על יצירה ישראלית ורוח ענווה- ראיון עם עובדיה חממה

מתוך המנגינה היפה כל-כך, המרגיעה והמחממת של הפיוט הנפלא "אנא בכוח" אני שומעת צליל של שקט פנימי, של צלילות ובהירות, וענווה. "מראש בחרתי בדרך צדדית הרחק מאור הזרקורים", כותב היוצר והמוזיקאי הישראלי עובדיה חממה באתר האינטרנט שלו. אחרי עשרים שנות יצירה אינטימית וחבויה, כפי שהוא עצמו הגדיר זאת, יצא עיבודו של חממה לפיוט "אנא בכוח", הנכלל באלבום "שמים וארץ" שיצא בשנת 2006. שיר זה הושמע פעמים רבות בתחנות הרדיו והפך אהוב בקרב כל העם, על רבדיו וגווניו השונים. "אנא בכוח" בצלילים המיוחדים שהעניק לו חממה הפך ליצירה ישראלית אמיתית, חודרת כל לב יהודי.
את השקט הנשמע ממנגינתו, תוכלו לשמוע גם מתוך דבריו ותשובותיו, אם רק תאזינו היטב...

כיצד אתה מגדיר יצירה ישראלית ?
יצירה ישראלית לכאורה צריכה להיעשות בישראל ולהיכתב בעברית, ותו לא. אך נדמה שאין זה מספיק, והעניין האמיתי הוא ליצור יצירה ישראלית שתהיה טובה וראויה. לשם כך יש להתבונן במשמעות המושגים ישראל ועברית. ישראל פירושו דרך הישר אל ה'. דרך של יושר פנימי של נשמה המבקשת אור. עברי פירושו מֵעֵבֶר, מעבר לצימצום עולם החומר, מעבר לאגו ולאינטרסים, מעבר לאופנות זמניות, מעבר לשיטה ולקיצורי הדרך.
מכאן שיצירה ישראלית צריכה לספר לנו באופן אותנטי מסר קיומי. חכמה, סוד, נחמה, אהבה, תקווה, כאב, שמחה וכו'... מסר כזה, שגם כאשר היא מספרת אותו בגוף ראשון- היא מעוררת הזדהות של הכלל באופן כאילו הדבר מכוון לכל אחד ואחד. גם כשמדובר בתיאור רגעים קטנים היא תצליח להתעצם למשהו חזק וגדול מהחיים. וגם אם היצירה הושפעה מוזיקלית מאומות העולם זה נשמע כאילו מכאן. לדעתי, היוצר אהוד בנאי מצליח לעשות זאת היטב. הוא אמן מופת שמצליח להתחבר מהמקום הכי אישי לכל כך הרבה לבבות, ולחברם אליו. יצירותיו בעיניי הם דוגמאות ליצירות ישראליות מופתיות ומשיבות נפש. הקשבה לשיריו מעבירה את המקבל לתדר מעודן יותר שם סיכוייו למצוא טוב ולהיטיב גדולים יותר. בעיני, אהוד הוא מאור גדול שהפך את כל חסרונותיו לבטלים בשישים ואת כל יתרונותיו היחסיים לאבסולוטיים. נדמה שאי אפשר להפריד הצורך בלהיות אדם טוב, קודם היותך יוצר ישראלי טוב.

מה לדעתך הקשר בין עם ישראל ליצירתיות ואומנות?
כמוזיקאי וכאוהב מוזיקה ברור לי שלמוזיקה יש תפקיד בעבודת ה', תפקיד במלאכת חיינו לעדן אורחותינו ולהיטיב מידותינו.
המוזיקה יכולה לשמח... והרי זו מצווה גדולה לשמח את עצמי ואת קרוביי וקהילתי.
המוזיקה יכולה לרגש, לעורר, להשיב נפש, לחבר, לתת תקווה, ללמד, לפאר הא-ל ועוד. כל אלו נדרשים לנו במסענו בדרך מעלה אל מיטבנו.
המוזיקה ממשיכה את העבודה של המילים, היכן שהמילים כבר לא יכולות לגעת, באה המוזיקה ואוספת אותך אליה באופן בלתי נתפס ועם זאת בצורה הכי טבעית. המוזיקה נותנת חיים לתפילות בבתי הכנסת. היש להשוות בין העוצמה של "חטאנו לפניך רחם עלינו" של יום כיפור בניגון הספרדי הידוע, לבין קריאה יבשה של הטקסט? האם ניתן לתאר מעמד לאומי ללא שירת התקווה על ידי כולם? והאם ניתן להתחבר לימי הזיכרון השונים שלא דרך שירי הזיכרון המופלאים שחוברו לאורך שנות קיום העם והמדינה?
המקור לכל זה טמון אולי בהיותה של נשמתנו שורש וניצוץ אלוקים. כיוון שנבראנו בצלם אלוקי הרי גם אנו בוראים, על אף היותנו נבראים. הצורך לברוא וליצור הוא צורך פנימי ראשוני. יצירות יהודיות מעין הפיוט השירה והתפילה, ביטאו לאורך הדורות את זהותנו כעם בשעות השבר כמו גם בשיאים.

