למה צריך ראש לשנה?

האם שאלתם פעם את עצמכם מדוע צריך ראש לשנה?!

נסביר את השאלה: אפשר להבין שיצור חי, כגון אדם, צריך "ראש", כלומר מעין מרכז תפקוד ובקרה. אך הזמן לכאורה, הוא רק הדרך שלנו בני האדם, לחיות בעולם. על פי התפיסה המקובלת הזמן הוא הכלי, הוא השיטה, שבה משתמשים בני האדם כדי להביט על העולם ולסדר לעצמם את המאורעות שאירעו בו. כלומר, הזמן הוא מעין פונקציה תפקודית אנושית ותו לא.

ועל כן נשאל: וכי שייך לציין ראש השנה מיוחד לתפקוד הבטן?! או לחגוג את ראש השנה לפסיעת הרגל?! ומה לגבי ראש השנה לשמיעת האוזן או לפעימת הלב?! מה מייחד את הזמן מבין כל תפקודי האדם שהוא זוכה לציון גדול כל כך?

על מנת להבין חידה זו, נצטרך להראות תפיסה "יהודית" יותר של הזמן. ידועה האמרה העממית המפורסמת: "הזמן הוא הרופא הכי טוב". כלומר, הזמן הוא גורם מרכזי הפועל על המציאות. כלומר, הזמן אינו רק צורת התבוננות אנושית על המציאות או צבירת סכום של רגעים בדידים והצגתם לפנינו ברצף מסוים - קווי (ליניארי) או מעגלי.[1] אלא הזמן הוא הגורם המוציא את הדברים השונים בעולמנו מן הכוח אל הפועל באופן מיוחד על פי מה שהם צריכים להתגלות ולהופיע אלינו[2]. כלומר, אין לראות את מהות הזמן כפונקציה של ההכרה האנושית ותו לא, כמו שהנחנו בראשונה. יש צורך להתבונן על הזמן כמימד בעל משמעות עצמית, הפועל בעולם ועל העולם.

הזמן הוא צורה שהעולם לובש כדי ל"תקשר" איתנו בני האדם. ועלינו מוטלת ,איפה, החובה – להקשיב ולהטות אוזנינו, למה התכוון ה"זמן". מה הוא אומר לנו? עלינו לפענח את סודותיו של כל זמן נתון. למשל - שן חלב – משמעותה שלפנינו ניצב ילד בן שש, קמטים שנזרקו בפני האדם שמולנו מעידים על הגעה לגיל השיבה, העץ העומד בשלכת מעיד על כך שהנה הגיע הסתיו. כך מתחבא הזמן ונעלם בינות ממצאים רבים בעולמנו - ועלינו המתבוננים, להיות קשובים אל מעבר לתמונה הויזואלית, עלינו לדעת לשמוע את הקול, שאינו מילולי, המועבר אלינו דרך הנראה בעייננו.

זהו מובנו של ראש השנה - בתור ראש השנה לשנים, לשמיטין וליובלות. (משנה מסכת ראש-השנה פרק א) נקודת הגובה המקורית של שכלול וקידום העולם, ההולך מדרגה נמוכה לגבוהה ממנה, ממצב מפותח אחד, למצב מפותח הימנו. נקודה זו משפיעה על המאורעות ההווים ומתרחשים בעולמינו ואף הם מקשיבים לקולה של אותה נקודה מקורית שמופיעה ביום זה ו"מתנהגים" בהתאם. "בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים..." (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יא.)

וכמו ביחס לזמן, כך גם ביחס לשופר, נוכל לשאול האם השופר הוא "סמל דתי" בלבד, - מעין "מכשיר קשר" לביצוע "צו דתי" בלבד, או שמה גם בו נוכל להבחין במהות פנימית שאותו נועד ה"צו הדתי" לחשוף. הייתכן כי השופר משדר שדר רוחני אמוני, בקול הבוקע ועולה מתוך קרן האיל ,החלולה, הפשוטה, והכפופה הזו?! ואם כן, מה תוכנו של שדר צפון זה? יש השומע בו את קולו של הצופה העומד בשער העיר ומתריע מפני ביאת אויב בשעריה, ומזהיר הוא בתקיעתו את השומע לא להיות אדיש לגורל העיר ולגורלו. כך גם שומע השומע את השופר מעיר אותנו לא להיות אדישים, לא להישאר בשגרת יומנו האפורה והסתמית. "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ".(עמוס ג') ויש השומע את קולה של תקיעת השופר במעמד המלכת המלכים, ליד הנחלים ומשיחתם בשמן המשחה, וכך גם אנו ביום הקדוש ממליכים עלינו את ה', על ידי היותנו יותר כלליים, ויותר מחוברים לעמו ישראל. ויש השומע בקול השופר את קולה של היצירה הטבעית הפשוטה, החפה מעיבוד וממגע אנוש, הקול הזך הפשוט בוקע את הלבבות, ליבות האבן, ומסיר את האבנית, והבשר החי יכול שוב לפעום ולהנביע נביעות טהורות זכות וצרופות לימי השנה.

"שנזכה גם אנו, אי"ה בפרוס עלינו "תהא שנת עת גאולה", לקדש את הזמן ולהיות פתוחים לשמיעת קול השופר הטבעי, שנשתחרר מעל קטנוניות חשבונות העמים אשר אצלם "זמן הוא כסף" ("Time is Money") אל התפיסה היהודית, השורשית שבעבורה הזמן הוא - מה אני?...קריאת האלוקים התמידית אל האדם: איכה?...

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, לנו וכל בית ישראל.

[1] תפארת ישראל למהר"ל - פרק מ - כי אין הזמן מחובר מעתות, רק הזמן הוא מדובק.

[2] ספר נצח ישראל למהר"ל - פרק כז - בחבור הזה התבאר כי הזמן הוא מוציא לפועל מה שראוי לצאת אל הפועל בכל הדברים אשר הם בעולם, כי הכל תלוי בזמן. ומפני שהם תלוים בזמן, יוצא כל אחד לפועל בזמן הראוי לו.