למה להיכנס לשדה מוקשים?/ צביקה בן דרור

א.מדוע הציונות הדתית הכניסה ציבור כה גדול לגוב האריות ? כאשר אנו עומדים בפתחו של יום העצמאות עלינו לעשות בירור וחשבון נפש לגבי דרכה של הציונות הדתית. אחד העקרונות הבסיסיים שעומדים במרכז הציונות הדתית בניגוד לקהילות החרדיות הוא: השותפות במעגלי החיים עם החברה החילונית בצבא בעסקים ובתרבות. ואלו החברה החרדית נקטה עמדה ברורה והחלטית בהסתגרות וריחוק ואפילו במידה מסוימת איבה לציבור החילוני שזה האחרון מסומן כאויב הדת המבקש לבלע ולעקור את המסורת היהודית שנשמרה אפילו באלפיים שנות גלות. בשנותיה הראשונות של המדינה נפגש ראש הממשלה דוד בן-גוריון עם ה"חזון איש" וסוכם על פי בקשתו של ה"חזון איש" לאפשר לבחורי ישיבה לדחות את גיוסם לצה"ל על מנת לשמור על עולם התורה שכמעט נכחד בשואת אירופה. כשנשאל ראש הממשלה דוד בן-גוריון מדוע אפשר זאת ? –השיב "עוד מעט לא יישארו חרדים" המחשבה שהסחף התרבותי החילוני ישטוף את החברה הדתית ומעטים יישארו נאמנים ואדוקים במסורת הדתית. היום אנו עדים שהציבור החרדי התעצם בצורה מדהימה ורובו נאמן לדרך חינוכו. מעטים הם הנוטשים את המסורת ודפוסי החיים שנהוגים בקהילותיהם. רבים מתפלאים על היכולת החינוכית בעלת הצלחה אדירה "לשמור על הבנים כל כך קרובים לבית". אמנם ישנם שמורדים אבל יחסית הם בודדים. מנגד הציבור הדתי לאומי במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל "סובל מנטישת הבנים". בשנות החמישים והשישים המימדים היו עצומים למעלה מארבעים אחוזים. אמנם היום המצב יותר טוב אבל אין מחנך והורה שאינו מתמודד עם התופעה המכונה: "דור הכיפות הזרוקות" אין ספק שהחשיפה התרבותית לעולם החילוני יש לה השפעה מרובה על תהליך נטישת הדת והמסורת. עלינו לבחון האם דרכנו נכונה וצודקת ? האם המספרים אינם מדברים בפני עצמם ? מדוע הציונות הדתית הכניסה ציבור כה גדול לגוב האריות ? האם אנו פוחדים להודות ש"החרדים צדקו" לכן בנים רבים עורקים למחנה הזה. הכניסה לשדה מוקשים גבתה מחיר אדיר מאיתנו האם עלינו לפסוח מהתמודדות בסוגיה מכאיבה זאת ? ב."נוצר תאנה יאכל פריה" הדיון שיוצג כאן לא יעסוק ברובד הנמוך של הבעיה אלא מתוך ברור עקרוני של הדרך והביסוס הרוחני והתורני של תפיסת העולם הציונית דתית. מתוך עיון במקורות שונים. כמובן שבמסגרת המאמר לא נוכל להקיף את כל הנושא אלא להציג זווית אחת העולה מתוך העיון בסוגיה זו. ראשית התופעה המצערת שרובו של העם היושב בציון הינו מרוחק מעול תורה ומצוות נגרם לפי הרב יששכר טייכטל הי"ד בעל "אם הבנים שמחה" בשל הסתגרות הציבור הדתי שלא השתתף במפעל הציוני. העמידה על הגדר היא זו שגרמה שהתרבות ואופייה של המדינה הינו חילוני. [ציטוט-] [מרכז-] "והנה בעשרות השנים האחרונות...והתעוררה התשוקה בקרבם לשוב לארץ אבותינו.וכן עשו התחלה בזה. אבל,החרדים לדבר ה'. עמדו והעמידו עצמם מן הצד ולא לקחו חלק בעבודתם, כי החזיקו עצמם מחזקה ישנה שלהם מאז, כי-"שב ואל תעשה עדיף". ובינו בינו ארצנו הקדושה נבנית במקצת (כן ירבה וכן יפרוץ) ע"י המתחילים הנ"ל. והחרדים והצדיקים עמדו מרחוק. וממילא מובן, כי-אשר טרח בערב שבת יאכל בשבת. והואיל והחרדים לא טרחו בזה, אין להם השפעה בארץ כלל. והשפעה בארץ היא בידי הטורחים והבונים אותה, והמה אדוני הארץ על כן אין חידוש ופלא כלל, מי המושלים בארץ כי "נוצר תאנה יאכל פריה" ועתה יאמרו נא החרדים, ולא ידעתי אם יוכלו באיזה פעם לתרץ עצמם לפני בי"ד של מעלה, על מניעתם מליקח חלק בתנועת בנין הארץ,... וממילא, אם גם היראים והחרדים היו בעצה ובמפעל הזה, היה לארצנו הקדושה מראה ותואר