לאיזה סוג של יצירה ישראלית אתה הכי מתחבר?
כאמור אהוד בנאי הוא הדוגמא לטעם שלי, אך אני מתחבר להמון אמנים וסגנונות נוספים. חשוב לי שבמוזיקה ובמילים תהיה לא רק כוונה עמוקה ואותנטית אלא גם ניקיון. אינני אוהב בוטות וגסות רוח מכל סוג. בשירים עלינו לתת ולקבל את מיטבנו ואת מיטב השיר. חייב להיות בו גרעין של אהבת אדם, תקווה ואופק אור גם אם הוא נובע מעצב קיומי גדול.
לי כשלעצמי, אין ממש שירים שמחים והעירו לי שזה מדהים שאני מתחבר ושואב השראה דווקא מהעצב ומצליח לזקק אותו ולהפכו לחלק מהיופי של השיר והחיים עצמם. "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" כתב הרב קוק בצורה נפלאה. זהו משפט שהלחנתי לאחרונה ואני משתדל לחיות על פיו, ולכן אני מתחבר לאמנות שיש בה נשמה מאירה. לאחרונה התאהבתי ביצירה של הרב קרליבך. שיריו המדהימים הם דוגמא לזיקוקו של הצד הקשה של החיים דרך מקורותינו המופלאים באמצעות לחנים פשוטים ומשיבי רוח.
חובה עלי להגיד שאת אהבתי למוזיקה שאבתי בעיקר מהעולם הגדול. היום אני מבין שאני מביא את השפעות אלו אל תוך המוזיקה הישראלית שלי ונוצר מזה חיבור או כור היתוך שמפיק משהו חדש-ישן וטוב.

עד כמה לדעתך צריכה היצירה הישראלית לתפוס מקום בחיי היום-יום של כלל העם, ומה המצב כיום ביחס לשאיפה זו?
לפי לוח השנה העברי לכל יום יש את הכוח והעניין שלו, אין סתם יום. לכן המוזיקה מלווה אותנו במסלול החיים. כמובן שגם במועדים ובאירועים גדולים אבל גם בשגרת היום-יום. אם לא נמלא את שיגרת היום בתוכן יצירתי ישראלי משמעותי וחיובי, ייפערו חללים שיתמלאו עד מהרה במוזיקה האחרת. נכון שלא כל השירים הטובים חייבים להיות מגויסים דתית אולם הם בהחלט שגרירי האור ועליהם להלום מטרה זו. לפעמים משפט אחד משיר או מנגינה טובה מלווים אותך כל היום בשגרתך האפורה ונותנים משמעות וכוח. הרדיו הוא חלק מרכזי מחיינו ויש לו תפקיד עצום בעיצוב חינוך ותרבות הציבור. זה כלי שיש לו יכולת עצומה ואם מסתפקים רק בלבדר ולקשקש פשוט מבזבזים מבזים ובוזזים אותו, וחבל. יש שירים שמדברים לנשמה ומעדנים את האדם. זה מה שאני מחפש כמאזין וגם כיוצר.

האם אתה רואה מטרה מיוחדת, אישית וכללית, בעיסוק בזה?
מטרתי המיוחדת כיוצר היא לא לבזבז את הכשרון אשר ניתן לי אלא לנתבו לערכים עליהם דיברתי. בעשייה מוזיקלית יש הרבה חברותא טובה. זוהי עבודת צוות ומיזוג של כשרונות ואנשים שונים. כל זמן שאני כותב ומלחין, מנגן ומקליט, מעבד ומפיק- כל כולי מצוי בעולם אחר. אני נמצא הרחק מהמולת היום ממהומת החיים וממהמורות הדרך שעלולות לגנוב את דעתי. באופן אישי הוכחתי לעצמי מה רב הכוח של מסירות, התמדה, אמונה בדרך והקשבה לקול הפנימי. משהו מזה, מתישהו (במקרה שלי זה הבשיל ולקח 20 שנה!) יעבור הלאה אל הקהל וייטיב עימו. "ייתן פריו בעיתו" זהו משפט שלמדתי על בשרי. אוי לי אם הייתי מצליח כך קודם ליצירתי הנוכחית (עובדה שלא...) ואני פשוט מאושר שזה קרה דווקא בפיוט "אנא בכח" ובאלבום "שמים וארץ". כוחו של המניין הוא בחברותא שאין בה כוכבים ואגו, היחידים מתבטלים בתוך השלם ומפיקים מכך כח עצום. זהו הניצחון גם של הסמל הזה. בדרך הזו אני אוסף אליי חברים חדשים מוזיקאים ומאזינים שהם יהוו מכשיר להתפתחותי כאדם וכאמן ולמעשה מהם יצמחו שירי הבאים. מאז "אנא בכח" חיפשתי שירים מעין אלו כדי להמשיך וכמובן שלא מצאתי. אז הבנתי שצריך לתת לזה זמן והשירים הבאים פשוט ימצאו אותך בדרך, ולכן יש להקפיד על הדרך בא אתה הולך כי ממש שם תפגוש את השיר הבא שלך...

מה מאפיין לדעתך יוצר ישראלי אמיתי?
מבחינתי, יצירה אישית ישראלית צריכה להתייחס למורשת הכללית, מתוך הזווית האישית והחד פעמית של היוצר. זהו גם שורש האפשרות לשמוע דבר חידוש שטרם נשמע כמוהו על כל דבר ועניין.
אני מאוד מעריך אומנים שניכרת בהם התנועה הפנימית הברורה של חיפוש דרך ושל "יגעת ומצאת- תאמין".

בשיתוף כתב העת ואתר "בין הטיפות"