מקבץ שבועי

פרס למדינה

נשיא חדש נבחר למדינת ישראל, שמעון פרס, פוליטיקאי ומדינאי רב פעלים. בשיירת מכוניות פאר מלווה באופנועים מצוחצחים, וסוסים שעברו מקלחת טובה ותסרוקת, הגיע הנשיא הנבחר לרחבת הכנסת, שם נערך טקס ממלכתי לכבוד האירוע. פרס מתחיל את הקריירה הנשיאותית שלו בגיל 84, אחרי 60 שנה של עשייה ענפה בפוליטיקה הישראלית. אשתו סוניה, דרך אגב, נעדרה מטקס ההשבעה של בעלה בשל מחלתה והסתפקה בצפייה בטלוויזיה מהבית הצנוע של הזוג בתל אביב. באולם המליאה שרה מקהלת הכנסת את הפסוק מתהילים: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". מעניין למה דווקא בחרו את הפסוק הזה לשיר באירוע. אולי בגלל סוף הפסוק "בקש שלום ורדפהו" וזה מאפיין את אישיותו של פרס, אולם מה לגבי הדרישות הנוספות המצוינות בפסוק של נצור לשונך מרע ושפתיך, סור מרע ועשה טוב, זה מתאים לאישיותו של פרס? טוב, אולי.


אתיופי, מגורש, סטודנט ובדואי הולכים בגן...

גן הוורדים השוכן מול הכנסת ומשרדי הממשלה משמש מוקד עלייה לרגל של לא מעט אזרחים מכל שכבות העם, על כל גווניו וקצותיו. זה לא חדש שהגן משמש מקום ששם מרימים אזרחים את זעקתם ומחאתם על המדינה והעומד בראשה, אך השבוע זה היה מחזה מעניין ביותר. למבקר תמים שפסע השבוע בגן התגלה מחזה מפתיע ומעניין למדי. בחלק מסוים של הגן, באוהל מחאה שהוקם זה מכבר, מפגינים חקלאי גוש קטיף עצובים ומדוכאים, מוחים על חוסר האחריות של הממשלה בנוגע למציאת פיתרון לפרנסתם. בחלק אחר של הגן מפגינים בדואים על שדחפורים הורסים את בתיהם. באזור אחר בגן מתקבצת קבוצת סטודנטים המוחים על יישום המלצות וועדת שוחט, הם אמנם צעירים ברוחם וצעקותיהם נשמעות היטב, אבל הייאוש ניכר גם אצלם. באותו אזור נמצאים גם פליטי דרפור המסכנים שברחו מאימת השלטון הסודני המושחת ומתחננים מממשלת ישראל לתת להם אישור שהייה בארץ. ובנוסף לכל אלה, מצליחים להידחס ולהתקבץ בגן לא מעט מפגינים שמוחים על שחרור מחבלים כ"מחווה" של ישראל לאבו מאזן. מה אתם אומרים על זה, איך גן מאחד בקרבו את שכבות העם? איך לגן הורדים יש סגולה ויכולת של אחדות בין חלקי העם? מגורש מגוש קטיף, הורים שכולים, סטודנטים וסתם אזרחים נחושים מתקבצים במקום אחד ומוחים על חוסר הצדק שנעשה עימם. זהו גן הורדים שלנו, ותודה לו על הקצאת שטח יקר ממנו למען מטרות חשובות.


דובים למען השלום

והקינוח שלנו, מדור התרבות, והפעם, דובים לכבוד הקיץ, ודווקא לא לכבוד החורף. הדובים יתפסו בקרוב כל פינה בעיר הבירה. הדובים נבחרו לעטר את כיכר ספרא לכבוד חגיגות ה-40 לעיר ואת סביבותיה. 113 דובים, מעוצבים בידי גדולי האמנים בעולם, ינחתו בכיכר ספרא וישתקעו בה לתקופת בת חודש. הדובים עברו קברת דרך ארוכה ברחבי העולם. זה התחיל בגרמניה ומשם גלשה לערים מרכזיות אחרות כגון: הונג קונג, איסטנבול, טוקיו, סידני, אדיס אבבה, סיאול, ועכשיו לירושלים, הבירה הנצחית. בירושלים יוצבו לצד הדוב הישראלי, השמן והנחוש, דובים של איראן ופלשתין. מה שבטוח שהדובים של איראן ופלשתין נראים קשוחים יותר ומפחידים למדי. הדובים הללו ינסו להעביר מסר של שלום בין העמים, אחווה וסובלנות. האם הדובים יצליחו במשימתם להביא שלום בין העמים או שיעדיפו לשקוע בשינה עמוקה לקראת החורף שיבוא בעז"ה? האם הדובים יוכלו להביא את השלום מה שלא עשו כל ועידות השלום, הכנסים, הפגישות והדיונים הרבים? נחיה ונראה, בנתיים נסתפק בלתת להם חיבוק כשאנו עוברים לידם ברחוב. (היזהרו מלתת חיבוק לדובים מאיראן ומפלשתין..)