אחר לגמרי במעלה של קדושה ממה שיש לה עתה, אם כי גם הפנים והתואר של עתה הוא רצוי ונחמד לפני אבינו שבשמים...." [-מרכז] [-ציטוט] (אם הבנים שמחה ע"מ י"ח) התשובה הנדרשת בדורנו על חטאי העבר שגרמו לעמנו את השלטון והממשלה בידי פורקי עול תורה ומצוות הינה להיות שותפים בעשייה הציבורית הלאומית. ההסתגרות הביאה עלינו את המצב העכשווי המייסר ומדכא ניכור וריחוק רק יחריף את המצב ולא יביא מזור ורפואה לעמנו. ג. נשמה של צדיק עליון המשימה שנטלה על עצמה הציונות הדתית לא קלה כלל וכלל וגובה מאיתנו מחיר כבד מאוד. האם שכרנו יצא בהפסדנו ? מהו הבסיס הרוחני והעקרוני שעומד ומניע את דרכנו? הדברים יתבהרו ויתבררו לאור עיון בדברי רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו: "צדקת הצדיק". [ציטוט-] [מרכז-] "מי שמתנהג אפילו בכל דברי הרשות וצרכים גופניים בקדושה, רוצה לומר שכל מעשיו לשם שמים ומכניס בהם עבדות ורצון ה' יתברך כדרך שאמרו (בביצה טז.) בהלל ושמאי זהו נקרא חסיד. רצונו לומר שלאו דווקא מדקדק על פי שורת הדין." [-מרכז] [-ציטוט] הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" מחלקו לשני חלקים החלק הראשון מה שנדרש מכל אדם והשלם בו נקרא :צדיק. החלק השני מיועד לבני עלייה יחידי סגולה המסוגלים ויכולים לעלות במעלות הקדושה אלו נקראים "חסידים". בעקרון מוטבע היסוד של גילוי האור שבתוך החושך הקדושה החבויה בתוך עולם החול. בדורנו דבריו מקבלים משמעות מיוחדת אדם שיוצא מכותלי בית המדרש אל החיים בצבא, בעסקים ובשאר עיסוקים ומטרתו ורצונו ושאיפותיו לעבודת ה' הוא נקרא חסיד. החידוש שקרה מאז החלה המהפכה הציונית איננה רק מצטמצמת בעולם החומר במצבה הפיזי והמדיני של הארץ אלא גם בעולם הרוחני כל המוסגים הרוחניים שהיו בגלות שעסקו בעילוי ובתיקון הפרט מקבלים משמעות ותוספת בתיקון הכלל. לכן כותב הרב קוק [ציטוט-] [מרכז-] "בעיקבתא דמשיחא כל המתחבר בנטיית לבבו לתשועת ישראל הוא בעל נשמה של צדיק עליון שאי אפשר למודדו במידה בינונית" [-מרכז] [-ציטוט] (ערפילי טוהר ע"מ כז) רבי צדוק הכהן מלובלין מדגיש שלמרות שמידה זו של קירבה לחומר גורמת לנפילות ולחטאים אבל ע"י כך הקדושה והאור מתגלים בעולם. [ציטוט-] [מרכז-] "וזה נקרא בכל לבבך בשני יצריך שצדיק הוא הכובש יצרו אבל זה מכניס קדושה גם בכל חמודות היצר ואז השם יתברך מדה כנגד מידה נותן קדושה בכל מה שיעשה וזוכה להוציא קדושה הרבה מן היצר הרע דייקא ואז נקרא טוב מאוד שהוא יותר טוב מטוב סתם ועל זה נאמר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והשם יתברך מזמין לו תקלות ומכשולים והוא צריך תשובה וכפרה על זה דנקרא חטא ועל ידי זה מוציא יקר מזולל." [-מרכז] [-ציטוט] הואיל וישנה שאיפה אדירה של אנשים להרחיב את מושגי הקדושה בכל רבדי החיים גם אם הם חוטאים ונכשלים אין ההנהגה הרגילה חלה עליהם. הקב"ה אינו נוהג איתם בהנהגה הרגילה ומעשיהם גם הנמוכים מקבלים מימד של קדושה. בעולם הרוחני העליון שלהם ישנם כללים אחרים ואין מעשיהם חטא אלא עבודת ה' טהורה. אבל אלו שאין להם רצון ליצור מגע עם העולם החיצון ה' שומר עליהם לבל ייכשלו הואיל וזוהי בחירתם לחיות רק בעולם הצדקות. "אבל צדיק שאינו יוצא משורת הדין גם השם יתברך מתנהג עימו כן ולא יאונה לצדיק דייקא כל און..." בבחירתו של האדם לבחור את מדרגתו הרוחנית לבחירתו ישנה השפעה על מסלול הנהגת ה'. האדם בכוחו לקבוע את הכללים והצורה שבו ה' מנחהו. אשריהם של אלו החפצים לקדש שם שמיים בחיי המדינה ובכל מערכות החיים אל לנו להעריך ולמודדם במושגים הרגילים וה' מנהיגם במידה אחרת. חג עצמאות שמח