פרשת בחוקתי ואני?

פרשת בחוקתי מציגה לנו את הברכות והקללות שעמדו ברקע של מעמד הר סיני, ואני מבקש לשאול על הרלוונטיות שלהן לחיינו. כלומר, האם הבטחה על הורדת גשמים בעיתם היא דבר שבאמת אמור להניע אותי לקיים מצוות? ולחילופין, האם מיני מחלות ומגיפות אמורות להניא אותי מלעבור עבירה בשעת מעשה?!

דומה שצריך להבדיל בין ההתייחסות של התורה לכלל ישראל, לבין התייחסותה לפרטים. כאשר התורה מלמדת את המצוות אחת לאחת, היא מפרטת את העונש הספציפי שמגיע על כל עבירה. עונשים אלו בוודאי אמורים להרתיע את האדם מלעבור על אותה עבירה. לעומת זאת, בפרשת הברכות והקללות הכתוב פונה לאחריות של כלל ישראל. אין כאן התייחסות למצוה או לעבירה ספציפית, אלא לצורת החיים הכללית של האומה. יש כאן סוג אחר של אחריות שדורשת מאיתנו התורה לגלות - אחריות ציבורית. משום כך, אין לא בברכות ולא בקללות זכר של גמול בעולם הבא, כיוון שמצד הכלל אנו יודעים ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (סנהדרין י, א).

מורכבות זו, בין מקומו של הפרט כפרט לבין היותו חלק מן הכלל, באה לידי ביטוי בסתירה המפורסמת שכבר מעלים חז"ל: כתיב "איש בחטאו יומתו", וכתיב (בפרשתנו כו, לז, ראה רש"י) "וכשלו איש (בעוון) אחיו" שכל ישראל ערבים זה לזה?! אלא שהיה בידם למחות ולא מיחו (סנהדרין כז ע"ב). מעבר לדין של הפרטי שנידון כל אדם על מעשיו, דווקא בפרשתנו אנו למדים על האחריות הציבורית שיש בין הפרטים בישראל, מצד קישורם אל הכלל. הברכות והקללות צריכות לעורר בקרבנו תחושה שיש לכל מעשה הכי פרטי שאנו עושים, השפעה ישירה על הכלל כולו, ולהיפך.

שבוע שישי מידת היסוד: היכולת לחבר בין האידיאות האלוהיות למציאות הארצית. מקושר לדמותו של יוסף.

שבת שלום!