יהודה מסס- להלחין את הבריאה

לפני כחצי שנה, כשהחל יהודה מסס לעבוד על אלבום האולפן הבא שלו, החלו לצוף בראשו קטעי נגינה אינסטרומנטליים שהלכו והתגבשו לאלבום חדש המתאר את ימי הבריאה באמצעות הצלילים והמוזיקה, בהשראת אחד מסרטי הטבע שצילם מוטי קירשנבאום בשנים האחרונות. השירים ה"סטנדרטיים", שהיו מוכנים לקראת אלבום רגיל, נשמרו בצד, ואילו מסס החל להשקיע את כל כולו ביצירה המוזיקלית המושקעת שמתכתבת באופן מרתק עם ימי בראשית.

האינטרפרטציה האישית שהעניק מסס לימי הבריאה - החל מהתוהו ובוהו, המשך בבריאת הצומח, בעלי החיים ובני האדם, וכלה ביום השבת - מרתקת ומטלטלת את המאזין למחוזות שונים. מדובר למעשה בפסקול יצירתי במיוחד לסרט שעוד לא צולם על ימי הבריאה, המסוגל לרקום תמונות ומחזות מרתקים בעיני רוחו של המאזין.

לשמיעת הרצועה "היום הרביעי"-

באופן לא רגיל צרף היוצר מכתב אישי לאלבום החדש, שאנו מביאים במלואו-
שלום וברכה,

אחרי שלושה אלבומים - "מזרב" המשותף לי ולאהוד מנור ז"ל (2006), "אמת פשוטה" (2007)
ו"מחשבות" עם עמיר בניון (2010) - ולא מעט סינגלים ושירים שכתבתי לאחרים, הרגשתי שמתחשק
לי ליצור משהו אחר - מעניין, מרתק ומאתגר לא פחות ממה שעשיתי עד היום, ואולי אף יותר.

בין כל המחשבות, התהיות והניסיונות, החלטתי ליצור פרויקט אינסטרומנטלי שבו המוסיקה
תדבר ללא מילים או תמיכה במילים. במילים אחרות, החלטתי לאפשר למוסיקה "לצייר את
המילים" בדמיונו של המאזין.

נושאים אפשריים רבים עברו במוחי, עד שלבסוף החלטתי לנסות ולהלחין את ימי בריאת
העולם. את ההשראה קיבלתי מאחד מסרטי הטבע של מוטי קירשנבאום בערוץ 10.
דרך הסרט הצלחתי להתחבר לטבע ולימי בראשית.

מיד נכנסתי לאולפן, ובמשך כארבעה חודשים - כמעט יום יום, שעות על גבי שעות, ביום
ובלילה - יצרתי את הפרויקט. מרוב הנאה פשוט לא הרגשתי איך הזמן קולח וזורם, כמעט
כמו בטבע...

כך הקלטתי את האלבום האינסטרומנטלי הראשון שלי - "בראשית".

מאחר ואיני יכול לכתוב את הפרשנויות לכל הקטעים (זה כנראה יהיה ארוך מדי, ואולי גם יפריע לדמיון האישי של כל אחד), בחרתי את היום הרביעי, תחת השם "מאור-אות" - היום שבו נבראו המאורות (השמש והירח) והאותות (חגים ומועדים).

"ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים" (בראשית פרק א' פסוק טז'):
האגדה מספרת שבתחילה הלבנה והשמש היו באותו גודל, עד שבאה הלבנה אל הקב"ה
בטענה "מדוע אני צריכה להיות באותו גודל כמו השמש? הרי בכל דבר בעולם יש תמיד אחד
גדול ואחד קטן". גער הקב"ה בלבנה על שעלה בדעתה להיות גדולה יותר מהשמש, וביקש
ממנה להמעיט את עצמה. תוך כדי שהלבנה ממעיטה את עצמה, עפו ממנה ניצוצות אל
הרקיע והפכו לכוכבים. לכן אנו קוראים להם כוכבים - על שכיבו וצמצמו את אורה של הלבנה.

בכל זאת, ולמרות הכל, השמש, הירח והכוכבים היו חייבים להסתדר בהרמוניה, ובסופו של
דבר הלבנה מושלת בלילה, השמש מחממת את חיינו ביום, ואת הימים אנו מחלקים על פי הופעת וצאת הכוכבים.

אפשר להכביר מילים על כל רצועה ורצועה בדיסק, אבל אני מעדיף לתת לכם להפליג עם
הדמיון הפרטי שלכם, במסע לשבעת ימי בראשית...

תודה על זמנכם ועל תשומת הלב.
האזנה ערבה,
יהודה מסס