המשך ההקפאה- יום עצוב למדינת ישראל

זהו יום עצוב מאוד למדינת ישראל. היום החל ראש הממשלה במסע שכנוע של שרי הממשלה לתמוך בהערכת ההקפאה. לכאורה מה העניין הגדול בעוד שלושה חודשי הקפאה? אלא שכל מי שעיניו בראשו, ושאינו שבוי בקונספציה, מבין שזהו התחלת הסוף. מכאן והלאה לא יהיה משהו ראלי שיוכל לעצור את הסחף. גם אם כוונותיו של ראש הממשלה טובות, וגם אם כל מה שהוא רוצה זה להוכיח שישראל רוצה שלום ושהם הפלסטיניים הסרבנים, ברור שהכרסום בעמדות ישראל הוא בוטה. ברור שאחרי ההקפאה הזו מסתתר לחץ אמריקאי ובנלאומי שיוביל להסכם שבו ישראל נותנת הכל ומקבלת בתמורה מן הסכם אי-לוחמה מצומצם, עם כמה ביטחונות מעורערים חסרי בסיס. כל זאת ברור משום שהדינאמיקה היא כרסום מתמיד בעמדות ישראל מצד אחד, והעצמת העמדות הפלסטינאיות מהצד השני. ברור גם כי גם לאחר ההסכם לא יבוא שלום על הארץ. ערביי ארץ ישראל יכרסמו בריבונות הישראלית מבית, ובהנחה שתהיה איזו שהי פשרה על זכות השיבה היא תהיה בדיחה לעמדה הישראלית. יחל מאבק על גבולות ארץ ישראל הקטנה, ועל הלגיטימיות שלה כמדינה יהודית. הטרור לא יפסק אלא רק יתחזק. וכל זאת בגיבוי עוצמתי מהרפובליקה האיראנית עם הנשק הגרעיני שלה כמנוף מדיני רב עוצמה. בסגנון 'תעצרו אותי שלא אשתגע. והרי הבעיה האמיתית היא היהודים רק תפתרו את הבעיה ויבוא שלום על העולם'. ישראל עם כל עוצמת הצבאית לא תוכל לעשות דבר. מה עוזרת לנו עוצמה צבאית מול טרור מערביי ישראל? מה עוזרת לנו העוצמה הצבאית אם מדינית אסור לנו להגיב בעוצמה מול טילים מצפון דרום ומזרח? מה תעזור לנו העמימות של הגרעין אם אין לנו לגיטימציה אפילו להפציץ את עזה או לבנון או את שכם?
ייחתם הסכם בינינו לבין הפלסטינאים על מדשאות הבית הלבן. אובמה השושבין יצא מנצח גדול ויבחר שוב לנשיאות. ישראל תיכנס לתקופה איומה של עקירת מאות אלפי יהודים מביתם. מעבר למכות הכלכליות של עקירה כזו, הנזק החברתי יהיה עצום. מעט מאוד מתנגדים יהיו למהלך. אבל המצב רוח יהיה שפוף כי כולנו בתוך תוכנו מבינים כבר שההסכמים הללו שווים לפרסה. בהנחה שלא יהיו קורבנות שלום [הנחה שקשה לי להאמין בה] יהיה נוחם בשקט הזמני. אבל החברה הישראלית תדמם. היא הצליחה לשבור את מיטב בניה. צה"ל יחלש מוראלית. ודמדומים יבוא על הארץ.
מיד עם תום התהליך, הטרור יתחיל לטפטף. בהתחלה בטיפות אח"כ במאסות גדולות. ידי ישראל יהיו קשורות בהסכמים. ארה"ב תהיה שקועה במשבר כלכלי שהדבר האחרון שיעניין אותה יהיה בעיות הטרור של ישראל. אירופה המאוימת ע"י טילי הגרעין של אירן מאדמת טורקיה, תסרב לקחת על עצמה סיכונים למען אותם יהודים שלפני פחות ממאה היו היעד לחיסול של האירופאים עצמם.
במצב הזה צה"ל החזק יהיה חסר תועלת. הערבים למדו לא לפתוח איתנו מלחמות כוללות ואם יהיה להם שכל וכנראה יהיה להם, הם פשוט יכרסמו בנו מבפנים ומסביב. משום שאם הם ילחמו בנו במלחמה כוללת הם יודעים שנאסוף כוחות ונהפוך להיות מסוכנים.
