מאבקים פנימיים בוועד החרדי

חלק שלישי מההסדרה על יחס הרב קוק והוועד החרדי, החלק הראשון נמצא כאן, החלק השני בקישור הזה.

בין שני הועדים
כאמור, באותם ימים בהם נוצר והסתדר 'ועד העדה האשכנזית-החרדית', בנשיאות מרן הראי"ה, הוקם גם 'ועד העיר ליהודי ירושלים' אשר בו השתתפו שומרי תורה לצד כאלה שהשתייכו למחנה 'החפשים'. בשטף הימים נוצרו חיכוכים בין שני הוועדים, בדבר השאלה מי זכאי לייצג את הציבור היהודי בירושלים.
הנה קטע מתוך העתון 'דואר היום', המספר על כך:
"כשהתיצבו חברי הועד האשכנזי לפני הנציב העליון ביום השישי שעבר, מסרו לו תזכיר זה בתוכן זה: העדה האשכנזית מתקיימת בירושלים זה מאה ועשרים שנה. היא סידרה בתי חסד רבים לחינוך, לצדקה וכו', החל מגאולת הקרקע של חורבת ר' יהודה החסיד, ובנין בית הכנסת הגדול עליה, ועד יסוד המושבה בארץ ישראל פתח תקוה.
הועד האשכנזי מכיר את "ועד העיר ליהודי ירושלים" בתור בא-כח העדה העברית לעניינים הכלליים והמדיניים, והוא משאיר בגבולו רק את העניינים הפנימיים הנוגעים לעדה האשכנזית לבדה. הוא מקווה לרגע המאושר שתבוא התמזגות שלמה בין העדות העבריות, ואז לא יהיה עוד מקום לאשכנזי, ספרדי, תימני, וכו', אבל עד אז הוא מבקש שהממשלה תכירהו בתור ב"כ העדה לנהל את כל מוסדותיה בראשות הרב הראשי הגאון מוהרא"י קוק" ['דואר היום', ח' אב תר"פ].

מניעת פירוד-השחיטה
אך לא רק כלפי ועד העיר הכללי היה צורך לגבש עמדה מוצקה. גם בתוך מחנה שומרי התורה היו מי שאיימו על המשך תפקודו של הועד.
כאמור, בשלב מסויים השתלט המיעוט הקיצוני שבעדה האשכנזית על הנהגת הועד האשכנזי. בעקבות כך פרשו מהועד רוב חבריו ומנהיגיו, ובעצה אחת עם רבני ירושלים הקימו מחדש את 'ועד העדה האשכנזית', שבנשיאותו עמד מרן הראי"ה.
מלחמה גדולה הייתה נטושה בין שני הועדים, הישן והחדש. אותם קיצוניים שנותרו בועד הישן, פגעו שוב ושוב ברבני ירושלים ומוסדותיה.
בתוך כך דרש הועד הישן לקבל זכויות להקמת מערכת שחיטה נפרדת, שלא תהיה כפופה למערכת השחיטה הקבועה של ירושלים שבראשה עמדו גדולי רבני העיר. דרישה זו לוותה במסע תעמולה מצידם של הקיצוניים, נגד אותם רבנים.
 
גדולי ישראל יצאו בתקיפות נגד נסיונות אלו להכניס פירוד בשחיטה. בכרוז מיוחד שפרסמו באותם ימים, הם כותבים בין היתר כך:
"זה שנים אחדות שאיזה אנשים בלתי אחראים, המתימרים לקנאי התורה והדת, לקחו להם קרנים לנגח בהם את קהל היראים והשלמים, ומהרסים את בית ישראל בארץ ישראל. בשם "התורה" האם משפילים את כבוד התורה. בשם "יראת שמים" הם מחללים שם שמים. [...] ועם זה ההינו להוציא דיבה על אמונת וכשרות השחיטה הכללית העומדת תחת השגחת גדולי ההוראה שבאר"י, היא השחיטה המקובלת בירושלם מגאוני דקדמאי ואשר כל שלומי אמוני ישראל שאינם מבעלי המחלוקת אוכלים ממנה.
ומביעים [אנו] את צערנו הגדול על חילול וביזוי כבוד ירושלם, כבוד הישיבות הקדושות וכבוד התורה. [...] [עברו] בזדון על הלאו הנורא והאיום של "ולא יהיה כקורח וכעדתו" (הוא הלאו שעשה וגרם כל השמות והתלאות בישראל).
[...] ולאלה מחרחרי הריב אנו קוראים מנהמת ליבנו: גורו לכם מפני חרב העוון! התבוננו מה עוללתם לירושלים ולמוסדותיה!
חדלו ממעשיכם, והיו גם אתם מ"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", והוא רחום יכפר עוון וגו'.
הכותבים וחותמים לשם כבוד התורה וכבוד ירושלים עיר קדשנו ודוויים ומצטערים על כבוד שגלה מהן".
על כרוז זה (שצילומו קיים בידינו) חתמו כל גדולי ירושלים, ביניהם: רי"מ טוקצינסקי, ר' אליהו ראם, ר' משה חסקין, ר' מאיר סטלוביץ, ר' שלמה יוסף זוין, ר' יצחק יעקב וכטפויגל, ועוד.

