מדוע האיש מקדש אישה?

פעולת קידושין אחת, המוטלת על האיש רק האיש מקדש את האשה, ומדוע לא נעשים קידושין גם של האשה את האיש? והרי לכאורה יש בכך חוסר שיוויון? אלא, שיש כאן שני גישות לחיי הנישואין, בנוגע לשאלת מקומו של הפרט בתוך המערכת המשפחתית. בגישה הראשונה, בחברה שמקדשת את חירויות הפרט, כל התחייבות של הפרט, אפילו לחיים משפחתיים, עלולה להיתפס כאיום על חירותו. הנישואין הם כמערכת מעין עסקית, בה יש שני צדדים שכל אחד מהם נותן ומקבל. אלא שכאשר אחד הצדדים חש שאינו מקבל תמורה מלאה למה שהוא נותן, הוא משתדל לפרק את השותפות. בשעה שאדם צריך לתת יותר מאשר לקבל, כפי שקורה לא פעם בחיים, הוא עלול להעדיף את הרווח הפרטי על פני הטובה המשפחתית. ואילו הגישה השניה רואה את הנישואין כמערכת שבמסגרתה אמנם פועלים שני אנשים שונים, אך הם יוצרים מערכת אחת משותפת. אין בני הזוג רואים עצמם כשני פרטים בודדים, אלא כישות חדשה מאוחדת, שלה תורם כל אחד מבני הזוג כפי יכולתו, גם אם תרומתו גדולה מן התמורה שהוא מקבל. אין הוא חש שהוא תורם לאחר, אלא למשפחתו שלו, שהיא חלק ממנו והוא חלק ממנה. האיש והאשה נתפסים כאברים נפרדים של גוף אחד. אדם התורם למשפחתו מתוך תחושה כזו, חש שהוא תורם לעצמו, ובונה את ביתו שלו. "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - לא רק ע"י ילדיהם, אלא גם מבחינה נפשית. גישה זו, אמנם מחייבת יותר, אך יתרונותיה מרובים. מלבד העומק והאושר שהיא מקנה לחיי המשפחה, עשויה גישה זו להבטיח את יציבות חיי הנישואין. אילו היו הקידושין נעשים על ידי החלפת טבעות הדדית, הם היו מבטאים את התפיסה הראשונה: תן לי ואתן לך. יצירת מערכת נישואין אחת, שאינה בנויה על תפיסה מעין מסחרית, מודגשת על ידי כך שמעשה הנישואין הוא אחד בלבד. עד עתה ביארנו מדוע יש מעשה קידושין אחד בלבד, נתינת טבעת אחת בלבד, אולם מדוע הטילו את ביצוע פעולת הקידושין היחידה והקניין דוקא על האיש ולא על האשה? ראשית, יש להדגיש שקניין האשה לא הופכת את האשה לרכוש הבעל. כבר בנוגע לקנין עבדים התורה חידשה לראשונה בעולם שעצם גוף העבד לא נקנה לאדוניו, אלא רק זכות השימוש בשעות העבודה שלו, (ולכן אסור לנצל את העבד לצורך עבודות בזויות). כך גם אין גוף האשה נקנה לאיש, אלא היא מתחייבת לייחד למענו את חיי האישות שלה. אם כן, לשם מה נועדו הקנין והקידושין? - הקידושין והקנין נועדו לבטא גמירות דעת, כלומר הסכמה והחלטה של הבעל למסד את הקשר עם האשה, שלא יהא זה קשר מזדמן בלבד, ובמיוחד לא קשר פיסי גרידא. בצורה טבעית, האשה מרגישה יותר מחויבות לקשר ולבית, ולכן אין צורך להטיל עליה פעולות להפגנת מחויבויות אלה. בדומה לכך, האשה לא מְצֻוָוה על הולדת ילדם, כי הדבר טבוע בה, ואילו האיש הוא זה שמצווה על פרייה ורבייה, כדי שישתף את עצמו באחריות על גידול הילדים. ואילו תפיסת הקשר עם האשה בתור קשר מזדמן מאפיינת יותר את הגבר, וכפי שאפשר לראות לצערנו גם כיום, שבעיקר הגברים הם אלו שמשתמשים במוסד הזנות (שעניינו קשר פיסי בלבד ללא מחויבות נפשית), ולכן צריך להטיל על הגבר את החובה למסד את הקשר ולהראות שהוא קבוע, עם חיבור נפשי מעבר לחיבור הפיסי, וזאת ע"י ביצוע פעולת הקידושין והקניין.