על עלוני השבת

המאמר פורסם גם בעלון "מעייני הישועה", שבת פרשת וישלח

 
לפני כמה שבתות הגעתי לבית הכנסת כמה דקות לפני תפילת מנחה של ערב שבת וחיפשתי, כהרגלי, את עלוני השבת במקומם הקבוע... והם לא היו שם... התחלתי לחפש

אותם ברחבי בית הכנסת, אולם גם זאת ללא הצלחה. אחרי דקות ארוכות של חיפוש רמז לי מישהו ל"שאול את הבחור ישיבה שיושב בפינה" וכך אמנם עשיתי...
"החבאתי אותם" הוא ענה בחיוך רחב... ו "זה ביטול תורה לקרוא את זה" הוא הוסיף בחיוך רחב יותר...

התקרית הזו, שבסופה שלפתי את העלונים מהמקום שאליהם הוא תחב אותם והחזרתי אותם למקומם המכובד, היתה מבחינתי מעין שיא של מאבק אדיר שמנהלים ציבורים מסויימים כנגד עלוני השבת בזמן האחרון... במקומות מסויימים (עיירות פיתוח ואיזורים כמו שכונת יד אליהו, לדוגמא) מתנהל מאבק קיצוני בסגנון של חרמות, היתרים ל"שרוף את הדפים האלה" וכדומה... ובמקומות אחרים המאבק רגוע בהרבה, אולם כמעט בכל מקום חשים את המתח.

הסיבות שמעלים מתנגדי העלונים מגוונות, החל מההפרעה הנגרמת לתפילה ועד לסגנון הפרסום, אולם במאמר זה, למרות שהוא מתפרסם מעל בימה משוחדת מראש, ברצוני לסנגר על עלוני בתי הכנסת של שבת...

בראש ובראשונה בנושא ההפרעה לתפילה... אין ספק, מבדיקה כמעט מדעית, שכמעט כל מי שקורא את העלונים ב"זמן החזרה" זה ציבור שכאשר אין לו עלונים בוהה בתקרה, מדבר מאחור או מציק לילדים הקטנים על ידי נתינת מכות נסתרות בגב והחבאת המוצץ.
האם באמת אפשר לטעון שהעלונים מסיטים את הקשב של "בעלי תפילה" גדולים ממה שקורה בבית הכנסת?
קביעתי בעניין, כמובן, אינה קביעה הלכתית... ועדיף שכולם יקחו את העלונים ביציאה ויקראו בבית, אבל לעיתים קרובות אני מייחל שהמפריען התורן יפסיק לדבר ויתפוס איזה דבר תורה בעלון.

הנושא השני הוא עניין הפרסומות... כאן אני יכול לומר, מהיכרות של ממש, שלרוב העלונים (והמרכזיים שבהם) יש אמות מידה מחמירות מאוד לגבי סוג הפרסומות, הגדרות של צניעות וכן כמותן לעומת התוכן. בהחלט, אילו היו לנו תורמי ענק שהיו מחזיקים את הפצת התורה העצומה הזו על חשבונם, יתכן שזו היתה דרך נכונה יותר... אבל אין. ושוב, רוב ציבור המעיינים חוזר הביתה לפרסומות התועבה של מעריב, ידיעות וחבריהם... האם באמת יש מקום להחרים את מי שבדחילו ורחימו שואלים רב האם לפרסם מכשירי דור שלישי?

ונקודה נוספת בתחום החיובי... אחד הנושאים שאנחנו מנסים להדגיש כמעט בכל סדנא או מפגש עם מחנכים והורים הוא חשיבות ה"עטיפה" של המחונכים, תנו להם להרגיש חלק מהמועדון, חלק מהדרך והחזון וחצי מהבעיות החינוכיות יעלמו... עלוני השבת הם ללא ספק הגדרה ו"עטיפה" של הציבור, הם מגדירים אותו כיחידה, מכירים וחושפים אותו לעולם רבני שאנשים פשוט לא היו מכירים אחרת, דנים בבעיות ציבוריות והופכות את יושבי בית הכנסת לחלק מהפתרון ולא הבעיה.
אפילו הפרסומות המושמצות חושפות את הקוראים למיני שירותים והצעות שמכניסים אותם למועדון אחר לגמרי ממה שהם סופגים בחוץ (ועל מעריב כבר דברנו...). חלק ניכר מהשירותים הללו הם חשובים וייחודיים לציבור הדתי וכל כך משמעותי שיכירו אותם, כך שגם הפרסומות ממלאות תפקיד בעטיפה החשובה הזו.

ובאמת, האם מישהו יכול לדמיין את המאבק בהתנתקות ללא עלוני השבת? את מצבן של תנועות ההפצה והתשובה ללא החשיפה למתפללים הקבועים יותר? אמר לי מנהל עמותה חשובה שעוסקת בהפצת תורה לציבור הרחב (למרות שזה לא פופולארי, הם עובדים עם ציבור דתי), שהוא לא יכול לדמיין את הפעילות שלהם ללא ההד של עלוני השבת.

קל מידי לתקוף, להוציא מבית הכנסת וכדומה. אבל מה שבאמת צריך זה לשנות את הטעון תיקון (כמו מערכות ההפצה, לדוגמא) ולהמשיך לגבש את הציבור בכל כלי שיש, ובתחום הזה יש לעלוני השבת עבודה עצומה של הפצת תורה, קירוב לבבות ובניה ציבורית... בנייתה של דרך עם שופר טהור יותר לרבים.