הצעת הפשרה
הגוף שעמד באומץ כנגד סכנת המתבדלים, היה 'ועד העדה האשכנזית' החדש. מפעם לפעם ערך הועד אסיפות של רבני ירושלים, לטכס עצה כיצד להגן על אחדות העדה האשכנזית-החרדית.
הנה, למשל, ידיעה קצרה שהתפרסמה בעתונות של אותם ימים:
"ביום ד' בערב הייתה אספת השבעים (חברי הועד החדש) בנוכחות הרב קוק. דנו בה בעיקר על דרישת הועד השני (הועד האשכנזי הישן) בנוגע לסידור החדש של "ועד השחיטה". מתוך הויכוחים החמים הובלט כי ההצעה, באם תתקבל, תביא לידי פירוד יותר מובלט בתוך העדה האשכנזית.
הרב קוק הציע, שבאם יסכים הועד השני לצאת בגילוי-דעת רשמי שהעדה האשכנזית כלפי חוץ היא עדה אחת, שישנן בה סיעות שונות, אזי אפשר יהיה לבוא לידי הסכמה בנוגע לפרטי הדרישות של הצד השני.
נבחרו שלושה חברים שימסרו את ההחלטה להרבנים זוננפלד וולנשטיין, ולהוסיף כי בעניין הכשרות יתעסקו רק הרבנים בעצמם ולא ע"י ועדים. בנוגע לעניני הכספים של "ועד השחיטה", מרוצים הם לבוא לידי איזו הסכמה שהיא".
['דואר היום' י"ג אלול תר"פ].

"להשקיע אש תבערת המחלוקת"
מתוך 'הועד האשכנזי הישן' יצאו רוב ההתקפות נגד מרן הראי"ה ורבני ירושלים. מקורביו של הראי"ה ניסו בכל כוחם להשקיט את התפרעות הקנאים ואת פשעיהם, אך ללא הועיל. בתוך כך נבחרה ועדת רבנים שנועדה לפעול לטובת איחוד החרדים בירושלים. בין רבני הועדה היה גם הרי"ג הורביץ. בשלב מסוים שלחו רבני הועדה מכתב מיוחד אל אנשי ה'ועד האשכנזי הישן' ובראשם הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. המכתב התפרסם אח"כ בשבועון החרדי 'קול יעקב' [ג' סיון תרפ"ג], עם הקדמת הרקע למכתב:

"ועדת הרבנים שנבחרה לאחד את החרדים בירושלים אחרי מו"מ ארוך וממושך שהיה לה עם כל הצדדים ושהוכיח שכל עיכוב השלום הוא מצד בעלי 'הועד האשכנזי הישן', ערכה אליו את המכתב הזה:

"בעזה"י, יום כ"ב אייר תרפ"ג.
כבוד מנהלי ועד-האשכנזי הי"ו. בראשון הרב הג' מוהר"ר חיים זוננפלד שליט"א.
רבנים ואדונים נכבדים! נפשכם יודעת מאד, רבת יגיעותינו ועצם השתדלותנו בין קהילות החרדים, כמה פעמים לילה כיום היה אור לנו, הקהלנו קהילות והצענו הצעות נכונות ומתקבלות. ובציפייתנו ציפינו אז כי הננו עומדים הכן על סף השלום, (אכן) קווה קוינו ואין, וכפעם בפעם נדחה הגמר, מאסיפה לאסיפה מויכוח לויכוח, מבלי כל תוצאה באופן אשר כמעט כבר נתייאשנו מלדפוק על דלתות השלום. אך בהיות כי מצב החופשים הולך ומתבצר מיום ליום ממש לרגלי הפרודים הנשקפים על פני כל היהדות בגללה גלוי וידוע לכולנו, מצאנו חוב קדוש בנפשנו לבוא עוד הפעם לפניכם בכתובים בכל לשון של בקשה, כי תחוסו ותחמלו נא על שארית-ישראל וקדשיו ותפקחו עיניכם לדעת ולהבין מצבנו מצב ישראל סבא בימים האלה, נשתדל נא לפנות אבני הנגף והמעצורים אשר הושמו על דרכי השלום וכולנו יחד נתאחד כאיש אחד חברים איך ובמה לשקע אש תבערת המחלקת אשר לא כדת, ולברך על המוגמר בגמר וחיתום השלום, במטותא מינייכו אחים ורעים, שימו לבבכם לקול דברינו אלה היוצאים מעומק הלב מבלי שום פניה ח"ו, הטו אוזן קשבת כל עוד יש תקוה, והשי"ת ברחמיו יעזרנו וישכין בפורנו אהבה ושלום, בב"א.
נאם דוב בער אברמוביץ, נאם יוסף גרשון הורביץ, נאם ישראל זאב מינצבערג".


הכוחות הגדולים של הרב קוק
מספר רמ"מ פרוש זצ"ל: 
אגלה כאן אחד מהסודות שידוע רק לאחדים, שסידרתי פעם ביקור של המנהל רבי ראובן שלמה יונגרייס (מנהל הועד האשכנזי הישן) בבית הרב בשעה מאוחרת בלילה. השיחה הייתה ביניהם לבד, ואני חיכיתי בחוץ זמן רב. וכשיצא הרב יונגרייס, אמר לי:
"הכרתי את הכוחות הגדולים של הרב קוק, וליבי אומר לי שסוף כל סוף הוא יהיה המנצח" ['בתוך החומות' עמ' 250].