לפני חתונה יכולה לדמיין לעצמה איך תהיה לבושה ואיזה צבע מפיות צריך להיות בשולחנות וכו'. הרעיון "מתבשל" מספיק זמן כדי להיות מוכן לביצוע. כשבן הזוג מתוודע לרעיון - בשבילו זו הפתעה. הוא זקוק לזמן כדי לעכל ולבחון את היתרונות והחסרונות, ואת להוטה לספק את הצורך. את חייבת מיד לאחר העלאת הרעיון לא לדבר עליו יותר ולא ללחוץ. לחץ יוצר התנגדות! אחרי ההתרגלות לרעיון - יבוא המעשה. רביעית, הבעת רצון לעשיית דבר מה בפני האחר לפעמים באה מתוך הרצון שהוא יבצע וייקח על עצמו את היוזמה לשינוי, והאחריות לתוצאות. אשה שרוצה לעבור דירה ותגשים את הרצון, תחוש אחראית לחסרונות של הדירה הבאה (לכל דבר יש גם חסרונות), וזה יביא לה לרצון חוזר לעבור ולעבור.... (כשמשהו לקוי - ההאשמה עוברת מצד לצד, כשמשהו טוב ההנאה מופרית מאחד לשני ומתעצמת.) לכן, לא לפחד לקחת אחריות ולבצע שינויים ברמה קטנה יותר. לחיות את שינוי ברמה אחת פחות ואז לבן הזוג יהיה יותר קל להצטרף לעשיית דבר פחות מאשר דבר משמעותי יותר. דוגמא: אשה רוצה לקנות בגדים חדשים מכל הסיבות שהזכרנו לעיל. המצב הכלכלי בכי רע. מה עושים? תייפה את עצמה בדרכים אחרות - תשנה תסרוקת, תקפיד להיות מטופחת ויפה בעיקר כשבן זוגה נמצא (אפילו אחרי יום עבודה), תעשה פעילות גופנית, תסדר את הארון ותמצא בגדים שפעם אהבה ויכולה לחזור ללבוש אותם, תקנה רק פריט אחד שיהיה מאד שימושי. תחייה את ההתחדשות והיופי בדרכים אחרות וכך היא אולי לא תחוש בצורך להחליף מלתחה ולבן זוגה יהיה חשק להצטרף אליה, לקנות לה למרות הקושי. אותו דבר כשאשה לא מרוצה מהבית - אשה יכולה לשנות את סדר הרהיטים, להוסיף אביזרי נוי, מפה חדשה, פרחים, נרות ריחניים וכו', ולשנות את התחושה בבית שתביא לשינוי הרצוי. לפני ביצוע כל שינוי, לחיות את מהותו בדרך אחרת הדורשת פחות את הסכמתו ושיתופו של בן הזוג. כך תהיה לך יותר סבלנות להמתין שבן הזוג "יעכל" את הרעיון, ותוכלי ליהנות לפחות מיישום התחלתי של הרעיון. חמישית, והחשוב ביותר: כל רעיון שבן זוגך הסכים לו, הצטרף לדעתך והלך בדרכך. הרבי בתודות ובשבחים, במילים חיוביות ומחזקות: "אני שמחה שהסכמת/באת..." אני חושבת שזה תרם לנו הרבה", "אני מאד מעריכה את המאמץ שעשית", "אני ממש נהנית מהקניה של ...". ותמיד תמיד להביע הערכה ואהבה. אל לאשה לשכוח שהוא אותו בחור שהתרגשה לקראתו, שכמהה להקים איתו בית, שבחרה בו והוא בחר בה. ולסיום - יש לך את הכוח לשנות. אשה היא מקור הרוחניות וההנעה בבית. הגבר הוא הצד המעשי. כל אחד טוב בתחומו וזקוק לעזרה בתחום של בן הזוג. לכן, העניקי לבעלך את הזמן לחשוב, את הכבוד לדעתו ואת השיתוף והוא יעניק לך את הכלים, הכוח לעשייה, וישתתף בלקיחת האחריות. הגבר הוא הראש בבית, האשה היא הצואר המניע את הראש. אל תהיי תקיפה ונוקשה - עם צוואר תפוס אי אפשר להביט לאן שרוצים... נושאים נוספים: - נתינה מולידה אהבה. נפסקת הנתינה - נפסקת האהבה. - עלינו להיות בן הזוג המתאים ולא לחפש את בן הזוג המתאים. - בן הזוג הוא הנשמה התאומה, וכל מחלוקת ואי הסכמה הם תמרור - מה עלינו ללמוד. - הבדלים בין גבר לאשה - גבר ואשה שונים זה מזה בתכלית השינוי, ובנויים באופן אחר זה מזה. הבנת השוני תמנע 90% מחילוקי הדעות. אשה שמתחתנת עם אדם ללא יד לא יכולה להתעצבן כל חייה למה הוא עושה דברים ביד אחת. כך אשה מתחתנת עם גבר ואין מקום להתלונן למה הוא נוהג בדרך מסוימת האופיינית לגברים - ונכון הדבר בנוגע לגבר הנושא אשה. עלינו ללמוד את מגבלות ויכולות בן הזוג ולא לנסות לשנותם. - כל מצווה הקשורה בזוגיות ובמשפחה - נועדה לשמר ולשפר את האהבה, את הבטחון העצמי, ואת הקשר המשפחתי. - מטרת הנישואין.