ירושלמי- למה אסור לדלג בקריאת התורה

בהלכות קריאת התורה, שנינו במשנה (מגילה פ"ד): "אין מדלגין בתורה". אין לדלג ממקום למקום בקריאת התורה. מדוע?

בבבלי מסבירים (יומא ע): "אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני כבוד ציבור".

מסביר רש"י: "מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך".

גם בתלמוד הירושלמי (יומא ז א) מסבירים מדוע אין לדלג בתורה. בתחילה מסבירים בדומה לבבלי: "ר' ירמיה בשם רשב"ל: שאין גלין ס"ת ברבים." זאת אומרת שאין זה כבוד הרבים שיצטרכו להמתין בשעה שגוללים את הספר.

אבל מקשים על הסבר זה: "ר' יוסה בעי: הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה". זאת אומרת, אם הדילוג הוא קטן, והוא לא גורם להמתנה של הציבור, מדוע בכל זאת אין מדלגים?

לכן מסבירים אחרת: "אלא כדי שישמעו ישראל תורה על סדר".

בשיטת הירושלמי מודגש הרצף של פסוקי הקריאה. כאשר שומרים על הרצף של הקריאה, אז כל הקריאה מסודרת כאחת. כל הפסוקים שקוראים מסודרים ונכללים בכלל אחד. המבט הכללי של הירושלמי, השואף לאחד את כל הפרטים תחת כלל אחד, מחייב שכל הפסוקים שקוראים יהיו דבר אחד.

הטעם של הירושלמי נובע מסגולת ארץ ישראל, שבה אנחנו נפגשים עם המבט הכללי על התורה והמציאות.

שורש ההבדל כאן בין התלמודים נובע מהבדל בין התלמודים שהגדיר אותו הרב חרל"פ, כפי שנמסר לו בחלום מהגאון מבריסק: הירושלמי הוא "כלל, הצריך לפרט." כלומר יחודו של הירושלמי הוא בתפיסה הכללית שלו. והוא צריך את הבבלי כדי לפתח את הפרטים. והבבלי הוא "פרט, הצריך לכלל." כלומר יחודו של הבבלי הוא המבט הפרטי על הדברים, והוא צריך לירושלמי כדי לפתח את המבט הכללי.