ניצחון - רק בכוח הפנימי

בראיה שטחית של המציאות, לא ברור כיצד ייתכן, שקומץ קטן של אנשים, היהודים, ישרוד וינצח אימפריות שלימות.
אפשר לומר שזהו פשוט נס, שאינו ניתן להסברה. אך המושג "נס" הוא יחסי. אם ניקח איש מימי הביניים ונראה לו את כל פלאי הטכנולוגיה של דורנו - הוא יהיה משוכנע שכולנו קוסמים המסוגלים לחולל ניסים גלויים.
לאמתו של דבר, כל דבר במציאות פועל לפי חוקים קבועים ומוחלטים, ככתוב: "חוק נתן ולא יעבור". כך שגם אם דבר נראה בעינינו כחורג מהחוקים, הוא למעשה מציית לחוקים שעדיין אינם ידועים לנו. בינתיים, כל עוד לא התגלתה לנו החוקיות, אנחנו מגדירים אותו כנס.

מהו, אם כן, אותו חוק נסתר מעינינו, שבגללו יכלו המכבים המעטים והחלשים לנצח את היוונים, העולים עליהם עשרות מונים בכמות ובעוצמה?

הכח שבפנימיות
בהקדמה שכתב לספר הזוהר, מיטיב הרב אשלג זצ"ל לתאר את החוק הכללי על פיו מתנהלת המציאות:
"דע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. ובכללות העולם, נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, ושבעים אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם, יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם, וכדומה. וכן בעובדי השי"ת שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה".

פנימיות התורה עוסקת בעבודה שבלב. היא מלמדת את האדם כיצד להגיע לאהבת ה' אמיתית, מעומק הלב. ואילו חיצוניות התורה מלמדת את ההלכות הנוגעות לקיום הפיזי של המצוות, שאינו קשור בהכרח לכוונה שבלב.

ממשיך בעל הסולם:
"גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אומות העולם, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם... אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה... כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד... הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אומות העולם, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאומות העולם מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאומות העולם, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומות העולם, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך".

מהדברים עולה בבירור, כי הדרך היחידה להשפיע על יחסם של אומות העולם הוא בכוח הפנימי, הכוח שבלב. הקב"ה משתוקק שבניו, בני ישראל יעבדו אותו בליבם פנימה. כאשר אינם עושים זאת, ומעדיפים את העיסוק בחיצוניות על פני הפנימיות - הוא שולח את אומות העולם שיעוררו אותם.

לאומות העולם אין שום בחירה חופשית. הם שליחים מלמעלה לעורר את עם ישראל. אם לא היו היהודים מזלזלים בעבודה שבלב - לא היו היוונים קמים כנגדם.

הניצחון - לא תלוי בכוח הזרוע, כי אם בכוח הרוח. זה פשוט חוק טבע, רק שעדיין הוא לא ברור לנו כשמש, ולכן אנחנו קוראים לו נס.

כמובן שעלינו לעשות גם השתדלות מעשית ולצאת לקרב בפועל. אך יחד עם זאת עלינו לזכור כי ניצחון על האויבים לעולם לא יבוא "לא בחיל, ולא בכח, כי אם ברוחי - אמר ה'". אנחנו נוכחים בזאת שוב ושוב, גם בסיפור המכבים, וגם בימינו אנו.
כאז כן עתה - אויבינו נשלחים לנו כתזכורת על כך שאיננו עובדים את ה' בליבנו פנימה.

הזמן הזה - לא כימים ההם
בימי מתתיהו ובניו, היה די בלימוד תורת הנגלה בשביל לעורר את העבודה שבלב. לעומת זאת, בימינו, אנו מחויבים לעסוק גם בתורת הנסתר. כפי שכותב הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש, קמא): "לטהר את הלבבות, ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון, הכרח גמור לקיום היהדות".

את הסיבה לכך מפרט רבי יעקב צמח בהקדמתו לעץ חיים: "לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאד להגן ולהציל אותנו נגד כל רע. כי גילוי החכמה זאת עתה בדורות גרועות הוא. כדי שיהיה לנו מגן עתה לאחוז בלבב שלם לאבינו שבשמים. כי אותן דורות קודמים היו אנשי מעשה וחסידים, והמעשים טובים היו מצילין אותן מפני המקטרגים. עתה רחוקים אנו משורש העליון כמו השמרים בתוך החביות. מי יגן עלינו, אם לא קריאתנו בחכמה הזאת?".

ימי מאבק מול האומות הם הזדמנות טובה לזכור כי לעולם לא נוכל לגבור על אויבינו אם לא נעסוק בפנימיות התורה ובתיקון הלב. כפי שמסיים בעל הסולם: "הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה... וזה שכתוב בזוהר (נשא דף קכ"ד ע"ב), שעל ידי החיבור הזה, שהוא ספר הזוהר, יצאו מן הגלות ברחמים. אמן כן יהי רצון".