מכתב לחייל החטוף

רקע: הרגשתי בתוך כל הבלגן והעומס של פתיחת השנה והחגים שבפתח לכתוב מכתב לחייל החטוף, שרק אסור לנו לשכוח אותם לרגע, במכתב הבהרתי לו את המציאות שבה הוא שרוי בקרב האויב ועדיין לא באו להשיבו הביתה, אל ארץ מולדתו.

מכתב לחייל החטוף/ איתמר ליברמן

חייל יקר,


אתה מסתכל סביבך, חדר חשוך מכוסה ערפלים קודרים ושחורים, מולך עומדים חמושים, עטופים בכאפיות, נשקם נוטה מטה אל הארץ ממתין לעת ישמע קריאה לביצוע ירייה.

אתה חייל חטוף, אי שם בערבות לבנון או במעי בטנה של סוריה, או אולי נמצא בעזה ומצבך עגום פחות, מביט בשעון הדמיוני במוח שלך, הבא מעולם הפנטזיות, השעון שמזמן הפסיק לפעול מאותה שעת צהרים, גבול הצפון, 12/7/06 יום ד' בשבוע.

המחוגים בשעון מראים על השעה 12 בצהרים של אותו היום, בעת שלחמת בגבולה הצפוני של המדינה שבמהלכה נחטפת ,מאז השתנו חייך ממציאות לדמיון ושקיעה עמוקה במיני פנטזיות ומחוגי השעון נעצרו פתאום.

אנסה מעט להשיבך אל המציאות ולו במטרה אחת ויחידה, להסביר לך למה עודך שבוי בידיי האויב.

השעה כעת 11 בבוקר יום חמישי, בתוך עומס הלימודים והלחץ שנפלו עליי בשל פתיחת שנת הלימודים, מצאתי מספר דקות פנויות לכתוב לך.

המלחמה שפרצה בעקבות חטיפתך כבר מאחורינו, רבים נכנסו עמוק לשגרה, אולם איידע אותך כי לא כולם, רבבות יצאו לרחובות במחאה על המחדלים החמורים שהיא הותירה בסיומה, לא נתנו לנפשם לנוח לרגע ורק נאבקו ומבטיחים שימשיכו עד אשר ימלאו בקשתם למנות ועדת חקירה ממלכתית.

אבל אתה, חייל חטוף יקר, אי שם במין מקום נידח וחשוך, שהמחשבה היחידה שהייתה ונותרה במוחך זה לרגע שיבואו לקחת אותך הביתה, והשאלה שאתה שואל את עצמך היא מתי זה כבר יקרה ולמה זה עוד לא קרה.

האמת כי כתבתי לך מכתב זה להסביר ולהבהיר לך את המציאות שבה עודך שרוי על הקרקע כשידך כבולות בשרשראות בתחום האויב ואחיך ממאנים לצאת אליך ולגרום לשחרורך במהרה.

סיבת הסיבות היא שראשי המדינה עסוקים יותר מהכל באותה עננה שחורה ומאיימת המרחפת מעל ראשיהם, אל כיסאותיהם הנתונים בחוסר יציבות שאולי יצטרכו בעתיד לפנותם לטובת אישיות מכובדת אחרת.

ראש הממשלה וחבר מרעיו, שר הביטחון והרמטכ"ל, כבר זמן רב חיים את חיי היום יום שלהם תחת חרדה וחשש מחקירה, חייהם אינם נורמאלים, תתאר לעצמך איזה ערך יש לחיים כאשר אתה מודאג כל כך שתוותר על הכיסא שלך, עוד שעשוי מעור אמיתי יוקרתי, שלמענו התאמצת וטיפסת אט אט ממורדות הפשטות אל המדרגה העליונה והחשובה, שאתה כעת נושא תפקיד מכובד ורם מעלה, אולם היגיע הרגע שהעם דורש את פינויו המיידי של הכסא לטובת אחרים, זאת בשל איזו מלחמה שהסתיימה לפני חודש עם מחדלים מרקיעי שחקים ותוצאות מביכות לצבא.

