אז מה הבעיה עם הרפורמים?

המאמר "הרפורמים באים" שפורסם בעולם קטן ובאתר שורש עסק במאמצי התנועה הרפורמית להיכנס למדינת ישראל, גרר מספר לא קטן של תגובות ושאלות, חלקם דרך העלון וחלקם דרך אתר האינטרנט של שורש. חלק מהמגיבים בחרו לשתף אותנו במהלכים נוספים של התנועה, חלק אחר הביע את השתתפותו בתחושות הקשות שלנו והיו גם שאלות, שהמרכזית שבהן היא מה בעצם הבעיה הגדולה עם הרפורמים. או בניסוחו של יוסי ביילין (דיבר על העניין ב"פאנל" ברשת מורשת)- מדוע נוח לדתיים לשבת עם כופרים וחילונים כמוני בפאנלים ואילו "רב רפורמי" הוא מחוץ לתחום?

לפני שנעבור לנקודה אחת מהותית ביחס לרפורמים, חשוב לציין שבמהלך כתיבת המאמר שוטטתי רבות (בעיקר דרך האינטרנט ושיחות טלפון) בעולם הרוחני של התנועה הרפורמית... ואין מה לומר, יש איזה שהוא כאב בטן לא פשוט בלראות איך נראה, לדוגמא, "תשליך" של רפורמים. על שפת ים, כולם בבגדי ים, ילדים קופצים ראש למים ואיזה עשרים שופרות בידיים של האנשים הרטובים בתוך הגלים. אתה מביט גם על מסיבות ה"שמחת תורה" ומבין שזה פשוט לא יהדות, זה כל כך נוצרי, נמרח, פוליטיקלי קורקט כזה... עם מבט מצועף בעניים, ספר תורה ביד אחת ונערה מרקדת בשניה.

אז כמובן שניתן לטעון שלא אנחנו נגדיר מהי יהדות ומה לא, אולם ישנן בכל זאת הגדרות בסיסיות, שהיסודית שבהן היא שהיהדות היא יהדות רבנית, חזלי"ת אם תרצו. היהדות לא נוצרה על ידי האבות ומוסריותם, ולא על ידי הנביאים או מלכי ישראל, אלא על ידי הפרשנות שנתנו חכמים (בשכל אלוקי) ועם ישראל (בכח סגולי) למקרא, למנהגים ולקביעות של התורה. זאת יהדות... ומי שלא מכיר בכך מייסד בהכרח דת אחרת.

אולם ישנה נקודה חשובה נוספת. לכאורה מטרתה העיקרית של הדת היא לחנך את האדם לענווה. היכולת לקבל שיש משהו גדול ממך,חכם ממך ויודע יותר טוב ממך מה נכון. אתה עושה מאמצים גדולים להבין, מאמצים אחרים להכיל... אולם בבסיס הדברים עומד היסוד שגם אם לא תבין ואפילו אם תצא מדעתך מחוסר המוסריות- הרי שהאדם מקבל שישנו שכל עליון, גדול ממנו לאין ערוך, שיודע טוב ממנו מה נכון ומה לא. במשך הדורות קמו הרבה דתות, שיסודם הוא העבודה זרה, שהתיימרו להבין את האלוהים, לדעת מה הוא אוהב ולהמציא איך עובדים אותו... ברוב רובם של המקרים, כמובן, זה הסתיים בעבודת האישיות ובהכנסת היצרים האנושיים הנמוכים ביותר ל"מסגרת דתית". הנצרות הצליחה לערבב לחלוטין את המושגים והכניסה לקלחת אחת "חוקים אלוקיים", מעשיים אנושיים, טענות על שכל עליון ביחד עם טענות על הבנת המגמות האלוהיות ואפילו הבנה של המוסר האלוהי בעצמו!! לא לחינם הם נזקקו לאלוהות כפולה שיש בה גם אב וגם בן... כאשר ככל שהתקדמו הרפורמות למיניהם הלך וגבר כוחו של האדם ושכלו המוגבל בעיצוב פני הדת, השאיפות שלה וחוקותיה הנעלמים והולכים.

נראה שזו הבעיה הגדולה ביותר שיש לרבנות הרבנית עם הרפורמה... הטענה שלפיה האדם מבין את האלוקים, יודע מה הוא שואף ומה מוסרי "היום" יותר מפעם, היא טענה בלתי אפשרית מבחינתינו. הטענה שחוק שכתוב בתורה היה נכון אז והיום איבד ממוסריותו, היא בעצם טענה שהקב"ה, כמונו בני האדם, כפוף בכלל למושג הזמן, להתפתחויות המוסריות והמדעיות והוא חלק מהבועה המוגבלת שבה אנו חיים. ממילא,אנחנו יכולים לנתח מה נכון ולעיתים קרובות לדעת יותר מהאלוקים מה טוב. למעשה יש כאן כפיפה של הדת לאדם, חולשותיו, מגמותיו ויצריו ואחר כך הכנסה שלהם אל מסגרת דתית מצועפת. המרחק בין זה לבין העבודה הזרה של הנצרות הוא קטן, אם הוא קיים בכלל.

במובן הזה, יש יותר קרבה בין הכפירה המוחלטת לבין האמונה. האלוקים הוא כל כך גדול, מנותק ממגבלות ועליון... עד שעצם הקשר שלו עם בני האדם הוא פלא גדול ועצום, עד שכמעט היה נכון לומר, לולא מעמד הר סיני, ש"אין אלוקים" ח"ו, לפחות מבחינת בני האדם. בין אלה הטוענים שאין קשר בין הארץ לבין הבורא לאלה שטוענים שיש קשר, אולם האדם בשכלו הוא זה שמגדיר את הקשר הזה- קל לנו יותר עם הראשונים...

ובכל זאת נקודה לסיום- אחד המגיבים באתר האינטרנט סיפר לי שהוא עצמו בן לאב קונסרבטיבי שעלה לארץ והיום, ככל הנראה מדבריו, הוא מגדיר את עצמו כדתי. לטענתו חלק גדול מהרפורמים היום בוחרים בין התנתקות מוחלטת מהדת והפיכה לגויים לכל דבר לבין התקרבות לישראל וליהודים. הסיכוי היחידי להשאיר אותם במסגרת ולקרב אותם לרעיון העליה וההצטרפות מחדש לעם ישראל טמון בתחושות הדתיות שעוד נותרו בהם ולדעתו התנתקות מוחלטת מהרפורמה למיניה תביא לדחית רעיון העליה בכלל... נקודה שיש לחשוב עליה.