ירושלמי וקדושת ישראל

"מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּֽת"

יש הבדל בין החתימות בברכות על קידוש היום... חתימת ברכת קדושת היום היא "מקדש השבת". בשונה מימים טובים, בהם אנו חותמים "מקדש ישראל והזמנים".

מדוע בקדושת ימים טובים מזכירים את ישראל? בבבלי מסבירים: עם ישראל קובעים את מועדם של הימים הטובים ע"י עיבור חודשים ושנים. "ישראל דקדשינהו לזמנים". מובן אפוא שבשבת זה לא שייך, כיון שזמנה קבוע וקיים מבריאת העולם ועד היום.

הביאור בשיטת הבבלי הוא שברכה זו עוסקת בקדושת הזמן, והזכרת ישראל בברכה היא מתוך כך שעם ישראל קובע את תאריך המועדים. מלבד יום השבת שקבוע ועומדת מעצמה.

בירושלמי (ברכות ח א) אומרים שבשבת חותמים "מקדש ישראל ויום השבת".

בתלמוד הירושלמי הזכרת ישראל אינה מתוך חלקם בקביעת הזמן, אלא מתוך כך שהם מגלים בעולם את קדושת הזמן. "עַם־זוּ? יָצַ?רְתִּי לִ?י תְּהִלָּתִ?י יְסַפֵּֽרוּ". עם ישראל הם הצינור להופעת שם ד' וקדושתו בעולם.

נופך נוסף:

בספר יצירה מובא שיש שלושה עדים נאמנים על אחדות הא-לוה: עולם (מקום), שנה (זמן) ונפש (האדם). (ע"פ ספר הכוזרי ד כה). וביאר אבי מו"ר שליט"א: "שלמותו של דבר באה לידי ביטוי בהופעתו בשלושת המישורים – המקום, הזמן והאדם. אלו הם עדים נאמנים, שכן אף עדים המעידים בבית דין נשאלים על שלושת המישורים: מקום המעשה, זמנו, והאדם העושה."

ברכת "מקדש ישראל והשבת" באה מתוך שלושת הדברים הללו יחד. רק בארץ ישראל (עולם), מקום הופעת דבר ד' בעולם, קדושת הזמן (שנה) מחוברת עם קדושת ישראל (נפש) חיבור עצמי. לכן בא"י קדושת השבת אינה באה לידי ביטוי שלא מתוך "מקדש ישראל".

"תֵּ?ן לְ?חָכָם וְיֶחְכַּם־ע?וֹד".

שבת שלום!
ישי ויצמן