ויהי בנסוע הארון - "פרשה זו אין זה מקומה"

בפרשתנו אנו פוגשים תופעה יחידאית בתנ"ך: שתי נונים הפוכות שתוחמות שני פסוקים מפורסמים. וחז"ל נדרשים לעניין: "פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה" (שבת קטז ע"א). המפרשים התחבטו על אילו פורענויות מדובר, אמנם, נראה שהשאלה שיותר מטרידה היא עצם התופעה, ומה עניינה?

הנצי"ב בהקדמתו לספר במדבר עומד על המבנה הכפול שיש לספר. הוא נקרא 'חומש הפקודים' על שם שני המפקדים שבו: האחד - במדבר, מסביב למשכן כמרכבה לשכינה, והשני - בערבות מואב, ערב המלחמות של כיבוש הארץ. חציו הראשון של הספר מתאר מחנה שמימי, שמתנהל לפי "עלות הענן", ואילו חציו השני מלא בעיות וסיבוכים ארציים של 'מתאוננים', 'קורח' ו'מרגלים'. יש כאן שתי הנהגות שונות, כאשר נקודת המפנה היא בדיוק הפרשיה שלנו עם שתי הנונים!

חז"ל דורשים על כל אחד מהחומשים ביטוי שונה מבריאת האור, ומעניין שעל חומש במדבר דרשו: "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ". ספר במדבר ממשיך להבדיל בין שתי הנהגות - יוצאי מצרים ובאי הארץ.

הקב"ה ברא ביום הראשון אור גדול, ראה שאין העולם כדאי - עמד וגנזו ביום הרביעי. הארבע, שכידוע מבטא פירוד, תמיד מזמין תקלות. חומש במדבר הוא החומש הרביעי, ומשום כך הוא מכיל נפילות (האות 'נ' כידוע מבטאת נפילה). אילו לא קלקלו ישראל, היו מתקיימים בהם שני הפסוקים המאירים, וארון ה' היה הולך לפניהם ונלחם את מלחמותיהם. כיון שקלקלו - 'עמד וגנזם בחומש הרביעי'. ואף על פי כן, עתיד הקב"ה להושיע את ישראל, "ועתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה" (שם), במהרה בימינו, אמן.

שבת שלום!