הושע נא למענך גואלנו

א' תשרי תשע"א, 6 בבוקר, מניין ותיקין, הכותל המערבי, ירושלים:
ברסלבים צדיקים מתפללים שרים ורוקדים בשמחת הגאולה, שעות ארוכות.
הרב עדס המקובל הצדיק בוכה ומתפלל וזועק ומכוון, שעות ארוכות.
עמך ישראל צדיקים מתפללים עם הזריחה הראשונה בשנה.
תיירים עולים להם בגשר המוגרבים המתחדש, מתפעלים, מצלמים וממשיכים, למעלה..
דגל ישראל מתנופף בגאוה למטה, תקיעות שופר מכל עבר. ממש התקיימות הנבואה, תקיעה בשופר לחרותנו ונס לקיבוץ גלויותינו, "ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל" - 'כאילו הקב"ה ירים נס לגויים שיחרדו לבוא אל מקום הנס...' (ישעיה י"א ורד"ק). "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" - 'כך יתקבצו כאילו היה נתקע בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם' (ישעיה כ"ז ורד"ק).

רגע, למה הנס מתנופף רק למטה?! מה קורה שם למעלה? עדיין שועלים הלכו בו?
מה קורה כאן? למה אנחנו ממתינים למטה, מתחת לבית, מחוץ לבית?
כמו אורחים שמחכים? הרי אנחנו לא אורחים.
כמו באים לפרוץ איזו חומת מצור ומחכים בחוץ? הרי לא באנו "לכבוש" משהו לא לנו.
כמו ברכבת מחכים שתיכנס לתחנתה האחרונה? ומי מעכב? מדוע אנחנו מסתפקים בתחנת ביניים?
בוודאי ששמחים בשמחת הגאולה, בוודאי שמתפללים ודורשים בחזרת השכינה וגם זוכים לחזות בעינינו.
ומה הלאה? איך אפשר להשלים עם צער השכינה , הבושה והכלימה ולהישאר שם למטה, בחוץ? היכן כבוד ישראל - כבוד השכינה ?! עד מתי הקפאת הקומה הבאה בישראל ?!

"ציון היא דורש אין לה" - מכאן שצריכה דרישה!
"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" - הדגשנו כמה פעמים בימים הנוראים מול ארון הקודש
אולי התרכזנו דווקא בסגולת הפרנסה האישית שבמזמור זה, ומה עם הפרנסה הלאומית? והעולמית? מה עם אבן השתיה שהכל שותים ממנה ועליה מושתת העולם וכל השפע והפרנסות כולן?
אחרי יו"כ לא אמרנו תחנון בגלל חנוכת בית ראשון שהיה בימים אלו ובסוכות אנו חוגגים את שמחת בית השואבה, מקיפים בהושענות וקוראים בתורה, בנביא ובחז"ל על מיוחדות הימים בבית המקדש, והעיקר עדיין חסר.
"...ואמר ר' שמעון בן מנסיא: אין מראים להם [לישראל] סימן ברכה עד שידרשו את שלושתן שנאמר 'ואחר ישובו בית ישראל ובקשו את ה' א-להיהם' זה מלכות שמים 'ואת דוד מלכם' זה מלכות בית דוד 'ופחדו אל ה' ואל טובו' זה בית המקדש ..."
"... זאת אומרת: ירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה" (חתימת הכוזרי).
אולי חשבתם שאני מהעולים להר בקביעות. לא, אני אישית עוד לא עליתי להר הבית אבל מעכשיו אינני מסתפק בלחכות למטה בחוץ. גם אם לא נכנסים עדיין לתוך הבית ממש, לפחות אפשר לעלות לקומה הבאה, ל"הר הקודש" ולהתקרב בזהירות עוד קצת לדלת הכניסה, לשער - "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד". כמובן שלא מדובר במשהו טכני כשלעצמו, מדובר בקומה הבאה של ישראל בארצם, עם כל המשמעויות, האמוניות - רוחניות - נפשיות והארציות כאחד.

בסוכות אנו נוטלים את ארבעת המינים שבעה ימים, כאשר רק היום הראשון הוא מהתורה ברחבי המדינה: "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה - זכר למקדש" וזאת עפ"י הפסוק בירמיה "ציון היא, דורש אין לה" ומכאן למדו חז"ל שצריך לדרוש אותה ולכן עושים מעשים בפועל לחיזוק תודעת המקדש, כך שמצוות נטילת לולב כל החג היא דין מיוחד זכר למקדש ו"מסתבר שיש לכיוון כוונה זו בשעת הנטילה כי הרי כל התקנה היתה בשביל כך וראוי שילמד דבר זה לבני ביתו" (הגרש"ז אוירבך זצ"ל)

אתרו"ג שלם ומהודר!
בתפילה אנו מבקשים שלמות ב4 דברים וסימנם אתרו"ג: אמונה שלמה, תשובה שלמה, רפואה שלמה וגאולה שלמה!
לא במקרה נכנס לשימוש בשנים האחרונות הכינוי 'אתרוג' לראש ממשלה - 4 המינים מקבילים ל7 האושפיזין: 3 הדסים כנגד 3 אבות, 2 ערבות כנגד משה ואהרון, לולב כנגד יוסף ואתרוג כנגד דוד המלך. אתרו"ג שלם אנו דורשים, אתרוג נקי ומהודר וראוי לברכת שהחיינו.. "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"! כבר לא מסתפקים בסוכה נפולה ,בתחנות ביניים ובהקפאות למיניהן. 

מובא מר' נחמן (שבימים אלו מציינים 200 לפטירתו) בשיחות הר"ן פ"ז על האתרוג ו4 המינים: "אי אפשר לשער במוח כלל גודל יקרת קדושת מצוה זאת ועל ידי זה יזכה לקרב בנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון!" שנזכה בכח ובפועל ממש.