תיאטרון תאיר- ממשיכים להאיר

חוגגים עשור
תאטרון תאיר חוגג עשור. הוא עובר שינוי קטן אבל ממשיך במלוא המרץ. תמצית השינוי היא עזיבת אולם הבית ברחוב ברנר בתל אביב לטובת כמה מוקדים ברחבי הארץ. היכל התרבות בלוד, היכל שלמה ואולמות נוספים בירושלים ועוד. גלעד אפרתי המנהל האמנותי מסביר בשיחה לשורש שהשינוי התחיל עקב בעיות טכניות ומשפטיות עם האולם הישן- והמשיך כמגמה של ניידות ולהגיע לכל מקום בארץ.

גם השנה- אור בהיכל
פרוייקט הדגל של תאטרון תאיר הוא ללא ספק אור בהיכל- ארוע חנוכה ענק שהוא בעצם אלטרנטיבה דתית לפסטיגל. במשך היום עולות כמה הצגות. בשנה שעברה איכלס הארוע 7000 משתתפים! ובשנה הקרובה הוא עומד להתפזר על 10 מוקדים! פיזור כבר אמרנו...
לקראת העשור תאיר מעלים מחדש את ההצגות הישנות והמוכרות והמצליחות. (גלעד מסביר שהצגה שהקהל לא אוהב פשוט נופלת וההצגות ששורדות לאורך זמן הן המוצלחות באמת)
בהצגות הילדים אלו ההצגות- האוצר בלב ירושלים, הצגה המספרת על ילדים שמחפשים את מנורת המקדש האבודה, והילד מעבר לים- הצגה שמספרת על ילד שמוצא קונכיה מופלאה שמדברת רק לילדים בודדים ובמשך ההצגה מתברר שבעצם כל הכיתה מדברים עם הקונכיה....

בהצגות המבוגרים – ההצגה "יודפת", עם אביתר לזר המפורסם (שחקן ערוץ 2 שחזר בתשובה). הצגה היסטורית שמספרת את המהפך שחל ביוסף בן מתתיהו, מלוחם קנאי ביודפת להיסטוריון של טיטוס ובעצם משת"פ. ההצגה נולדה בעקבות ההתנתקות אך הקהל אהב אותה והיא לא ירדה מהבמות.
וההצגה החדשה- שברי לוחות: על פי ספרו של הרב חיים סבתו אמת מארץ תצמח. הצגה שמספרת על רבנים שבאו מהגולה בשנות החמישים ובעצם נשארו רועה ללא צאן.

בתחום הקומדיות יש את ההצגה חביבת הקהל- מחכים לכבודו- שהיא בעצם קומדיה על הווי החיים הדתי.

על פי מה אתם בוחרים את התכנים?
גלעד: חלק מהחומרים נולדים מתוך אקטואליה כמו ההצגה דוטקום שמדברת על ההתמכרות של נוער למחשב, אפילו ההצגה ההיסטורית יודפת הגיעה מתוך המציאות של ההתנתקות. חלק זה חומרים שהשחקנים מביאים וחלק יוזמות שלי כמנהל אומנותי כמו ההצגה שברי לוחות שהוא סיפור שנדלקתי עליו עוד לפני חמש שנים ומייד קניתי את הזכויות שלו מהרב סבתו.

האם אתם מצליחים להיות בית לשחקנים דתיים?
גלעד- כל שחקן צריך להוכיח את עצמו. חלק מההרכב שלנו הוא שחקנים שלמדו בזמנו במעלה אצל שולי רנד (חוג התאטרון התפרק אח"כ ונשאר רק ביה"ס לקולנוע) חלק חוזרים בתשובה כמו אביתר לזר וחלק מסורתיים שמתגעגעים לחומר יהודי כמו יוסי סגל. לא מספיק ששחקן יהיה דתי הוא צריך להוכיח את עצמו. מבחינת בית היום כמעט כל השחקנים פרילאנסרים- כך זה ברוב התאטראות החדשים. מצד שני שחקן שההצגה שלו מצליחה ומשתלב בעוד הצגות יכול לסגור לעצמו עונה נורמלית.

האם נכונה התחושה שיש תחרותיות וחוסר שת"פ בין תאטראות דתיים, למשל אספקלריא ותאיר?
גלעד- לא. אני ביחסים מצוינים עם תאטרון אספקלריא. אין תחרות אמיתית כי צבור של מאות אלפי אנשים שיש לו שתי הצגות מבוגרים בשבוע אחת שלי ואחת של אספקלריא זה עדיין חוסר אדיר. (מה גם שלשנינו בעיית אולמות והאולמות שלנו קטנים) אספר לך אנקדוטה: בתקופת האינתיפאדה ירדו לתאטרון ירושלים חמישים אחוז מהמנויים- כי היו באים הרבה מנויים מיש"ע וכעת הם לא רצו לנסוע בלילות. זאת אומרת שהציבור הדתי כן צורך תאטרון. הציבור הד"ל רוצה איכות ואם תהיינה הצגות דתיות איכותיות אין שום סיבה שלא נמלא אולמות.
יחד עם זאת כאמור זה ששחקן למד בבי"ס דתי- עוד לא אומר שתהיה לו העדפה אצלי. הוא יצטרך להוכיח את עצמו וכבר היו מקרים ששחקנים לא עברו אודישנים.

כמו כן אני רוצה לציין שבשנים האחרונות חל שינוי אצל מנהלי בתי"ס דתיים. הם מודעים יותר לחשיבותן של ההצגות כחוויה לא פרונטלית. אם עד לפני כמה שנים מנהל היה מעדיף הרצאה או סמינריון על פני תאטרון- כעת זה השתנה וכמעט כל בי"ס משלב תאטרון (בד"כ דתי) במהלך השנה.

הפרדה זה עיקרון אצלכם?
כרגע יש לנו רק גברים. אני לא יודע מה יהיה בעתיד. כרגע בקהל הדתי יש יותר ביקוש להצגות נפרדות.
מבחינת קהל לא דתי זה חלק קטן מהקהל שלנו. בתחום הילדים כי השוק החילוני רווי בהצגות מסובסדות שלא ניתן להתחרות איתן במחיר ובתחום המבוגרים כי אנו עוד לא ערוכים לכך.