תנו לישון וללמוד אחריות

"שמוליק קום כבר 10" צעקה אמא "מה הבטלה הזו, תעזוב כבר את המחשב תעשה עם עצמך משהו, אתה יודע חופש זה לא לברוח מאחריות"...
"אמא די! עזבי שטויות עכשיו ח-ו-פ-ש, את יודעת, הזמן הזה שאפשר לעשות מה שרוצים, למה את לא יכולה להיות כמו כולם ולתת רגע של שקט, פשוט להתבטל?"

אני מרשה לעצמי לחשוב שכל אחד מאיתנו עבר מקרה דומה באחד מהחופשים שלו. לכארה ברור שזה לא בסדר כי אומרים בעל י המוסר שריך להתגבר כארי לעבודת הבורא. יש משהו בדברי האם שמרגישה תסכול מסויים מזה שהיא צריכה לעבוד כרגיל כדי להשביע את בנה,ואילו הוא פשוט מבזבז את זמנו לריק. זה גם סוג של בזבוז זמן - בשביל מה באת הביתה, ירצו לשאול את בנם אולם לא יעזו - הילד מִיטמטם להם מול העיניים וכל זה "בגלל החופש".
אולם אפשר, וצריך, להסתכל על הדברים באור אחר, וממילא היחס ל'בזבוז הזמן' הזה יהיה שונה.
לילדים יש צרכים שונים מאשר למבוגרים, כמו כן הם מסתכלים על החיים בצורה שונה לחלוטין. ילד, גם אם יסבירו לו על חשיבות הלימוד בבית הספר, לא יהיה מסוגל לשבת שעות רבות בכיתה, פשוט כי הוא ילד. ילד לא יהיה מסוגל לשבת לעשות שיעורי בית במשך כמה שעות, הוא יהיה חייב הפסקות, כי הוא ילד. ההיפראקטיביות היא חלק בלתי נפרד מהגיל הזה, ולכן במהלך השנה קשה להם שכן הם צריכים להתגבר על הרבה דחפים ולשבת ללמוד . בעידן המודרני ילדים כמעט לא מסוגלים להתמודד עם הפיתויים, ולשבת לקרוא למשל, כי עם כל הכבוד לספר הוא לא משתווה לסרט טוב או למשחק מחשב. אחד הצרכים של ילד נקרא חופש, וגם תלמיד בגיל תיכון הוא 'ילד' לעניין הזה. הילד ירצה להתפרק, או בלשון עממית יותר 'לעשות מה בראש שלו'. 'בא לו' לא יהיה בהכרח לימוד, גם לא לימוד תורה. החופש מתנהל לפי קריזות, יום אחד הילד לא עושה כלום ויום אחר כך הוא יכול להיות באיזה טיול מטורף במדבר יהודה או בגולן, יום אחר כך הוא שוב לא יעשה כלום.
לדעתי צריך לנסות לזרום עם הילד עד כמה שניתן, לתת לו את ההרגשה שבחופש הוא חופשי להחליט מה הוא רוצה לעשות. כאן זו כבר לא עוד אפשרות ערטילאית לקבלת אחריות (כמו בבית הספר), נתינת התחושה הזו לילד מראה לו שהוא באמת היחיד שיקבע, ממילא הוא יחליט אם הוא רוצה חופש של בזבוז זמן או חופש מלא טיולים פעילויות והתנדבויות. הבגרות שהילד יקבל אחרי חופשה כזו שווה, לדעתי, לפחות כמו שנה שלמה של שיעורים תיאורטיים בבית הספר על חשיבות האחריות. החופש הופך את כל הדברים מתיאוריה למעשים, מאמירות כמו חשוב לקום בבוקר להבנה מדוע באמת חשוב לקום בבוקר.
פה נכנסת הבעיה העיקרית שכולם יטענו- בפועל, הרי הילד בא הביתה ולא עושה כלום, כלומר שכל האידיאלים התיאורטיים שהזכרתי לא באים לכלל מימוש. וזו בדיוק הנקודה- האחריות האישית של כל אחד על עצמו היא זו שתפתח אותו בכיוון הנכון. בישיבות, מקבלים את המסגרת הנכונה אבל אם לא תהיה אפשרות לפרוץ את המסגרת ממילא לא תהיה משמעות למסגרת. המסגרת מקבלת את משמעותה רק מכיוון שיש זמן שהיא לא פעילה, זמן שלא מתנהגים לפיה, ממילא זה יהיה הזמן שבו כל אחד יוכל לפתח את עצמו הכי טוב.
איש אחד אמר "חברה היא כמו שעון, היא יכולה לתפקד כראוי רק עם כל החלקים מסתובבים כמו שצריך" אלא, שאדם הוא לא חברה ובטח שלא שעון ולכן אין לצפות שאדם לא יחפש אפשרויות לפרוץ את המסגרת שלו. גם במהלך הלימודים יש רגעים של התפרקות אבל החופש הוא זמן שמיועד לכך. אפשר אפילו להתייחס לחופש הגדול כמו אל חודשיים שבית הספר מחנך בצורה שונה.
בשפת הביינישים קוראים לדבר הזה 'משבר' והפתרון בדרך כלל יהיה לשבור את השגרה ולעשות משהו יוצא דופן. השגרה מטבעה קבועה וחוזרת על עצמה אולם היא חשובה כדי להתקדם. כשהחופש בפתחנו, צריכים להבין שכמו שהשגרה חשובה ותפקידה מרכזי, כך גם היכולת לשבור אותה ולהשתחרר ממנה.
בפועל, כדאי לקבוע איזה לימוד יומי לתקופת החופש -כל אחד כפי כוחו- ולנצל את הזמן לטיולים ופעילויות חיוביות וכך למנוע מצב של בזבוז זמן כללי אבל חשוב לתת לילדים לנצל את חופשתם כרצונם. תוצאה ישירה של חופש כזה תהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת.
יהי רצון שנזכה לנצל את החופש לפי רצונותינו, וגם אם לא הצלחנו כל כך לא להתייאש תמיד יבוא החופש הבא...