איך צריך לדבר עם הילדים?

בחלקים הקודמים הסברנו שבשביל לחנך אחרים צריך קודם כל לחנך את עצמנו, והסברנו קצת על עבודת המידות. היום נמשיך לתנאי השני.

כיום נעסוק בפן מעשי יותר- איך בעצם צריך לדבר עם הילדים?

דברי חכמים בנחת נשמעים
כאשר מחנך בא להביע את עצמו הוא חייב לעשות זאת בצורה מבוקרת (ולא באופן אינסטינקטיבי). סגנון דיבורו של המחנך, חייב להיות במתינות ובתכלית הנימוס. לשונו תהיה נקיה ויפה, כאשר במקביל, הוא גם מחפש אחר הביטויים המתאימים שיחדרו ללב המחונך.
לפעמים נדמה למחנכים (וכמובן גם להורים) שאם יצעקו על הילד או יגערו בו, זה לבטח יפעל בו שינוי. צריך לדעת שאם רוצים להחדיר במחונך מידות טובות, ואם רוצים שההתנהגות המשופרת לא תהיה רק לשעה קלה אלא תחזיק זמן רב גם לאחר שהחניך לא יהיה בקרבת מחנכו, אז אי אפשר לעשות זאת במהירות ע"י פעולה של צעקות, אלא רק בעבודה רבה וזמן מרובה, עבודה מתונה ובאופן מנומס. חנוך באופן של צעקות וכד' יפעל שינוי במחונך לזמן קצר בלבד, ובהמשך יביא יותר נזקים מתועלת.

דיבור מנומס
כמו כן, יש צורך גם בדיבור מנומס. כאשר מחונך רואה את המחנך שלו מדבר באופן לא מנומס (לאו דווקא אליו, אלא בכלל) אוטומטית הוא מעריך הרבה פחות את המחנך, דבר שכמעט ולא יהיה סיכוי לתקן בהמשך. אדם שנשמעים ממנו דברי זלזול על אנשים אחרים, הוא מתגנה ומתבזה בזה מאוד לפני כל אדם, ואין שומעים לדבריו.

הזכרנו קודם כי הלשון צריכה להיות נקיה ויפה. צריך להוסיף ולהדגיש כי גם אם נשתמש בביטויים יפים, אך נאמר אותם בצורה לא יפה נגרום לילד נזק. יתכן כי לאחר שישמע את הביטוי בצורה לא יפה דבר זה רק ירחיק אותו מביטויים אלו. לדוגמא: רוצים לחנך את הילד ל"ואהבת לרעך כמוך", אך אם ח"ו צועקים עליו למה אתה לא עושה "ואהבת לרעך כמוך", רק מביאים אותו לשנאה של הפתגם הנ"ל. מסופר על ילד שבקטנותו כל פעם שהמורה העניש אותו הוא נתן לו להעתיק את פרק קי"ט בתהילים (הפרק הכי ארוך בתהילים), כשהילד גדל, במשך שנים כל פעם שקרא תהילים כשהגיע לפרק זה, היה מדלג עליו! פשוט המורה השניא עליו את הפרק.

הורים וילדים
בין הורים לילדים הנושא הנ"ל הוא בהדגשה יתירה. מעבר לצורך בדיבור מנומס ומתון, יש צורך בגילויי אהבה בין ההורה לילד (נושא זה יורחב בהמשך, אך נביא אותו כאן בקצרה). אם נשאל ילד שגדל בבית נורמלי מי הכי אוהב אותו, אז הוא יענה בפשטות שההורים שלו, נשאל אותו איך הוא יודע והוא יענה, שככה הוא שמע בבית. זאת אומרת שילד צריך לשמוע מההורים גם מאמא וגם מאבא שהם אוהבים אותו. הוא צריך לשמוע את זה כל יום וכמה פעמים. הורה לא צריך להתבייש להגיד את זה לבנו, גם כשהוא גדל ועובר גיל בר מצווה. הילד צריך להרגיש אהוב ע"י הוריו ולא רק בדיבור, אלא גם במעשים. הילד זקוק למגע מקרב של הוריו (חיבוקים, נשיקות וכד'). לפעמים נדמה להורים כי אם יגידו לילדם כל היום כמה הם אוהבים אותו הוא עלול לצאת מפונק ותלותי, אך, צריך לדעת שזה בדיוק להיפך. ילד שיקבל הרבה אהבה בבית, ירגיש שיש לו משענת בטוחה ולא יפחד כשהוא יוצא מהבית, אדרבה זה מה שייתן לא את הביטחון לצאת החוצה. ילד שבבית לא מרגיש מספיק אהבה עשוי לבטא זאת ע"י מריבות עם אחיו או עם הוריו וגרוע מזה, הוא יפנה לחפש אהבה במקומות אחרים. הוא יחפש, למשל, תשומת לב ויחס חם ברחוב. אפשר לחסוך הרבה בעיות אם פשוט נותנים לילדים אהבה ומאפשרים להם להרגיש אהובים.

העיקר הכוונה
לפעמים חושבים שאם ניתן לילד הרבה מתנות הכל יסתדר, אבל צריך לדעת שלילד יותר חשוב להרגיש את הכוונה (שזה נעשה מאהבה) מאשר המתנות עצמן. הילדים זקוקים להרבה חום ואהבה, ולהרבה תשומת לב. למשל, כשהילד חוזר מבית הספר או מהגן הוא צריך להרגיש שחיכו לו בבית, צריך לקבל אותו בפנים מאירות. אם הוא נכנס כאשר אמא משוחחת בטלפון הוא רוצה וצריך לשמוע, שאמא אומרת שכרגע היא חייבת לנתק כי הבן שלה חזר הביתה.

נמשיך ונדון בנושא זה בהמשך.

לסיכום, צריך לחיות במודעות של מחנך. כשמחנך בא לכיתה, כשהורה חוזר הביתה הוא צריך לזכור כל הזמן, או שאני מועיל או שאני מקלקל. הילד מתבונן בי כל הזמן איך אני מתנהג, ואיך אני מדבר. אם אני מתנהג בצורה לא נכונה, זה ישפיע עליו לכל חייו. ממילא כאשר המחנך יהיה "מונח" בנושאים הנ"ל הוא יוכל להצליח בעבודת החינוך.

מסוכם מ"כללי החינוך וההדרכה" של הרבי הריי"ץ לפי ספרו של הרב יקותיאל גרין ושיעורים של הרב ברוך וילהלם, ע"י נדב כהן