לחפש אלוקות- לחפש שלימות

המאמר פורסם לראשונה בעלון הנוער עולם קטן

סיפור לחסידי קצר מספר שקרוב לפטירתו של הרב המגיד הוא דיבר עם אחד מתלמידיו ואמר לו- אתה רואה את הקורה הזו שמחזיקה את הגג? כן, אמר התלמיד, אני רואה. "אני כבר לא רואה", אמר לו הרב, "אני רואה את האלוקות שמחזיקה את הקורה ואת הגג... את הגשמיות שמסתירה אותה אני כבר לא רואה". הסיפור הזה מזכיר לי באופן הפוך חוויה שעברתי לפני זמן מה... יצאתי לחלק מצרכי מזון עם עמותה מסויימת וכאשר הגענו לבית של חסיד ברסלב ונתנו לו את החבילה, ברכנו אותו ש"בשנה הבאה תהיה מהנותנים ולא מהמקבלים". זה מאוד הרגיז אותו. "למה אתם מקללים אותי?", הוא שאל, "הלוואי שתמיד אהיה בחסר, שתמיד יחסר לי ואצטרך להתפלל על זה".

יש באמירה הזו, שניתן בהחלט להיתקל בה בימינו, בעיה גדולה. העולם כולו הוא אלוקות... ובהרבה מובנים צריך בימינו מאמץ גדול כדי לא לראות את האלוקות שמסתתרת מאחרי ה"קורות" שמחזיקות את הגג. העולם שברא הקב"ה חייב להיות מושלם, יפה, זוהר ונחמד... מקום שטוב לחיות בו. וממילא, כל פגיעה ביופי ובשלימות הזו היא חטא גדול והסתר אלוקי. יותר ויותר אפשר לראות שההי טק הוא אלוקות צרופה שמסתתרת בחוסר הצלחה מאחרי שבבי פלסטיק והפיסיקה המודרנית יכולה להישמע כמו פרשת שבוע, אילולא עיני הבשר שמסתירות. אלא מה? שאנחנו עמוסים בדעות קדומות, במלחמה הבלתי פוסקת של הגוף והתאוות ובכל השקרים והגאווה שמציפים את העולמות הללו. ואז אנחנו מסתכלים על התקרה ולבושתנו רואים בטון... מסיבות מוצדקות, הבעיות שיש בעולם החומר גרמו וגורמות לנו לחוש שדווקא בחסר, בבדידות (התבודדות?) בניתוק המוחלט ובעוני נמצא את ייעודנו הרוחני. הפגמים נראים טהורים יותר מהשלימות העולמית, כי השלימות העולמית נראית שייכת לעשירים, לסליברטאים ולאנשים שעולמם הרוחני פגום. ואז, בצורה מוזרה, אנחנו מתחילים להעריץ את החסרון, מאבדים את הטוב שביופי המושלם, בעולם הטוב שברא הקב"ה. בערך כמו שאנשי ה"ירוקים" שוכחים את הטוב שהמודרנה הביאה לעולם ומחפשים, כאילו, לחזור לפראיות בלתי מרוסנת. כמובן שיש פגמים קשים שהעולם התעשייתי הביא על האדם, אבל הפתרון הוא לא ב"התנתקות" ממנו אלא בשיפורו.
 
בעיניים פקוחות ניתן לראות את האלוקות שיושבת ישירות במכשירים האלקטרונים שמקיפים אותנו, את היופי והעדינות שבבריאה שלהם, את השלימות האלוקית שבחברה האנושית הבריאה בנפשה ואת הטוב הבלתי מוגבל שבטוב- בכסף, בילדים, במשפחה שמחה וללא בעיות פרנסה ובחיים של בריאות. הערצת החסר היא מחלה גלותית, שבחיים שלמים של עם ישראל אין לה מקום- כל חסר הוא הסתרת אלוקות, הוא גלות של ממש וצריך לכאוב אותו עד דמעות. איך יתכן שהקב"ה מסתתר עד כדי כך שיש סבל ועוני ורע? זה שהעולם לא מושלם זה כאב גדול וכל צעד לכיוון תיקון חייהם של הבריות בעושר ואושר הוא יציאה קטנה מהגלות.

באמת ובתמים- תפתח את העניים ותראה איך אלוקות של ממש זורמת ביחד עם "מדדי הצמיחה" של ישראל.