המשך סיפורו של "צמח"

לחלק הקודם של הסיפור

"בוקר טוב" צועקת האחות לתוך אוזני הימנית, פליק לימין ופליק לשמאל, "אולי הפעם תשיב לי?".
לא, עדיין מוקדם, אני חושב לעצמי. ישנן עוד שאלות שהייתי רוצה לברר קודם חזרתי לגוף ולמאבק בדחפים. בסך הכל נעים ומשוחרר בלעדיו, והאמת היא שאין בי כח להילחם.

האדם מתפתה אחר הדחף, התאוה והתשוקה, וגם לאחר שמבין את משמעות הנזק, חושב על סברות, נימוקים ופלפולים, לשכנוע עצמי בצדקת דרכיו. זכור לי לפני מספר שנים מקרה עם ידיד בעל נטיה שונה שזרק לעברי ספר. "נו. באיזו יד תפסת אותו? יד ימין? אתה רואה זה בגלל שנולדת ימני. באותה מידה נולדתי גם אני כך". כן, טענה זו קיבלה עידוד כבר לפני יותר משלושים שנה כאשר הוסרה האבחנה הקלינית מהמדריך הפסיכיאטרי עקב לחצים פוליטיים וחברתיים של בעלי נטיות שונות בעמדות מפתח בכירות אשר לא קבלו את ההגדרה "בעיה נפשית". דחקו את ההגדרות לעבר נימוקים והסברים ביולוגים וגנטיים, עימהם קל יותר לחיות. היום מתפשרים ומדברים על שילוב של בעיות חברתיות , ביולוגיות ונפשיות.

די! די לשקרים ולהכחשות המעודדים את הכניעה לדחף. מדובר במנגנוני הגנה שיקריים המסייעים בהתמודדות מול אותו מצב מביך של חוסר שליטה בדחף, אך מקבעים את האנשים, שבמרבית המקרים לא רוצים להיות שם בעמדתם השקרית. ישנן קבוצות בחברה האנושית המעודדות את חוסר השליטה בדחפים ואף מקימים קבוצות תמיכה ולגיטימציה לאותו הדחף, מבלי להבין את עומק הנזק הנגרם לעצמם ולאנושות כולה.
הפרסומות הפרובוקטיביות באמצעי התקשורת ובשלטי החוצות. "מה הבעיה? זה בסך הכל נועד למכור מוצר" על כספם הם חושבים אך לא על התוצאות ההרסניות לצופים ולמאזינים. ההרס למעמד האישה, הנזק לאותם המנסים להתמודד עם הדחף וב"עזרת" הפרסומות נכשלים. הפגיעה בצעירות המגיעות למצבי אנורקסיה כדי לעמוד בסטנדרטים הבלתי אפשריים, ועוד רבים נוספים. "מדורי הרכילות" הם לא מתביישים לקרוא לזה. שיקראו לזה "מדור רצח". 'חופש הדיבור' 'זכות הציבור לדעת', עולם חופשי ודמוקרטי, אך מה עם אותם האומללים המחוסלים באמצעות הלשון? מה עם שפיכת דם? שידברו על עצמם. זה מזכיר לי את הסיפור על הנוסע בספינה שמחליט לקדוח ברצפת חדרו. שואל אותו רב החובל: "אתה רוצה להרוג את כולנו?" עונה הנוסע: "בחדרי הפרטי אני קודח!". כן, הדברים מוכרים. העליות והירידות בדברי ימי האנושות, תלויות במידת השליטה של ה"אני" על ה"עצמי", או להיפך - בהשתעבדות ה"אני" ל"עצמי".
מדובר בהבזק מחשבתי, ביצר או בדחף העולים במוחו של כל אדם, והוא , ורק הוא, בוחר לפתח אותו. כל אחד על פי רמת הגירוי אליו הוא חשוף או בוחר לחשוף את עצמו.
ב"אני" יש את כל התכונות הדרושות להשלים את חסרונות ה"עצמי". מצד עצמו, ה"אני" אינו מושג לנו, אך הכרותינו איתו תהיה על פי הדרך בה הוא מנהיג, מפעיל ומחיה את הגוף.
סוד ההצלחה הוא אופן העמדתם במידה וגבול. מדובר בסיפוק צרכים מאוזן, במטרה לשמר את בריאות הנפש והגוף.
חכמה ודעת (לא ידע) הם המאפשרים התמודדות עם סיטואציות או בעיות שפתרונן אינו נלמד במסגרות פורמאליות.
ניתוק ה"אני" מה"עצמי" פה בעולמנו החומרי הוא בלתי אפשרי, להיפך - ה"אני" אמור לשלוט ואף להיתבטא באמצעות ה"עצמי". אם כן, כיצד ניתן לשלוט בתחושות הדחף והחיסרון? כיצד שולטים בעיוורון? באמצעות פסיכיאטר, או אולי הפסיכולוג?!