המתקפה נגד ליברמן (במקרה הוא גם שר החוץ)

1. עיתון "הארץ" לא יחמיץ שום הזדמנות לתקוף את ליברמן, ומאידך – גם את נתניהו בגין "חולשתו" מול ליברמן (קרי – רצוי להרוג שתי ציפורים במכה אחת, ולא – לפחות להכאיב) (ר' 3 מאמרים מיום 29.9.10: האחד מאת ע. אלדר: "שתי מדינות לעם אחד"; השני מאת א. בן: "ר"מ חלשלוש"; והשלישי מאת יוסי ורטר: "פרצופה של המדינה").
עד אתמול, "הסיבה למסיבה" הייתה הנאום שליברמן נשא באו"ם ובו אמר: כי קטן הסיכוי להסכם שלום קרוב עם הפלשתינים, ולכן יש לחתור להסכם ביניים.
והיכן המסיבה?, בחדר "המערכת" של "הארץ", ערוץ 2 ו-10, בחדרי מרצים בקמפוסים שונים, ובחדרי סיעות השמאל בכנסת.
ומה רוקדים?: ריקודי טם-טם סביב "אש השלום"! דהיינו – רהמ"ש אמר כי ברצונו לכרות הסכם שלום תוך שנה, והנה שר החוץ "בממשלתו" – אומר ההיפך! לכן, על רהמ"ש לפטר את שר החוץ, שכן הוא מדבר בניגוד לדעת רהמ"ש, וממילא כל הממשלים במדינות הנאורות, מסתייגים משר החוץ הנוכחי.

2. היום, המתקפה הינה בגין שינוי מתוכנן בחוק האזרחות, לפיו מתאזרח יידרש להצהיר אמונים למדינה יהודית ודמוקרטית; על כך ייכתב מאמר נפרד, אך פטור מלא כלום אי אפשר; הכיצד מתירים לערבי-ישראלי, להכתיר עצמו כפלשתיני החי בישראל; והרי אין כאן הצהרה בדבר דת אלא לאום.
באיזו מדינה, מותר לאזרח שלה, לראות עצמו כאזרח של מדינה אחרת – ובפרט שזו אויב?!

3. טענות השמאל נגד ליברמן, הינן כזבים, הטעייה והטיית דעת קהל; והכל כדי לקדם אג'נדה אנטי-ציונית, אנטי-יהודית, שאין לה רוב בציבור היהודי בישראל.
איני חבר במפלגת "ישראל ביתנו", ולא במפלגה אחרת (מאז 1981), מעולם לא נפגשתי ולא שוחחתי עם א. ליברמן, ולא עם מישהו המקורב אליו, ומאמר זה נעשה רק מגופו של עניין ולמען העניין (עתיד העם היהודי בא"י).

