רחוק מעין רחוק מהלב

מצער להיווכח שיש לנו ראש ממשלה חסר רגש ואמפתיה כלפי אחים במצוקה, הפער והמרחק שנוצר בינו לתושבי שדרות מתגלה לציבור הישראלי בשיא גודלם ועוצמתם, ליבו של ראש הממשלה מתרחק אט אט מהלבבות של בני עמו. רחוק מעין רחוק מהלב.

מתח טילי הקסאם לא מפסיק ליפול על העיר הדרומית שדרות, שמתרוקנת מאנשים, שמתרוקנת מסימנים של אנושיות, שמתרוקנת מכל ביטוי של עיר נורמאלית שוקקת חיים, חברה, תרבות וחינוך.

המרחק הגיאוגרפי בין הצפון לדרום אינו מהווה הבדל או שוני כזה או אחר לאותם טרגדיות דומות שעוברים תושביה, בשניהם אופפת תחושת אכזבה, הזנחה וטראומה של בריחה, עזיבה, בלי רצון, ממקום בטוח ואהוב ליעד זמני, אשלייתי וחסר תקווה לאורך זמן בלתי ידוע.

אך המרחק אינו מהווה מכשול לסולידאריות ולרגשות משותפים שחשים וחווים התושבים אחד כלפי השני, משני הקצוות במפה.

אולם ראש הממשלה שוהה רחוק מעיניהם המתחננות, כך גם רחוק מהלב שלהם, ביקורו במספר מוקדים בארצות הברית, והותיר מאחוריו עיר מופגזת, מבהיר בצורה הגלויה ביותר את מצב הקרבה וההזדהות האישית שחש ראש הממשלה כלפי תושבי מדינתו המאוימים, כל זה בא לידי ביטוי באמרותיו והצהרותיו האחרונות בדבר כוונותיו שלא לקיים פעולה צבאית רחבה בעזה, בנוגע לאיום הקסאמים המתמשך, מנסה הוא להוסיף שמן למדורה שכבר זמן רב בוערת באומרו כי במאבק באיום זה אין "זבנג וגמרנו".

פליטות פה אלו של אולמרט, היציבות המעורערת של שלטונו המקרטע, החלטות חסרות אחריות לאומית, אי מציאת פיתרון כולל למצוקת תושבי שדרות הגואה, ממחישים לחלוטין את הפער בקשר הרגשי שנפער בליבו של ראש הממשלה כלפי התושבים.

אולמרט ממשיך לטעון טענה מגוחכת כי גם בתום מבצע חומת מגן, נמשכו הפיגועים, אך בפועל פעולה זו השיגה תוצאות מרשימות בשטח, ויתנדבו רבים להזכיר לאלה שהספיקו כבר לשכוח, הפעם ראשי צה"ל מגלים אזלת יד נוכח מצבה העגום של שדרות, ראש הממשלה ממשיך לצפות מאבו מאזן לעמדה נחושה ונחרצת יותר כלפי הטרור שמשגר קסאמים מהטריטוריה שתחת שלטונו, ומצד אחד מושיט ראש הממשלה יד לשלום ולהפסקת אש, שזו לא תהיה אף פעם.

לא ירחק היום שייפול קסאם בתל אביב או בירושלים וראש הממשלה יהיה רחוק מכאן, רחוק מהזירה הבוערת, הוא יהיה בניו יורק או בלוס אנג'לס. כך ליבו יהיה רחוק מהלבבות המיוסרים של תושבי ישראל המסכנים.

הילדים תמיד הם הנפגעים העיקריים, פינויים של ילדי שדרות הייתה שגיאה שהתריעו עליה פסיכולוגים שעלולה ליצור נזק נפשי עצום לילדים, המעבר לאזורים שקטים רחוקים, במטרה ששם יוכלו ללמוד בשקט, בלא לווית הוריהם הותירה בהם צלקת טראומתית קשה, הנזק כבר נעשה ולראש הממשלה הנכבד לא אכפת, הילדים חיים בטראומה ובפחדים יומיומיים שלא ניתן להעריך מתי ייעלמו והאם תסמינים שליליים אלו לא יישארו בנפשם גם בחלוף זמן רב.

לאחרונה אף התפרסם דו"ח קשה על אודות ירידה בזכאותם של תלמידים משדרות לתעודת בגרות, כמובן תוצאה ישירה של התקופה של התמודדות מכבידה, בלבול וייאוש מהמציאות שהוכנסו אליה בעל כורחם לתווך זמן בלתי ידוע.

האם אין די בכך, כדי שראש הממשלה יגלה רגישות כלפי תושבי שדרות ובמיוחד כלפי הילדים?

האם נדרש חסדיו של איל הון כדי לקדם את השלב הראשוני לקראת פיתרון כולל למצוקתם של התושבים ? לתת מעט מרוגע ושלווה זמנית, מרווח נשימה לילדים, שהערך של מעשה זה עצום, אך ראש הממשלה עסוק בדברים אחרים, במסעותיו לחוץ לארץ, בגיוס מאמצים בהסברה על חפותו של הרמטכ"ל ותמיכה בהישארותו בתפקיד, על מעמדו המזדחל ותחושת האכזבה בקרב הציבור מתפקודו, אולי גם מעט בעננה המשפטית המרחפת מעליו, כמו עסקי נדל"ן ומעשים לא ראויים שעשה בעברו, רחוק מהעין רחוק מהלב. את ראש הממשלה כל זה כנראה לא מעניין.

במשך כל ביקורו בארצות הברית, אזרחים תמימים רבים חשבו רק על דבר אחד, על חלום שמייחלים שיתגשם, על השבוי שלנו שם, הסוכן יהונתן פולארד, שמתפללים יום יום לשחרורו, פולארד, שנתון בייסורים נוראים, תחת חסדיהם של חסרי התנהגות אנושית בסיסית, נדחק והתרחק במשך שנים רבות מעיניהם של ראשי המדינה ואולמרט לא ניצל את ההזדמנות ולא פצה פיו בקריאה לשחרורו או לפחות להעלאת הנושא של פולארד, הוא דגל בשמירה על מה שהיה נהוג אצל קודמיו להמשיך את מסכת ההתעלמויות, ההזנחה המתמשכת, וסילוק הנושא מסדר היום הציבורי והתקשורתי.

מפולארד הוא הספיק לייצר מרחק, נראה שגם שאין מרחק פיזי, הרי שזה מונע ממנו להרחיק גם את ליבו.

ראש הממשלה התרחק מכל תחושת אחריות וקשר גם לשבויים מהמלחמה האחרונה בעזה ובלבנון. הם התרחקו והקשר בין ליבו של ראש הממשלה לבין לבבות החיילים החטופים נפרם. כך גם מחלקים רבים מהעם, רחוק מהעין רחוק מהלב.