פורים, עניין של מזל...

כתוב בתיקוני זוהר כי יום הכיפורים הוא רק כ-פורים, היינו כמו פורים, ומכך משמע שפורים הוא יום נעלה יותר מיום הכיפורים.

כיצד זה ייתכן ?

לפני שנבין מה יש בפורים שהופך אותו לנעלה יותר מכפורים, נראה תחילה מהו המכנה המשותף בין שניהם.

גם בפורים וגם ביום הכיפורים יש את עניין הגורל.

בפורים המן הפיל את הפור, הוא הגורל, כדי לדעת מתי הזמן הטוב ביותר לבצע את זממו בעם ישראל, וביום הכיפורים הכהן הגדול היה עורך גורל בין שני השעירים כדי לדעת מי מהם ילך לעזאזל ומי ילך להשם.

דבר נוסף, בשניהם מתגלית דרגת אלוקות נעלית ביותר, דרגה שהיא למעלה משם הוי'.

מה הכוונה ?

לקב"ה יש כמה שמות,לפעמים אנחנו קוראים לו א-לוהים, לפעמים הוי', לפעמים א-ל וכן הלאה. כמו שבאדם כל אחד מהשמות שיש לו (הילדים קוראים לו אבא, התלמידים מכנים אותו הרב, האישה קוראת לו בשם אחד, החברים בשם אחר וכן הלאה) מבטא פן אחר באישיות שלו, ולפי השם שאנו קוראים לו הוא מתבטא כלפינו, כך גם אצל הקב"ה כל אחד מהשמות מבטא, כביכול, דרגה אחרת של הקב"ה.

מהי הדרגה הנעלית ביותר ?

כשמגיעים לדרגות הגבוהות באמת כבר אי אפשר לבטא אותם בשם.
ישנה כזו דרגה נעלית אצל הקב"ה שהיא למעלה משמות, אף שם כבר לא יכול לתאר אותה. ברגע שניתן שם ונגדיר את הדרגה בשם מסויים נפספס את העניין.

במגילת אסתר לא נזכר שמו של הקב"ה.

אמנם ההסבר הפשוט לכך הוא שלא רצו שבאם הפרסים יתרגמו את המגילה יכתבו את שמות האלילים שלהם, במקומות בהם כתוב שם השם ועל ידי זה ייגרם חילול השם.

אולם ההסבר העמוק יותר הוא שדרגת האלוקות שהתגלתה בפורים והניעה את מהלך ההצלה של עם ישראל מהגזירה, הייתה דרגה נעלית ביותר.
כל כך נעלית שהיא למעלה משמות.
גם ביום הכיפורים מתגלית הדרגה הנעלית הזו. הפסוק (הנוגע לעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים) אומר "לפני הוי' תטהרו", לפני לא רק מלשון ממול (כלומר שביום הכיפורים נעמדים מול השם והוא מטהר אותנו), אלא לפני כפשוטו למעלה משם הוי' (כלומר שהטהרה של יום הכיפורים לא מגיעה מהדרגה שנקראת הוי', אלא למעלה ממנה, באותו מקום שכבר לא יכול להיקרא בשם).

על מנת שנבין באופן עמוק יותר את שני העניינים הללו המשותפים לפורים ויום הכיפורים (שבשניהם יש גורל וששניהם למעלה משם הוי'), צריך להתבונן בעניין הגורל.

מתי אנו נצרכים להטלת גורל ?

שני השעירים שביניהם הגרילו את הגורל בבית המקדש היו זהים הן במראה, הן בגדלם והן בשווים.
כלומר שעל פי שכל, לפי ההיגיון, לא היה יתרון לאף אחד מהם ולא הייתה סיבה להעדיף אחד על פני השני.
דווקא "כשנגמר" השכל מתחיל הגורל. הגורל הוא למעלה מהשכל.

יתירה מזו, הגורל הוא לא רק למעלה מהשכל, אלא הוא גם למעלה מהרצון שלמעלה מהשכל.