4. בדיקה כנה של דברי ליברמן ומאידך טיעוני השמאל, מורה כדלקמן:
א. הממשלה הנוכחית לא קיבלה אף החלטה בעניין תוכן הסדר כל שהוא עם הרשות הפלשתינית; וכידוע הצהרות/עמדות של ר"מ, אינן מחייבות ואין להן תוקף, אלא אך ורק החלטת ממשלה!
ישנן החלטות ממשלה המחייבות הצבעה בכנסת; אין ספק כי נוסח הסדר עם הפלשתינים, מחייב הצבעה בכנסת (כפי שהיה בגין ההסדר משנת 1978 עם מצרים, הסכם השלום עם ירדן; והפינוי מרצועת עזה).
לפיכך, מדוע שר החוץ אמור לבטא את דעתו הפרטית של רה"מ?; מדוע לאהוד ברק היה מותר להתבטא בפומבי נגד רהמ"ש הקודם א. אולמרט? מדוע אהוד ברק רשאי לאמר בפומבי, כי על ישראל להאריך את הקפאת הבנייה ביו"ש, למרות שעפ"י החלטת הממשלה, זו הסתיימה ביום 26.9.10?
ב. האם עיתונאי "הארץ" ואחרים בשמאל, "שכחו" כי מעולם לא הייתה ממשלה בישראל שבה שר החוץ, שר הביטחון ורהמ"ש – דיברו באותה לשון!
משה שרת בהיותו שר החוץ חשב ודיבר הפוך מב"ג! יגאל אלון בהיותו שר החוץ, "הריץ" תכנית בעניין יו"ש, מבלי שזו אושרה ע"י הממשלה; משה דיין בהיותו שר הביטחון בממשלת גולדה מאיר, ואח"כ שר החוץ בממשלת מנחם בגין – קרא לעמדות שונות, שביטאו רק את דעתו!
אבא אבן בהיותו שר החוץ בממשלת לוי אשכול, היה שונה בדרכו ושפתו מרהמ"ש; עד כדי כך, שכאשר דיווח לאשכול בדבר שיחותיו עם נשיא ארה"ב – לינדון ג'ונסון, מספר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים – אזי אשכול לא סמך על דבריו, ושלח בחשאי את מאיר עמית (אז ראש המוסד) להיפגש עם צמרת הממשל האמריקאי, כדי לדעת אם אבן דיווח אמת! משמע – כאשר שר נוקט בעמדות יוניות ומבטא בפומבי את דעתו, זה "נכון, ראוי והוגן"; אך, כאשר שר "ימני" עושה אותו הדבר, אז – שומו שמיים (לפנינו צביעות במלוא הצבע).
ג. אליבא השמאל, ליברמן רשאי להביע דעותיו, אך רק בתחום ישראל, ואילו מחוצה לה – רק החלטת הממשלה!
אולם, הממשלה הזו, מעולם לא החליטה מה יהיו תנאיה להסדר סופי או ביניים עם הפלשתינים! לכן, מדוע ליברמן כבול להבל פיו של אהוד ברק? ומה בדיוק הוא היה אמור לנאום באו"ם?, את דעתו של יוסי ביילין, של אהוד ברק, או של אבישי ברוורמן?!
מאחר והשמאל בארץ, נהנה לצטט התנהלות "מדינאים" בכירים בעולם המערבי, אזי נזכיר לו אי-אלו אנקדוטות:
האם גורדון בראון בהיותו שר האוצר אצל טוני בלייר, לא יצא נגד "החיבור המוגזם" בין אנגליה לארה"ב, בגין כיבוש עיראק בשנת 2003, ומדיניות ארה"ב אח"כ? – ודאי שיצא, אך לא פוטר!
האם שר החוץ בתקופת הנשיאות הראשונה של ג'ורג' בוש (הבן), קולין פאול, לא יצא נגד מדיניות נשיאו בעיראק? יצא, אך בוש לא העז לפטרו (ושם אין קואליציה, אלא השר הינו מינוי אישי).
ד. עפ"י השמאל, על נתניהו לפטר לאלתר את ליברמן (ובאותה הזדמנות לשפוך "שמן רותח" על ראשו); אולם, מתי שר חוץ או ביטחון בישראל, פוטר עקב דעותיו?! ליברמן אינו חבר בתנועת הליכוד, והוא נעשה שר החוץ, ע"ס הסכם קואליציוני בין שתי מפלגות; האם בהסכם זה, ישנו תנאי המחייב את שר החוץ לאמר בפומבי רק דעותיו האישיות של רהמ"ש? – אין וגם בעתיד לא יהא סעיף כזה!
מדוע למפלגת העבודה מותר להתנגד לתיקון המוצע בחוק האזרחות, למרות שהדבר מעוגן בהסכם קואליציוני?
ה. ומן הפרט אל הכלל: מדוע שר החוץ שלנו, אמור לדבר על "הצורך שלנו בשלום" ו"החובה" לכרות הסדר "שלום" מיד, כאשר הצד השני מסרב להכיר בנו כמדינת העם היהודי, ממשיך לדרוש החזרת פליטי 48 לתחום "הקו-הירוק"?! ומחנך את ילדיו על שנאה ליהודים וחזרה ליפו, חיפה ורמלה.
איזו מדינה "נאורה" הסכימה בעבר לוותר על שטח וגם לקבל לתחומה תושבים של יריבתה, מבלי שהיריב יכיר בזכות קיומה?, אין, לא היה ולא יהיה מצב שכזה.
ו. מה דורש השמאל בעקבות פיטורי ליברמן: להקים קואליציה עם "קדימה" ולמנות את ציפי לבני כשרת החוץ! דהיינו, המרצע יצא מן השק; יש לזרוק את ליברמן לפח האשפה של ההיסטוריה, ולכונן ממשלה עם השמאל למרכז, ואז ברור מאליו כי נתניהו יאלץ לוותר על הכל, ולא – ממשלתו תיפול ועל כיסא רהמ"ש תתיישב לבני.
השמאל לא רוצה לזכור כי: רוב העם היהודי בישראל, הצביע בעד מפלגות הימין! כי, מצע הליכוד לקראת הבחירות לכנסת הנוכחית, לא כלל הכרה במדינה פלשתינית בין הים – לירדן, ולא ויתורים כואבים ביו"ש! אולם, העובדות אינן צריכות להשפיע על המציאות, שכן זו נקבעת רק ע"י "מביני עניין" ולא עמך היושב בדימונה, אריאל וצפת.
ומי נכלל במבינים: עיתונאים בכירים ב"הארץ", עורכי חדשות בערוץ 2 ו-10; שופטים בדימוס של ביהמ"ש העליון; בעלי חברות ענק (שרכשו את עסקיהם באמצעות כסף "שלנו" המאופסן זמנית בבנקים), ומרצים "מקושרים" באוניברסיטאות ש"זכותם" לא רק ללמד, אלא גם להסביר לסטודנטים ולעמך – מה לחשוב!

5. שמאל אמיתי הנו זה שנאבק למען כל הציבור, בנושאים כלכליים, שקיפות קשויות שלטוניות, צדק בבימ"ש, חלוקת הון הוגנת וכד'!
דא עקא והשמאל בארץ, שכח עניינים אלו, והוא בועט אך ורק בעם שלו, כדי שיסכים ל"מדינת כל אזרחיה" ויפסיק להיות יהודי.
אין פלא כי שמאל כזה הפך ל"סמול" (Small)! למרות שהשמאל מנסה לקדוח חורים בראשו של כל הציבור, בצורך הנ"ל, אזי מאז 1999, כל בחירות לכנסת מורות עד כמה השמאל נעשה יותר ויותר סמול.
ומה הסבר השמאל לירידה בכוחו האלקטורלי: הימין אימץ את דעות השמאל; אולם האמת שונה לחלוטין! העולם נותר אנטישמי, וכעת זה נלבש במעיל אנטי-ישראלי.
בשנים האחרונות, גבר "הלחץ" מצד מוקדי כח המזוהים עם השמאל, ובעקבות כך המדינות "הנאורות" חדלו להתבייש והחלו לדרוש מישראל מה שמעולם לא דרשו מעצמן ולא מאף מדינה ליברלית כמו סעודיה, לוב, פאקיסטן וגם לא ממצרים, ירדן "המלוכנית" והרשימה ארוכה! ועל כך נאמר: "מחריבייך ומהרסייך ממך ייצאו" – אך הפעם זה לא יקרה!!