להרגיש רחוק כדי להיות קרוב

"בזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו".

במילים מתמיהות אלו פתח הרב יהודה אשלג זצ"ל (מחבר פירוש 'הסולם' על ספר הזוהר), את אחת משיחותיו, המובאת בספר "שמעתי" (מאמר נ"ו).

דברים אלו נוגדים, לכאורה, את השכל הישר. ההיגיון מחייב שככל שהאדם מוסיף ומהדר בקיום התורה והמצוות, הוא אמור להרגיש קרוב יותר לה', ואילו כאן כותב, כביכול, הרב אשלג את ההיפך!

המטרה - דבקות
על מנת להבין את דברי הרב אשלג, עלינו להבין תחילה מהי המטרה העיקרית שלשמה ניתנו לנו התורה והמצוות.
"כל העבודה, כל התורה, כל החכמה, כל המוסר... כולם הינם הכנות להעלות את העולם כולו ואת האדם בכללו למעלת הדבקות האלוקית". (הראי"ה קוק, אוצרות ראיה)

מדברי הראי"ה קוק זצ"ל עולה בבירור כי מטרת התורה היא להביא את האדם לדבקות באלוקיו. כפי שכתב המהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב האמונה, פרק ב), דבקות פירושה עבודת ה' מתוך לב טהור, מתוך אהבה שלמה כלפיו, ולא על מנת לקבל ממנה שום רווח עצמי.

לאמיתו של דבר, כל אדם, מרגע לידתו, אוהב את עצמו בלבד. הדבר ניכר בעיקר על תינוקות קטנים. הם אינם מוכנים לעשות שום מעשה לתועלת הזולת, אלא אם כן רואים את שכרו בצידו. וכמוהם, גם אנו, מתקשים לקיים את המצוות מתוך כוונה טהורה, אך ורק לעשות נחת רוח ליוצרנו.
כיצד אם כן נוכל לממש את מטרת הבריאה, להגיע לאהבה המוחלטת לבורא העולם?

העיקר - הכוונה 

"מאומה לא נישא בעמלנו, אם לא נצרף אל רוממות המעשים את תעופת הרעיון האצור וגנוז בהם. אם יישארו המעשים מצוות אנשים מלומדה, לא לבד שלא יועילו, אלא גם ישפילו עוד את הרעיון. וסוף שפלות הרעיון להיגמר בביטול המעשים". (הראי"ה קוק, אורות, ס"א)

אם אדם אינו שואף לטהר את לבו, הוא בוחן את עצמו לפי הקיום המעשי של המצוות בלבד. במקרה כזה, הוא חושב שהוא הולך ומוסיף תמיד, ואינו רואה עד כמה הוא מרוחק מהמטרה. אמנם, בכל פעם הוא מקבל על עצמו עוד חומרה חדשה, עוד הידור, אבל היסוד שעליו הוא בונה את הבניין הרוחני שלו הוא יסוד רעוע. שכן, העיקר הוא הכוונה שבלב, ולא הביצוע הפיזי של המצווה.

אדם כזה אינו רואה את מצבו האמיתי, ולכן אינו משתנה. וממשיך לקיים את התורה והמצוות על מנת לקבל פרס, וללא כוונה לעשות נחת רוח ליוצרו.
לעומתו, אדם הרוצה להגיע לדבקות, לא מסתפק בקיום הפיזי של המצוות. עבורו, קנה המידה העיקרי הוא הכוונה שבלב, שהיא הדבר החשוב באמת.

אם כן, בשביל להגיע לדבקות, על האדם להכיר תחילה במצבו האמיתי, לראות עד כמה הוא מרוחק מה'. אולם כיצד ניתן לעשות כן?
על כך עונה בעל הסולם, שיש בתורה סגולה מיוחדת שיכולה לעזור לאדם לגלות את מצבו האמיתי. מי שלומד תורה מתוך כוונה להגיע לדבקות בה' על ידי העיסוק בה - רואה את האמת. מה פירוש רואה את האמת? רואה שטבעו האגואיסטי לא מאפשר לו לקיים את התורה ומצוות מתוך כוונה טהורה, להשפיע נחת רוח ליוצרו. אז האדם מגלה שהוא שומר מצוות אך ורק על מנת שיקבל עליהן שכר.
כשהאדם מגלה את מצבו האמיתי, הדבר גורם לו להתפלל לה' שיזכך את ליבו ויקרבו אליו באמת. שייתן לו את הכח להתגבר על האהבה העצמית הטבועה בו, על מנת שיוכל לעבוד את קונו בלב שלם, שלא על מנת לקבל פרס.

אם התפילה באה מעומק הלב, ודאי שאין הקב"ה מחזירה ריקם מלפניו. או אז שומע ה' אל תפילתו של האדם ומזכך את ליבו,על מנת שיוכל לעבדו בלבב שלם.