שכל ורצון

מעלת האדם על בעלי החיים היא בשכל, היכולת לקבל החלטות מתוך היגיון ולא רק מתוך רגש. אכן השכל הוא דבר נעלה, אך יש באדם דרגה נעלית יותר והיא הרצון.
הרצון הוא חזק מהשכל וכפי שרואים שהרצון יכול להטות את השכל (כמו בשוחד, שופט שמקבל שוחד ימצא את כל ההסברים השכליים לזכות את המשחד. וגם מי שלא שופט בין בעלי דין, אלא צריך לבחור החלטות בחייו הפרטיים עלול למצוא את עצמו "משוחד" לאו דווקא בכסף, הוא יכול להיות משוחד על ידי הרצון שלו עצמו, הוא רוצה משהו ומוצא לעצמו את ההסברים השכליים המתאימים).

הגורל נעלה גם מהרצון, שהרי כשמפילים גורל, הגורל מכריח לא רק את השכל לפעול בהתאם, אלא גם את הרצון.

כאשר מדברים על שם הוי' י-ה-ו-ה, אז הי' מסמלת את החכמה (ראשית השכל), הה' את הבינה (הבנה), הו' את המידות (רגשות) והה' השנייה את המלכות (לבושי הנפש- מחשבה, דיבור ומעשה).
כאשר מדברים על דרגה שלמעלה משם הוי', מדברים על דרגה שלמעלה מהשכל, אבל לא רק. כיוון שבשם הוי' ישנו לפני הי' את קוצו של הי' המסמל את הרצון שלמעלה מהשכל.

אם כן הגורל הממוקם למעלה מהרצון שלמעלה מהשכל, הוא הדרגא שלמעלה משם הוי' המתגלה בפורים וביום הכיפורים.

במילים של הקבלה הגורל הוא דרגת "בעל הרצון" שלמעלה מהרצון.

ישנם אצל הקב"ה את הדרגות ה"טבעיות" ה"הגיוניות" הפועלות על פי שכל והן מתבטאות בשם הוי', ישנה דרגה גבוהה יותר שהקב"ה לא "כבול" לחוקי הטבע והיא מתבטאת בקוצו של י' וישנה דרגה נעלית יותר, יש את הקב"ה בעצמו כמו שהוא עוד לפני שיש לו רצון וזה לא יכול להתבטא בשם אפילו לא בקוצו של י'.

דרגה זו שלמעלה משם הוי', "בעל הרצון" מתגלית כל שנה ביום הכיפורים. דרגה זו היא המכפרת על כל עוונותינו, רק היא יכולה לכפר באמת.
מצד הדרגה של שם הוי', שישנם חוקים וטבע, אז אם יהודי עובר עבירה, אם יהודי עובר על "ההסכם" שהיה לו עם הקב"ה אז הוא צריך לתת על כך את הדין.

מצד דרגת הרצון (קוצו של י') הקב"ה כבר מוכן לסלוח כיוון שהרצון הוא למעלה מהפרטים, וכביכול, מוכן לוותר לנו עם פספסנו פרט או שניים, אך עדיין יש רצון ולכן הכפרה לא תהיה מלאה.

דווקא מצד דרגת "בעל הרצון" שזה הקב"ה בעצמו כמו שהוא עוד לפני שיש לו בכלל רצון מסויים, יכולה לבוא כפרה מלאה.

אם נמשיל זאת לחיים שלנו, אפשר אולי להשוות את זה לשוטר שנותן לנו דו"ח תנועה. ברגע שהוא כתב את הדו"ח כבר אין אפשרות לבטל אותו (שהרי דו"ח שנחתם בטבעת השוטר...), עברנו עבירה ועל כך מגיעה לנו דו"ח.
אבל אם נעלה בדרגות ונדבר עם מפקד המשטרה, או יותר מזה עם שר המשטרה או הנשיא נוכל לבטל את הדו"ח, הנשיא לא מחויב לחוקי המשטרה, הוא למעלה מהחוקים הללו ולכן הוא יכול לבטל דו"ח גם אחרי שנעשתה כבר עבירה.

