אל תשליכני לעת זקנה

קצת רקע אישי


לפני מספר שנים עברנו דירה, וחיפשנו בית-כנסת באיזור החדש. כאשר ראינו בית-כנסת המקיימת פעילות כמתואר למטה, לא חיפשנו יותר. מצאנו יותר ממה שחיפשנו.

*

אשה נחמדה ז"ל (חברה של הסבתא שלי) עברה את גיל

ה- 80, ומצב בריאות-הנפש שלה החל להידרדר.
בלית-ברירה, הוחלט על-ידי קרובי משפחתה להביא אותה לבית-אבות. אני הייתי ילד.
היה לי קשה. האשה הידידותית הפכה להיות לא-מתפקדת, והתרחקתי ממנה. לא באתי לבקר אותה בבית-האבות.

עכשו אני מצטער. למה התרחקתי? מה היא אשמה שעברה את גיל ה- 80?

בפעילות שתקראו להלן, אני לפעמים חושב שאני טיפה מכפר על ההתנכרות שלי של אז, התנכרות שהיא בעצם נחלת כולנו - לו היינו מוכנים להודות באמת!


בית כנסת "מאמץ" בית אבות

בשבת בבוקר, אחרי התפילה בבית-כנסת, הולכים בצוותא, כמחצית ממתפללי הבית-כנסת, לבית אבות סמוך, לעשות עונג שבת:
שירה; האבות והבנים רוקדים; הבנות מוזגות יין ומכינות את הקידוש; בנות אחרות והנשים משוחחות עם הדיירים; התינוקות מעוררות שמחה בעצם הגעתן, ולפעמים עוברות מיד ליד.

בהמשך עושים קידוש, אומרים דבר תורה קצר, ומסיימים עם ברכה אחרונה.

משך הפעילות כמחצית השעה.

הפעילות מתחלקת בין שתי קומות: המחלקה הסיעודית, והמחלקה של העצמאיים.
יש לציין שזו הפעילות היהודית היחידה בבית האבות במשך השבת.
ולפעמים מבקרים - ילדי או נכדי הדיירים, עם או בלי כיפה - מצטרפים לשירה ולריקוד, גם הם נדלקים. סוף סוף הרי גם הם רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים.
ולפעמים מי מהדיירים הוא בדכאון. יש סיבות לכך. ניתן קצת לשוחח, להשמיע קצת דברי תורה או דברי עידוד, הרי אנחנו שומעים דברים כאלה בשיעורים השכם וערב, ועבורם זה עולם ומלואו.

ויש מי מהדיירים שיכול ורוצה לומר קידוש, כפי שעשה בעבר הרחוק הוא או אביו.
ויש מי מהדיירים שרוצה לשיר, ועכשו מוצא את חלון ההזדמנות לכך.
ולפעמים אנחנו זוכים לראות מי מהדיירים שמצטרף למעגל הרוקדים, עיטי הפעם.

במשך השנים התפתחו תוספות יקרות נוספות, כמו:

• שיעור תורה ביום חול, ושיעור פרשת השבוע בשבת.
• פעילות נוספת בחגים ע"י מתפללי בית-הכנסת, כמו תקיעת שופר, נטילת לולב, הקפות בשמחת תורה, ליל הסדר, מופע ילדים לקראת פורים, וכו'.
• לפעמים מביאים מי מהדיירים לבית כנסת.
• לפעמים מארחים מי מהדיירים הביתה. 
• מטבע הדברים: מידי פעם השתתפות בהלווייה, או אמירת קדיש או לימוד לע"נ.

סיפורים מהשטח

סיפור קטן:
באחת השבתות הגענו לבית אבות, רגע בו אמבולנס עזב את המקום. לא קשה לנחש מה אמבולנס חיפש שם.
נכנסנו לבניין ומצאנו את התושבים בהרהורים. המתח היה רב, הדיכאון אפף את כולם. משהוא כמו "אולי אני באמבולנס הבא". "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". אולי הדרך מהבית-אבות לבית-חולים היא חד-סטרית?
ופתאום נכנסים הילדים. חיוכים. "שבת שלום" לבבי, "שבת שלום" של פעוטה עם בובה, "שבת שלום" של ילד ביישן עם מוצץ. דברי תורה עם טיפה של תקווה, טיפה של נחמה, טיפה של חיים.