וכי נראה לך שלא יתעסקו רוב זמנם בניקוי שמם המכובד וישקיעו מאמצים להדחיק את הנושאים הבוערים של המלחמה לפינות החשוכות והנידחות, שכבר לא יהיו עוד על סדר היום?

כנראה שזו הסיבה העיקרית שקצת, אם אפשר לומר, שכחו אותך.

כמעט שכחתי להזכיר אישיות מיוחדת מאין כמותה, המשמש בתפקיד ממלכתי ייצוגי, אשר אמור היה להשקיע ולנצל את זמנו הרב ואת נסיעותיו ברחבי העולם, להפעיל קשריו וסמכויותיו לגרום לשחרורך, אבל האיש המכובד, הלוא הוא נשיא המדינה, שרוי בדיכאון ובמבוכה בגין עלילת דם וחשד כוזב לעבירות מין ואפילו לאונס, הוא רץ מועדה חקירה אחת לועדת חקירה אחרת, ביתו הפך למוקד עלייה לרגל של צלמים ועיתונאים מהטלוויזיה ומהעיתונות, גם חיו הפכו בין רגע מחיי הזוהר לשפל כזה שאי אפשר לתארו בשביל אדם כזה, אל תוך חיים מלאי מבט מכוון של עיניים נוקבות ורכילויות שנשמעות מאחורי הגב, תדמיין לעצמך חיים כאלה אילולא הייתה בסיטואציה מעין זו במקומו?

מניח שאתה לא מאחל לעצמך לחיות כך, אני צודק?

אם כך נראה כי הנשיא, שנוסע ממקום למקום ברחבי העולם בלא הגבלה, לבטח היה מנצל נסיעותיו אלה למאמצים אדירים לשחרורך, כל זאת אילולא היה שרוי בדיכאון ובהשפלה מפאת טרדות מיותרות, מסכים איתי?

חייל יקר, איני יכול לאמוד את הערכה וההזדהות שלי אליך, אבל במציאות העכשווית במדינה וברמת ההתעסקות בדברים שוליים ומבישים, רק נקווה כי לא תצטרך לשהות תקופה ארוכה במקום חטיפתך, יחד עם חבריך החטופים, כולנו מייחלים לחייל הראשון שיפתח את הדלת בעוצמה ובגבורה אל החדר החשוך שאתה נמצא, יכה מאחורה בגבם של חוטפיך וישיבך הביתה בשלום.

חייל אני עדיין לא, אבל הייתי שמח לקבל עליי את התפקיד של הגיבור שיסחב אותך על גבו למטוס שימתין וייקח את שנינו לגבול ישראל.

האמן לי שאף הנמנים באותה הצמרת הגבוהה של השלטון לא הוי מסרבים למשימה כזאת הכרוכה בסיכון חיי אדם למען ערכים יהודיים וישראלים בהצלת נפש אחת מישראל, אולם בשל אילוצים שונים יאלצו לסרב ליטול חלק במשימה של השבת חייל יהודי לארץ מולדתו.

אני מקווה כי הבהרתי לך את המציאות כפי שהיא באמת והוצגה בפניך התמונה המלאה על כל פרטיה ודקדוקיה.

במידה וההנהגה תתחלף בהנהגה אחרת ,טובה יותר, שלא שוכחת את בניה ששלחה לקרב או שמא התקרבותו של ראש השנה ובשיאו של חודש אלול- חודש הסליחה והכפרה יעורר בחלק מהם תחושת רצון עז לחזור בתשובה שלמה ויאמרו כבל עם ועדה "סליחה, טעינו" וישקיעו את כל המאמצים רק כדי לשחרר אותך ,אני מבטיח כי אעדכן אותך במתרחש, על כל פנים נראה כי השנה זה כבר לא יתממש אבל לא נתפשר על תחילת שנה הבאה .

אני בנתיים אתפלל כל יום למימוש הכתוב "ושבו בנים לגבולם".

שתהיה לך שנה טובה ומתוקה ומלאת אור של תקווה,
תמשיך לשרוד שם בשבילנו,
ממני, איתמר