המועדים ואנחנו

מדי פעם בפעם מגיעים לפתחי המועדים כל פעם מחדש אני מנסה לחשוב איך אני מתכונן לחג, אך לפעמים ישנה הרגשה שיש איזה ריטואל קבוע שצריך לעשות אותו, אותם "טקסים", אותן תפילות, אותם שירים. לפעמים מגיעה תחושה ש"כבר מיציתי את העסק", ולכל היותר אני משתעשע בשירת "מה נשתנה" או "יוונים נקבצו עליי", אבל לרוב חסרה איזו נקודה פנימית מרוממת, התעלות רוחנית שתלך איתי מהיום הזה – למשך כל השנה. אני מנסה לחשוב איך, למען השם, יש לעם ישראל כח לחגוג את החגים האלה במשך אלפי שנים. מהו סוד המועדים – שנותן להם את קיומם הנצחי??

ציר הזמן
ע"מ להבין את מושג הקדושה שבזמן, שהוא מושג מרכזי בעולם החיים היהודיים, ראוי להקדים ולהגדיר מהו המבנה של ציר הזמן. ניתן לתאר את ציר הזמן בג' אופנים:
א. ציר אופקי – ציר הזמן שעליו חיינו נעים, הינו ציר אופקי שתחילתו נעוץ בבריאת העולם, וסופו נמצא אי שם רחוק רחוק מאיתנו. העולם מתחיל מנקודה מסוימת והולך ומתקדם ככל שעובר הזמן. אך לפי זה, לכל נקודה בזמן יש קשר רק לנקודה שלפניה ושלאחריה ותו לא. אין השקה בין נקודה מסוימת לבין נקודה קודמת בהיסטוריה.
ב. מעגל – הציר הינו ציר מעגלי, חיינו סובבים סביב למעגל השנה, כל שנה אנו מתחילים אותו מחדש וחוזרים על אותן נקודות שבהן היינו בשנה שעברה. זהו תיאור של ציר זמן די משעמם, חוזרים על אותם מעשים קבועים בנקודות מסוימות של המעגל.
ג. ספירלה - תיאור זה הוא תיאור שמאחד את ב' התיאורים הקודמים, העולם התחיל בנקודה מסוימת, ומאז הוא הולך ונע פנימה לכיוון מרכז הספירלה, החידוש הוא שכל נקודה היא משיקה לנקודה המקבילה לה במעגל החיצוני של הספירלה. העולם הולך ומתקדם, אבל כל התקדמות היא הולכת ומעמיקה את מה שהיה קיים במעגלים החיצוניים. לענ"ד זוהי הצורה שהתורה בונה את ציר הזמן.

"כל זמן מאיר בתכונתו" (הרב קוק, איגרת שעח')
על פי ההגדרה שאמרנו לעיל, ניתן להבין בצורה יותר עמוקה את מה שמתרחש במועדי ישראל. המועדים הם לא יום זיכרון לאירוע היסטורי שקרה לפני המון המון זמן. זהו יום שבו מאיר בעולם אותו האור שהאיר ביום ההיסטורי שאותו אנו מציינים. למשל, כשאנו חוגגים את פורים, אנו לא רק נזכרים בכל הסיפור שקרה במלכות אחשוורוש. באותו היום התגלתה בעולם הנהגה מיוחדת של הקב"ה, ההנהגה הנסתרת, זאת שמתחבאת בתוך הטבע. שם ה' שאינו מופיע במגילה אבל הוא תמיד שם "מאחורי הקלעים". להנהגה זו אנו מתחברים בפורים, ולכן אנו עושים דברים שקשורים בגילוי הקדושה המסתתרת בגוף. (ר' סידור עולת ראיה, סוף ח"א).
כך גם בחג הפסח, ביום זה הופיע אור גדול בעולם. עם ישראל נולד. הוא יצא מבין קרביה של האומה המצרית ששיעבדה אותו מבחינה גשמית ורוחנית – והפך ליישות עצמאית, עם של בני-חורין. מרגע זה ואילך שם ה' מופיע בעולם דרך הנהגת עם ישראל, התגלתה "יד ה'" החזקה שפועלת במציאות, ומנווטת את העולם להגיע לייעודו.
על פסח נאמר "ליל שמורים - ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית" (ר"ה יא:), ליל הסדר הוא לילה השמור לגאולת ישראל עוד מששת ימי בראשית, זוהי התכונה המיוחדת של לילה זה. שהייתה קיימת בעולם עוד לפני המאורע של יציאת מצרים.
בכל שנה ושנה אנו נכנסים למעגל יותר פנימי בספירלה. הסגולה הולכת ומתגברת, הכוחות שמבקשים להופיע בעולם הולכים ומתעצמים, ועלינו מוטל "להכין את הכלים" ע"מ שנוכל לספוג לתוכנו את ההארה שמאירה ביום הזה, ככל שנתכונן יותר – נוכל לספוג יותר.

אז מה עושים?
יציאת מצרים היא מאורע שרק לפי העין הגסה היה ונגמר. היום הזה הוא רק ההתחלה תנועת חיים אדירה המבקשת לגאול את העולם ממיצריו, ולהוביל לתיקון עולם גמור. שמה של תנועה זו הוא "עם ישראל".
יש עוד תפקיד גדול ודרך ארוכה לתנועה זו, היא צריכה עוד לצאת מהמיצרים שבהם היא נתונה, (אם כי יש לציין שבמאתיים שנה האחרונות היא הולכת ושבה לעצמה, אבל איך אמרו פעם:"צריך לא רק להוציא את היהודים מהגלות, אלא גם את הגלות מהיהודים").
ככל שאנחנו נעשים "חניכים" יותר טובים של תנועה זו,על ידי שאנו מבררים את המטרה ומתוכה גם את הדרך. וחיים בצורה כזו שחיינו יהוו נקודת התקדמות נוספת בדרך לתיקון העולם, וגאולתו מכל מצריו
כך אנחנו ממלאים את ייעודנו עלי אדמות, ומופיעים את שם ה' בעולמנו.

ומה הקשר של זה להגדה?
אפשר לדמות את ההגדה לתוכן של ספר, היא נותנת לנו ראשי פרקים, אבל את הפרקים עצמם – אנחנו כותבים. ככל שאנחנו מספרים יותר – כך אנחנו מתחברים לאותו תוכן שהופיע בעולם ביום הזה. אנחנו בסיפורנו מבטאים זוויות שונות של היום הזה. והופכים את סיפור היציאה ממצרים מסיפור היסטורי על מאורע. לתהליך ארוך ארוך של גאולת העולם ממיצריו – שאנחנו חלק ממנו.
אחד הדברים המיוחדים של היום הזה הוא ש"כל המרבה לשאול – הרי זה משובח", ודווקא כשאני שואל אני מבטא את השייכות שלי לתוכן "יש לי קושיא" "זה לא מסתדר". וככה אני פתוח יותר לקבל תשובה.
- פה יש להדגיש ש"לשאול זה לא התפקיד רק של הילד ששר "מה נשתנה", אלא זה מוטל על כל אחד ואחד מאיתנו – לשאול ולשאול ולשאול.
"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח".

בברכת פסח כשר ושמח
ושנזכה לפעול עם א-ל
ולראות בגאולת ישראל
ובגאולת העולם כולו.

מקורות נוספים לעיון:
מאמרי הראי"ה – חירות וביעור חמץ, עמ' 158. ובהמשך ישנם עוד מאמרים נפלאים.
עולת ראיה – ח"א עמ' כו', "זרוע נטויה".