אפשר גם להמשיל זאת לאבא הכועס על בנו כיוון שלא עשה את רצונו, כאשר הבן בוכה בפניו ומעורר את רחמיו, אז האבא מסוגל לסלוח ולוותר אפילו אם באמת הבן עשה משהו שלא היה צריך לעשות. בעצם האבא נזכר שהוא אבא שלו ואוהב אותו בלי גבול, לא משנה מה הוא יעשה.

אז מה יותר נעלה פורים או כיפורים ?

לפי מה שהסברנו, יום הכיפורים, היום שמכפר על העוונות, מכפר עליהם כי הוא כ-פורים, כמו פורים. בגלל שיום הכיפורים הוא כמו פורים, היינו שמתגלה בו דרגת הגורל, הדרגה שקראנו לה "בעל הרצון", לכן הוא מכפר.

מתי דרגה זו מתגלית יותר בפורים או ביום הכיפורים ?

וודאי שבפורים, שהרי ביום הכיפורים הגורל הוא רק פרט בעבודת הכהן גדול ובפורים זהו העניין כולו (חג הפורים נקרא על שם הפור, הוא הגורל)
בנוסף, ביום הכיפורים צריך לעשות תשובה כדי לזכות בכפרה ובפורים אין צורך בכך.
ממילא יוצא שלא רק שגם בפורים אנחנו עוברים כפרה, אלא שהכפרה של פורים היא יותר נעלית מהכפרה של יום הכיפורים!!!

אפשר לראות זאת גם מהגמרא (ולא רק מהקבלה).

במסכת יומא נאמר כי ישנן ארבעה חילוקי כפרה.
אם אדם פספס מצוות עשה, הוא עושה תשובה ונמחל לו במקום.
אם עבר בלא תעשה (עשה משהו אסור) אז עושה תשובה אבל נמחל לו רק ביום הכיפורים.
אם עבר במצוות לא תעשה חמורה ביותר שהעונש עליה הוא כרת ומיתות בית דין, אפילו יום הכיפורים לא מכפר, הוא צריך לעשות תשובה במקום, לחכות ליום הכיפורים ואפילו אז, רק הייסורים שיעבור יכפרו לו.
ואם עבר עבירות של חילול השם אפילו ייסורים לא מכפרים, רק המיתה מכפרת.
אבל בפורים החטא של עם ישראל היה חילול שם שמיים בפרהסיא (נהנו מסעודתו של אותו רשע) ואף על פי כן החטא התכפר. מכך משמע שפורים מכפר על עבירות שאפילו יום הכיפורים לא מכפר.


גורל

עד עכשיו הסברנו כי בכל אחד מחגי ישראל מתגלה דרגה אחרת של קדושה, דרגה אחרת של אלוקות. בכל פעם הקב"ה מתגלה אלינו בצורה שונה. הצורות השונות הללו מתבטאות בשמות השונים של הקב"ה.
בפורים לא מופיע שמו של הקב"ה מה שמעיד על כך שכאן דרגת האלוקות היא דרגה נעלית כל כך שלא יכולה להתבטא אפילו בשם. כך גם ביום הכיפורים, שאז הטהרה מגיעה מ"לפני הוי'" למעלה משם הוי'.
לדרגה נעלית זו קראנו גורל. כמו שגורל הוא אמצעי לקבלת החלטות במצב שאין לנו לא העדפה שכלית ולא העדפה רצונית. וכפי שהגורל נופל כך אנו פועלים. היינו שזו דרגה שלמעלה מהגדרות והעדפות שכליות או רצוניות.
בגלל שדרגת הגורל היא כל כך נעלית היא זו שפועלת את הכפרה ביום הכיפורים.

