על החופש ועל עבדות

בגמרא ישנו דיון שנראה מוזר בקריאה ראשונה, הגמרא דנה בשאלה האם מישהו שמשחרר עבד מעבדותו (דהיינו- שהוא משלם לאדון של העבד את דמי השחרור), זוכה לעבד או לא. לכאורה, כל אחד מאיתנו היה אומר שברור שהוא זוכה לעבד, שהרי העבד רוצה להשתחרר ואם כן, מי שמשחרר אותו בודאי עושה לו טוב! אולם הגמרא מביאה דעה שהעבד לא כל כך אוהב להשתחרר, שקצת טוב כשאומרים לו מה לעשות, שיש מישהו מעליו ובעיקר- שהוא לא אחראי על עצמו ועל מעשיו.
ניתן לראות את התופעה הזו קצת אצל חיילים בצבא. פעמים רבות חיילים, שיודעים שבכל דבר יש מפקד שאחראי עליהם, יתנהגו אחרת מאשר בבית, כאשר הם אחראים על עצמם... כך יכול להיות מצב שבו חייל בטירונות מכניס את עצמו למצב של שינה בכל הפסקה קטנה, או יושב על הרצפה בכל שניה שהוא יכול וכדומה...
יש בעבדות, או באובדן האחריות, משהו משכר ו"נחמד"... אתה לא אחראי, אתה רשאי להתלונן ולקטר (כי לא אתה זה שצריך למצוא את הפתרון) ולעיתים קרובות זה נח יותר מכל דבר אחר.
במידה פחותה הרבה יותר, כמובן, יש נוחות מסויימת בלהיות תלמיד. מישהו אחר דואג לכך שתגיע בזמן, מתי תאכל ומתי תלמד... כמובן, אנחנו נהנים גם להתלונן על זה מידי פעם, אבל לעיתים קרובות בתוך תוכנו זה מאוד נח.
ואז קורה דבר שמפחיד חלק ניכר מהאנשים הרגילים, אנחנו יוצאים לחופש, ופתאום האחריות עלינו, בלי אף אחד להאשים, בלי האפשרות להתלונן ובלי שיקבעו לנו מה ומתי. זה לא קל, וישנם רבים שמתפרקים מהאחריות הזו... מעדיפים לעבור את הקושי בשינה, או לזרום עם האחריות הזו. כי זה לא קל, להכריח את עצמך לקום בזמן, לעמוד במטלות מסויימות או אפילו להכריח את עצמך לתכנן את הימים, כשרק את/ה אחראי ואין את מי להאשים.
ובכל זאת, לכולנו ברור שחופש עדיף על מצב שבו כופים עליך לקום, כאשר אתה חופשי ומקבל החלטות חשובות, אתה מתקדם באמת, יותר באמת ויודע שכל הקרדיט, אם ניתן לקרוא לזה כך, הוא שלך. אתה בוחר, מחליט... והנה בחרת בטוב. תכננת את הזמן, לא "זרמת" ולא בזבזת, עשית משהו, קמת בזמן והתקדמת (ואלי אפילו למדת משהו היום? או שהגזמתי?). בסופו של דבר, כאשר אנחנו עושים משהו רציני ואחראי בחופש, אנחנו מתקדמים באישיות שלנו בצורה רצינית יותר, כי אנחנו אלה שעמלנו והתקדמנו.