פרשת מסעי - "הולך ומכוון כנגד בית המקדש"

פרשתנו פותחת בסקירה ארוכה של מסעות נדודי ישראל בתקופת המדבר, והשאלה המתבקשת, בה עוסקים המפרשים היא - לשם מה? לשם מה מספרת לנו התורה היכן שהו ישראל בארבעים שנות נדודיהם במדבר?

רש"י מסביר שבא להודיע חסדיו של מקום, שלמרות שגזר לטלטלם ארבעים שנה, בפועל היו יחסית מעט מסעות, ורוב הזמן היו ישראל במנוחה. פירושו קשה מכמה סיבות, בעיקר בגלל שעדין לא מובן מדוע היה צורך לפרט את המקומות בהם היו ישראל. הרמב"ם פירש (מובא ברמב"ן) שבא להודיע הניסים והאותות לדורות הבאים, איך התקיימו בני אדם במקום של מדבר ארבעים שנה עם מן, באר וענני כבוד. גם לפירושו עדין לא מובן מה הצורך בפירוט המסעות, ואדרבה, דווקא נראה שהתורה חוסכת כאן בתיאור הניסים שהיו לישראל, ולא מרחיבה בהם כבמקומות אחרים, ונמצא העיקר חסר מן הספר!

אבקש ללכת הפעם עם השפת אמת, ובמילים שלי. אנחנו נוטים לזלזל ב'מסע' ולראות אותו כמשהו שולי. כלומר, העיקר זה המטרה. המסע, הדרך, התהליך - טפלים. באה התורה בדיוק בנקודה הזאת ללמד אותנו שהמסעות הם חלק מהמטרה! המסע מלמד אותי משהו חדש על המטרה עצמה, ומקרב אותי אליה עוד יותר. הזלזול במסע נובע משום שאנחנו לא רואים איך הוא קשור למטרה באופן מהותי, אך כאשר מבינים שבכל מסע חבוי ערך מסוים מהתכלית עצמה, פתאום כל מסע הופך להיות משמעותי! כתיבת המסעות בתורה מלמדת אותנו שלכל מסע היה ערך מיוחד שקידם את ישראל מבחינה מהותית אל הארץ (וכבר עמדו על הסוד של מספר המסעות: 42 מסעות + 7 ש"חזרו לאחריהם" = 49 מסעות, כנגד 49 מדרגות של קדושה). כולנו נמצאים כל הזמן במסעות - פיזיים, נפשיים, פרטיים, כלליים - והחכמה היא לדעת לרומם כל מסע על ידי ראיית התכלית שבו. צורת חיים שכזאת היא אוטופית, אבל התורה מספרת לנו שכבר היה אדם שידע לעשות זאת. הפעם הראשונה בתורה שיהודי עושה מסע היה אברהם אבינו: "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" (בראשית יב, ט). לכאורה ניסוח מוזר, והיה צריך להיות כתוב "ויסע אברהם הנגבה". משמע שיש כאן איזו נסיעה מתמשכת לכיוון הנגב?? מסבירים חז"ל במדרש (וברש"י): "מחקה והולך ומכוון כנגד בית המקדש (שנקרא 'נגב')" - מדהים! הרבה מסעות נסע אברהם, ובכולם הצליח להתחקות ולכוון כנגד בית המקדש. אברהם אבינו, היהודי הראשון שנסע לארץ ישראל, מלמד אותנו איך לראות בתוך כל מסע את התכלית, את האור שבקצה. שנזכה בע"ה לראות בכל מסע שאנו עוברים בחיינו את התכלית שבו, את נקודת האור שבו, ומתוך כך להגיע לתכלית בעצמה, בב"א.

שבת שלום!