בעל הרצון

יש את הקב"ה כפי שהוא כבר מלובש בתורה, והרצון שלו כבר "תפוס" בפרטים ובמצוות אותם צריך לקיים. אם לא נקיים את אותם פרטים אז לא נתחבר אליו. בדרגה למעלה מזה יש את הקב"ה כפי שהוא למעלה מהפרטים, הוא כבר רוצה את קיום התורה, אך זה עדיין לא ירד לפרטים שבזה. ויש את הקב"ה כפי שהוא למעלה אפילו מהרצון, "בעל הרצון". מצד דרגה זו הקב"ה אינו מוכרח בתורה ומצוות, ולכן הוא יכול לכפר לנו גם על עבירות שעשינו נגד התורה.
לכן, כך הסברנו לעיל, כשדרגה זו מתגלית בכיפורים או בפורים היא פועלת כפרה וטהרה לכל העבירות שלנו, וכפי שהסברנו בפורים זה מתגלה אפילו יותר ולכן כפורים הוא רק כמו פורים.

המן

אם דרגת בעל הרצון היא כזו דרגה נעלית, אם זה מה שמכפר על העוונות, אז מה המן חשב לעצמו כשהפיל את הפור הוא הגורל ?

המן ידע שבדרגה שהקב"ה כבר ירד לפרטים, והעולם "תופס אצלו מקום" כלומר העולם משפיע עליו, אז בדרגה זו הוא תמיד יעדיף את העם היהודי, כיוון שאנו העם הנבחר. לכן חשב המן שצריך לפנות לדרגה גבוהה יותר, צריך לוודא כי ההנהגה של הקב"ה בעולם בנוגע לגזירה שלו תגיע מדרגה שבא העולם לא תופס מקום אצל הקב"ה, דרגא שבה כביכול אין הבדל בין אור וחושך , בין טהרה וטומאה , בין יהודי ולהבדיל גוי.
המן חשב שעל ידי שיפיל גורל, יעורר את דרגת הקב"ה כפי שהוא עוד לפני שבחר בעם ישראל, הדרגא בה הכל שווה בפניו, דרגת הגורל. שם יש סיכוי של 50% שהוא יצליח.

בחירה

אז למה זה לא עבד לו ?
אמנם המן היה חכם, וכנראה שידע הרבה קבלה. קו המחשבה שלו באמת היה נכון כי באמת בדרגת הגורל הכל שווה כלפי הקב"ה, ובאמת שם אין הבדל בין יהודי ולהבדיל גוי.
אלא, שהמן לא ידע שיש דרגה נוספת שהיא יותר נעלית מדרגת הגורל...

בדרגה של השכל, האדם חייב לפעול לפי מה שהוא רואה לנכון.
בדרגה של הרצון, האדם בוחר כי כך הוא רוצה, גם אם זה לא מסתדר עם ההגיון.
בדרגת הגורל, אין לאדם שום העדפה לא מצד ההגיון ולא מצד הרצון, והוא בוחר להתבטל למה שיצא בגורל.
אך למעלה מכל אלו ישנה דרגה בה האדם בוחר, בחירה חופשית אמיתית, לא בגלל ההיגיון, לא בגלל הרצון ולא בגלל שכך עלה בגורל. אלא כך הוא בוחר. לא השכל שלו בוחר ולא הרצון שלו בוחר, הוא גם לא נתון להשפעת הגורל, אלא הוא בעצמו בוחר. לא האני המודע בוחר, אלא האני העל מודע, עצם הנשמה, מי שהוא באמת.

כיוון שהבחירה היא למעלה מהגורל, היא גם משפיעה על הגורל.

וכפי שזה אצלנו כך זה גם אצל הקב"ה. מצד הגורל הכל שווה בפניו אין הבדלים, אך מצד הבחירה שקודמת לגורל, יש הבדלים ובחירה זו משפיעה על הגורל שייפול כפי שהקב"ה רוצה!

אלא, שאף על פי שהקב"ה בוחר בנו, לא תמיד זה מתגלה. כדי שבחירתו של הקב"ה בעם ישראל תתגלה, יש צורך לגלות את הקב"ה בעצמו, לא את שם הוי' לא קוצו של י' לא גורל, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו.