אמר אחד הרבנים:
יהודי צריך לעשות תשובה. אבל דיירי הבית-אבות - איזו תשובה הם כבר יכולים לעשות? הם עוד יכולים ללכת למניין, לפתוח ספר קודש, לשמור טהרת המשפחה, להקפיד על כשרות....? בקושי לגמול חסד ... איזו מצווה הם עוד מסוגלים לבצע?

ואז הדיירים רואים מי בא לבקר אותם. לא קרובי משפחה. זרים, אך כה קרובים! חסד אמיתי. כולם דתיים. ואז ההרהורי תשובה אולי עולים: למה הנכדים שלי הם לא כך....? למה לא חינכתי בזמנו שיהיו כך....?
הרהורים אלה הם כה חשובים למעלה. כי זו התשובה היחידה שהם עוד מסוגלים לעשות. הרהורים. ואת זה הם עושים מכל הלב. זה לא ייחשב במרומים תשובה שלמה?

נקודה למחשבה:

אמר אחד המשתתפים: אם נגיע מספיק פעמים לבית אבות, אולי נקבל אחר-כך הנחה משום לקוחות קבועים.

עוד נקודה למחשבה:

אדם אוהב להשקיע. בבנק, בניירות ערך, בבורסה, איפה לא? רבותי, פעילות זו היא השקעה טובה. כשיבוא היום ואנחנו נהיה זקנים, ילדינו יזכרו זאת! ויפעלו בהתאם.

קצת מן המקורות

"והדרת פני זקן" - אמנם הכוונה היא לחכם, "זה קנה חכמה", אך גם "זקן עם הארץ" במשמע.


"ואהבת לרעך כמוך", יבוא יום ואני אהיה "כמותו", אז נא לאהוב אותו כבר עכשו.


"אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי, אל תעזבני".


"אל תהי בז לכל אדם ... שאין לך אדם שאין לו שעה" [אבות ד:ג]. לפעמים נוצר קשר חם עם מי מהדיירים. בנותי מדווחות שיש להן הרגשה שהרוויחו סבתא, אישה לבבית, ואז החסד הוא אפילו דו-סתרי.

"יפה שימושה של תורה יותר מלימודה". אפשר להסביר הרבה על גמילות חסדים. לשפוך המון מילים. להטיף לילדים על שולחן שבת הדשן. אפשר. אבל האם לא עדיף לבצע....?

ואולי האבא, שבימי חול הוא מנכ"ל או עו"ד או אל"מ, מוכן בשבת להעניק לעצמו שיעור בענווה, לכופף את גובהו, ולהציץ בדיירים בגובה עיניים. הרי יבוא יום וגם הוא יהיה כבר לא .....

"ת"ר, בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה:
צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו; צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים; צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים" [גמ' סוכה מח:]


רבותי, לא המדרש עיקר אלא המעשה
נראה לך להרים פרוייקט דומה באיזור הבית-כנסת שלך?
כל מי שיש בית אבות בסביבת בית הכנסת שלו, מוזמן לפתוח ביוזמה דומה. מספיק 3-4 משפחות, ואף פחות.
אין צורך בשום גיוס כספי.

להלן קומץ נקודות מעשיות:

• רצוי רכז אחד ממתפללי הבית-כנסת, שהשתכנע שיש כאן מצווה גדולה.
• רצוי גיבוי רב ביהכ"נ, שיצטרף מידי פעם.
• תיאום עם הנהלת בית האבות / אם בית, על מועד ומיקום.
• סביר שהבית אבות יספק את צורכי הקידוש: מיץ ענבים (לא יין), כוסיות חד-פעמיות, מזונות בהכשר.
• רצוי שאין טלויזיה פועלת משך הפעילות.
• ילדים יכולים (ורוצים!) להכניס דיירים עם כסא גלגלים.
• דבר תורה קצר, רצוי ע"י אנשים שונים, ברמה בהתאם לדיירים.
• ניתן לשקול: כל שבת אותם שירים, כדי שהדיירים במשך הזמן מכירים אותם.

לפרטים:

03-9089761, 054-6777059, משפ' בן-פרח