עיר מקלט

סתיו יהודי / אברהם חלפי

סתיו יהודי בארץ אבותי
שולח בי
רמזי אלול.

כבר משתגעות בי קצת
הציפורים הקטנטנות שורקות העצב
של יום הכיפורים.

אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים.
ופנים יהודיות מן הגולה
באפרפר נוגה
ירחפו לפני כסא אדון עולם.

ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
בעומק עיניהן.


בכל שנה, אף על פי שאני יודע שכך יהיה, נוחתים עליי שניהם ללא אזהרה. בעוד החום גדול וחזאים מבוהלים, כמי שנתפסו בקלקלתם, מושכים כתף, הולכים ומתגנבים צבעי הסתיו. הנה נשר עוד עלה מצהיב, מסמן לאחיו שהגיע הזמן להיפרד. הנה ענני נוצה ארוכים מאופק לאופק מקשטים שמיים תכולים ובהירים. זה האחד, והשני הוא חודש אלול. האחד הוא אך תפאורה למחזה שכותב בכל שנה השני, בליבי.

כשאלול הולך ומסמן ימיו בעמוד האחרון של לוח השנה, משהו ניתר בי. והלב מתכווץ, אחוז בעתה נוראת הוד. משהו נכסף, רוצה לגעת, אך היד אינה מגעת. מצד אחד נדמה שמביטים בי במין מבט נוקב, שואל ומתריס - 'אייכה?', ומצד שני ידיים רכות אוספות אותי אל חיק חם ואוהב. מבולבל, אני צונח אל יריעה גדולה ולבנה של תקווה. אנא אברח? לאן אוליך את חרפתי? היכן הוא גיא הרחמים, שבין עצי יערותיו אוכל לשלח לחופשי את הציפורים הקטנטנות שורקות העצב, שמשתגעות בי?

אוליי לא תאמינו לי. ייתכן כי תנידו ראשכם כמי שמשתתפים בצערי, אך ישנו מקום כזה, ודווקא כאן בארץ אבותיי, בממלכתו של הסתיו היהודי. לא אבזבז את זמנכם עוד, שהרי עוד כמה סימנים על הלוח ויום הכיפורים מגיע. המקום הנפלא הזה הוא העיר בה נולדתי – צפת.









לפני שנים, כך מספרים ותיקי העיר, חי בה המהנדס ל'. במשך כעשר שנים השקיע את רוב זמנו ברישום תוכניות מדוקדקות לבניין גשר שיינשא מפסגת הר כנען אל פסגת הר מירון – מרחק של כעשרה קילומטרים בקו אווירי. חלומו היה שאם ייבנה גשר שכזה ויעברו עליו כל החוטאים והאומללים ייטהרו לבותיהם של החוזים בנוף האלוקי, ולא יהיו עוד חוטאים ואומללים כל כך. מטרה זו הייתה לטעמו כה נעלית, שכדאי היה להשקיע בה עשרות מליונים של לירות, הסכום האגדי שנדרש לביצוע תוכניותיו באותן השנים. מיותר לציין שהמהנדס ל' מת מבלי שזכה לראות בהתגשמות חלומו, אך הנוף האלוקי שהוא העיקר בתוכניתו נותר כשהיה.


מי גילה לו למהנדס ל' את סודה של צפת? ההיה זה אחד ממקובלי צפת שעוד נותר בימים ההם? מפני שאם לא, הרי שמתנוצץ בתוכניתו יותר מקורטוב של השראה. במה דברים אמורים?

ידוע מה שבחסידות מבוארים עניינים שונים בשלושה מימדים (שהם ראשי תיבות עש"ן): עולם, שנה, נפש. 'עולם' הוא מימד המקום, 'שנה' הוא מימד הזמן, ו'נפש' הוא מימד הנפשות הפועלות בזמן ובמקום. או במילים פשוטות – אנחנו. וכדי שה'רשעה בעשן תכלה' (כדי לסלק מאיתנו את השפעתו של יצר הרע הנקרא רשע) לימד הקדוש ברוך הוא את משה רבנו כשעלה לקבל את הלוחות השניים סוד גדול (שמות לד, ו – ז) – הוא סוד י"ג מידות הרחמים, שיש בהם לשטוף את הזוהמה, ולטהר את החוטאים והאומללים. י"ג מידות הרחמים עליהם אמר ר' יוחנן: 'מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו, כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסד הזה ואני מוחל להם' הם ה'פזמון החוזר' בסדר הסליחות הנאמרים בימים אלו.

וכאן אנו מגיעים אל הסוד שהעיר המופלאה הזאת צופנת בחובה –

כדי להשלים את שלושת המימדים עלינו להפגיש את י"ג מידות הרחמים שבנפשנו עם י"ג מידות הרחמים שבעולם ובשנה. וראו זה פלא – מפיו של האר"י הקדוש, שחי ופעל בצפת, למדנו כי י"ג מידות הרחמים מאירים בחודש אלול – חודש הרחמים. הנה מצאנו את י"ג המידות שבמימד השנה – מימד הזמן. אם תרצו אלו הידיים הרכות שאוספות אותי אל חיק חם ואוהב, או הניצוצות הרבה, שבעומק עיניהן של הציפורים הקטנטנות משירו של חלפי.

ומה עם י"ג מידות הרחמים שבמימד העולם, קרי המקום? על כך עונה המקובל רבי אברהם אזולאי בעל 'חסד לאברהם' (מעין שלישי, נהר יג), ואלו דבריו על העיר צפת: 'שמתנהגים עם הדר בו (בצפת) בי"ג מדות ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות'. אתם מבינים את זה – צפת היא עיר מקלט, וזה פועל גם במובן הרוחני, שהיא עיר מקלט מעניינים לא רצויים, מפני שבכל השנה כולה מאירים בה י"ג מידות הרחמים.

סיפרה לי פעם מישהי, שלעת עתה אינה שומרת תורה ומצוות, שבאה לצפת מתל אביב מפני שלטעמה צפת מגניבה, מקום טוב לנקות בו את הראש. והנה אחרי כמה חודשים ששהתה בצפת, חשה געגועים לכל מה שהוא עיר של ממש, וללא הפסקה. נסעה לבקר את חברותיה. כשפגשה את חברתה הטובה וזו שאלה לשלומה, ענתה בפשטות: 'ברוך ה' טוב לי'. הסתכלה בה חברתה הטובה כעל מי שנטרפה עליה דעתה, ושאלה: 'מה קרה לך, חזרת בתשובה?'. 'לא' ענתה, 'ככה זה בצפת, כולם אומרים ברוך ה'.




– ראיתם, באה נפש יהודית (רחמנים בני רחמנים) לעיר המשפעת רחמים, וכבר מישהו מתחבר. נו טוב, הרי אין לך רחמים גדולים יותר מן הרחמים שיכול יהודי לעורר על נפשו. וכאשר מעורר יהודי רחמים על נפשו, כביכול, לא יכול אב הרחמן לעמוד בזה, וגוזר עליו לטובה ולברכה.

בפשטות, זה הזמן לעלות לצפת, ולו רק כדי לזכות להתבשם מאוירה הטוב, שעליו הוסיף ואמר בעל ה'חסד לאברהם': 'אין אויר זך בכל ארץ ישראל כמו אויר צפת', ולו רק ליהנות מנופיה הקסומים המרפאים את הנפש, ומהדבר הזה ... הדבר הזה שמעקצץ בלב דווקא עכשיו.

שלכם
רפאל מלכא, צפת.

להזמנת סיורי סליחות יחודיים בסמטאות צפת: רפאל מלכא – נייד: 050-4125700