איך עושים את זה ?

"במידה שאדם מודד בה מודדים לו". כלומר האופן בו אנו מתייחסים לבורא עולם קובע את האופן בו הוא מתייחס אלינו.
כדי לגלות את ה"עצם" של הקב"ה צריך קודם לגלות את העצם שלנו.
כאשר יהודי עובד את השם על פי טעם ודעת, עם שכל והיגיון הוא מגלה את "דרגת ההיגיון" אצל הקב"ה.
כאשר עובדים את השם למעלה מהשכל, מתגלה "דרגת הרצון" אצל הקב"ה.
כאשר עובדים את השם מצד עצם הנשמה, מתגלה עצמותו של הקב"ה, מתגלה שהוא בוחר בנו וזה כבר משפיע על הגורל שגם הגורל ייפול עלינו.

עצם הנשמה מתגלה כאשר אנו מוסרים את נפשנו.

לא מספיק לעבוד את הקב"ה בטעם ודעת וגם לא מספיק לעבוד אותו למעלה מטעם ודעת. כאשר עובדים את הקב"ה כי זה הגיוני, יכול לבוא היגיון אחר ולשלול את הגיוני.
כאשר עובדים מצד הרצון זה אמנם יותר חזק ויותר תקיף, אך עדיין אם אדרש לוותר על עצמי כדי לשמר את הקשר עם הקב"ה ייתכן ולא אעשה זאת.
דווקא כשעובדים את הקב"ה למעלה מסיבה שכלית, למעלה מרצון, פשוט ככה. פשוט כי אני יהודי ולא מעבר לכך, ובאופן שברור לי מעל לכל ספק שאין אפשרות אחרת, העבודה היא מצד עצם הנשמה וזה פועל שגם עצמותו של הקב"ה תתגלה.

לא הייתה לנו ברירה

מסופר על משפחה שהגיעה מרוסיה לארה"ב לאחר שנים של קשיים ברוסיה הקומוניסטית. הם נכנסו לאחד מגדולי הרבנים שהביע את התפעלותו מכך שנשארו יהודים שומרי תורה ומצוות כל השנים מבלי לוותר על קלה כחמורה. אב המשפחה ענה לו בפשטות:"איזה ברירה הייתה לנו..." כלומר שהיה מונח לו שלא יכול להיות אחרת.

פורים

ולכן כשעם ישראל התנהג באופן של מסירות נפש בזמן פורים (לא היו מוכנים להמיר דתם כדי להינצל מגזירת המן), הם גילו את עצם הנשמה שלהם על ידי המסירות נפש, ממילא גם אצל הקב"ה התעוררה נקודת העצם, וזה פעל שגם בדרגת הגורל יתגלה שהוא בוחר בנו מכל העמים, וגם הגורל היה לטובתנו.
לכן גם הפור נפל על חודש אדר, חודש שכביכול יכול להיות גם לרעתנו (משה נפטר בחודש הזה) אבל בפועל התגלה שגם שם הקב"ה הוא לטובתנו (משה נולד בחודש אדר).
כך גם לגבי העץ שהמן הכין. הוא חשב שעל ידי שהעץ יהיה בגובה 50 אמה, הוא יגיע לשער הנו"ן (גימטריה 50), שער כל כך גבוה כלפיו אין הבדלים (כמו דרגת הגורל), אבל בסוף התגלה שגם בדרגה זו הקב"ה לטובתנו ולכן העץ שימש לתלות את המן ולא את מרדכי.

הימים האלה נזכרים ונעשים

ימי פורים נזכרים מדי שנה וממילא נעשים מדי שנה מחדש. גם עכשיו על ידי שנעבוד את השם במסירות נפש ונגלה בעצמנו את עצם הנשמה, תתעורר "עצמותו" של הקב" ויתגלה שגם בדרגה שהכל שווה בפניו הוא בוחר דווקא בנו!