פיקאסו או מוצרט

שיחה עם הרב בני פרל, ראש הישיבה לאומנויות בתל אביב

שני צעירים תל אביבים שעוסקים בקולנוע עברו בשדרות רוטשילד, ראו מחזה מוזר, המשיכו ללכת וחזרו מיד חזרה. רגליהם לא זזו, ועיניהם ננעצו בשני חבר'ה אחרים.
עם כיפות סרוגות וציציות בחוץ הם עמדו מאחורי מצלמות ורמקולים, ועסקו בתרגיל חורף מצולם. השניים הראשונים זיהו אותו כמעט מיד.
מילים מקצועיות קצרות הוחלפו בין הארבעה, וחיוכים קטנים של שיתוף פעולה המשיכו ללוות אותם כל היום.
כשאתה לומד בישיבה לאומנויות באמצע תל אביב - אתה פשוט מתחבר..

איך מקימים ישיבה לאומנויות?

"בעקבות חלום מאד ישן ומאד אמיתי", אומר הרב בני פרל. "ראיתי בחיי כל כך הרבה חבר'ה מוכשרים שלא היתה להם אפשרות להביא את עצמם לידי ביטוי, והיום הם, לא עלינו, עורכי דין או רואי חשבון".
והיום יש אלטרנטיבה?
"אני מאמין שכן. באים לכאן תלמידים מכל הארץ שבוחרים ללמוד מה שקרוב לליבם באמת. ציור, מוזיקה, קולנוע".

למה דווקא בלב תל אביב?
"כי המקום הזה הוא מיוחד מאד ומגוון מאד. התלמידים רואים את חסידי בעלז וברסלב מצד אחד, ואת תושבי העיר מצד שני. הם מוכרחים לבנות גשר, קודם-כל בתוך עצמם, ולראות את העולם של הקב"ה בצורה אמיתית יותר. להתמודד איתו".

מי המורים בישיבה?
"רבנים שפעילים ב'ראש יהודי'".

זה מאד מחמיא..
"לא, באמת. אני חושב שרב שמגיע לגור כאן, בדירה קטנה על עמודים, ונושם ערפיח במקום ריח של דשא בשמרון - חייב להיות איש ומורה מצויין. לכן הרבנים שלנו הם הכי טובים".

ומי מלמד ציור, או מוזיקה?
"אנשי המקצוע הכי טובים בתחומם".

חילוניים?
בהחלט.

והם צריכים לבוא עם כיפה?
"להיפך. אנחנו אוסרים עליהם לבוא עם כיפה".

למה?
"שוב, כדי שהתלמידים ידעו להתמודד עם הרבגוניות של העולם הזה. יש אינסוף עולמות. כולם של הקב"ה. הם צריכים להכיר אותם".

מה המוטו של הישיבה?
לאהוב את ה'.

מה זאת אומרת? למה דווקא דרך החומר?
"כי ככל שהנפש יותר פתוחה, יש יותר מקום לרוח להיכנס. מי שעוסק ברוח, באמנות, בהכרח הופך להיות רוחני יותר. יופי זה קודש. ואם אתה ניגש להתבונן בו אחרי שעתיים של גמרא בבוקר, אתה מסוגל להעלות את היופי הזה למקום שהוא באמת שייך אליו".

איך בחור דתי בכיתה י' מקבל את העובדה שהוא עומד מול כן ציור?
"התלמידים באים לכאן מלכתחילה עם רצון כזה, זה העניין, אבל אני אגיד לך, העבודה עם בנים בגילאים האלה היא לא פשוטה. היא נפלאה, אבל מאומצת. להוציא מהם את המצ'ואיזם, להסיר שכבות של ציניות שהם עוטים על עצמם, זה לא פשוט".

אבל..?
"אבל הרבה פעמים העומק שהם מגיעים אליו הוא הרבה יותר משמעותי מאצל אנשים אחרים. יש להם שאלות מדהימות והם לא מסתפקים בתשובה חוייתית. הם דורשים הבנה, הם מחפשים מהות, הם מבקשים את האמת הכי גדולה שיש".

לאן הם יוצאים מכאן, מה האפשרויות אחרי י"ב?
"אנחנו מפנים אותם קודם כל לישיבה. לא משנה איזו. להמשיך ללמוד תורה, לעולם לא לוותר על הבסיס הזה. אחר-כך לפנות לאקדמיה, או להתחיל ליצור, ולהעיז להיכנס פנימה. אל תוך מעוז החילוניות האומנותית. להכניס לשם את הקודש. אל המוזיקה, אל הקולנוע, לכל מקום אליו יגיעו. יש להם מה לומר ויש בהם כשרונות גדולים שיכולים לומר את זה. אתם עוד תשמעו עליהם.."

לאתר ראש יהודי