אבל נגד טרור אין לנו הרבה מה לעשות במצב המדיני שיוצר. והרמת הראש של ערביי ישראל בגיבוי השמאל הישראלי תמשיך בכרסום הלגיטימיות של ישראל הקטנה שהשמאל כ"כ חלם עליה. תתארו לכם אינתיפדה קטנה של ערביי ישראל. איזה אירוע ששוטר הרג בשוגג ערבי תוך כדי פעולת הריסת בית לא חוקי. והארץ רועשת, מפקדי המשטרה לאחר ועדת אור לא יעזו לירות אש חיה. הממשלה תורה להיזהר בכבוד הערבים כי מדינית אסור שיהיה בלגאן. והערבים יתאמצו להתנגש עם המשטרה כדי שיהרגו נוספים והמהומה תהיה רבה. הדרישה הערבית תהיה הפיכת ישראל למדינת לאום פוליטית, למדינת כל אזרחיה. הדרישה לזכות השיבה והשבת הרכוש מלפני 48.
זהו המדרון החלקלק מאוסלו ועד היום. השפה הציונית שראש הממשלה דיבר בה עד לא מזמן "הכרה בישראל כמדינה יהודית" נאלמה דום עם חידוש ההקפאה למשך שלושה חודשים נוספים. בהם ארה"ב תדע לנצל כל רגע להגיע להסכם שברור שלא יהיה לטובתנו בגלל העמדה הפלסטינאית שעומדת על אי הכרת ישראל כמדינה יהודית. כן, תהיה איזו פשרה מגומגמת בעניין בדומה למכתב המגוחך מאוסלו ולמעמד של הרשות שכאילו הכירה בישראל. במהות הם לא מסתירים באי ההכרה שלהם בנו כמדינה יהודית.
התמונה ברורה, והפור נפל. ומי שעיניו בראשו רואה את החיזיון הזה ומבין שהוא סופי. כן אני מיואש ושפוף. וכן אני חושב שאין כבר טעם במאבק. אז הימין יעזוב את הממשלה. אז ראש הממשלה יקים קואליציה מהמערך קדימה ש"ס חרדים מרץ ואם צריך גם ערבים. יש לו ברירה אחרת? אם ראש הממשלה לא עצר עד כאן הוא לא יעצור גם בהמשך.
לכן המאבק הוכרע בעיני סופית. וכן אני מרים ידיים ואני סובר שכבר אין טעם למאבק.
לו יהי והיינו יכולים לאסוף את עצמנו ולהגיע להסכמה פנים יהודית - הולכים להסכם הדבילי הזה בקונסנזוס מתוך אין ברירה בשיתוף פעולה של ימין ושמאל 90 אחוז מהציבור היהודי. לו יהי והינו פונים לאילו שהובילו אותנו עד הלום ומגיעים להסכמה היכן עם ישראל יוצא למלחמת חורמה. מה צריך להיות הגבול בו ישראל ללא שום גיבוי בינלאומי וללא תירוצים פנימיים תגיד 'עד כאן' ותצא למלחמה. תכבוש והפעם תהרוס את השטחים הכבושים עד עפר תגרש את האויב ותספח מיד את הנכבש ומיד תיישב אותו ותודיע כבל עם ועולם 'זהו נגמרו המשחקים'.
שהרי ברור שהטרור ימשיך, וברור שנשלם מחיר גבוה של קורבנות שלום. העניין הוא שאם נגיע להסכמה יהודית רחבה על הגבול של הספיגה, אולי תהיה לנו תקווה.
אך אני מתעורר מהפנטזיה הזו ומבין מיד שהסכמה כזו בלתי אפשרית, ולכן הייאוש גובר. דור שלישי רביעי אחרי השואה שוב נקלע למצב של היהודי הנרדף ללא הגנה והפעם רק בגלל הטמטום שלנו. כמה עצוב.
לאן זה יוביל? מה יהיה אח"כ? זה כבר מעבר לאופק של הראיה שלי. אבל על השלב הזה התמונה בעיני היא בהירה חדה ומייאשת.