סיפורו של צמח רוחני, חלק שני

לחלקו הראשון של הסיפור

אינני רגיל לגבהים, עולמות רוחניים. קשה לצמצם זאת למילים אך אשתף אתכם בכללים. שלמות ה"אני" הפרטי תביא בהכרח לשלמות העולם כולו. שלמות, משמעותה סיפוק, שמחה ושלוה, במצב נתון, ללא תחושת חסך או ריקנות. החיים בצל השקר, החרדות, רגשות האשם והתסכולים - אלו ועוד הם הפוגעים בשלמות ה"אני".
לא יתכן עצב שלא קדם לו חוסר סיפוק של דחף. כעס, שקר או שנאה לא יתקיימו כשאין צורך בכבוד ושליטה, וחרדות או רגשות אשם הם תוצאה של סיפוק דחף ללא אבחנה. שלמות ה"אני" תימדד באמצעות רמת השליטה בדחף, אקרא לזה 'אינטליגנציה רוחנית' - איכות השמחה והשלווה, שלא באמצעות חומרים פסיכואקטיביים. חשיבות השלמות ברורה, אך גם לחסרון מקום חשוב בדינאמיקה הכ"כ מורכבת של החיים. מדובר בחסרון המשמש ככלי להשגת השלמות. לא ניתן להבין את מעלת האור ללא חושך. מדובר בשני ניגודים בעלי מהות ומטרה אחת. מהות הרע היא בעצם העדר הטוב. מציאותו מושפעת מאי עשייה ועיכוב השפעת הטוב. אין לרע חיות משל עצמו ועצם חיותו היא מהסתרת הטוב. לא מדובר בביטול השפעת הטוב, אלא עיכובו בלבד. ה"רע" הוא משהו זמני הנראה ונתפס בעין שכלנו כרע, אך בסופו של דבר סולל הוא את הדרך לטוב, לשלמותנו ושלמות העולם כולו!
השגת השלמות כרוכה בחווית החסרון שתיקונו יושג בעזרתו האקטיבית והאסרטיבית של ה"אני" הרוחני. נבין זאת ע"י משל השעון: בשעון יש חלק הקפיץ המניע אותו קדימה ולעומתו יש חלק העוצר את מהלך הגלגלים. מהלכו התקין של השעון תלוי בפעולה המשותפת לחילופין של שני החלקים - דחיפה ועצירה. כך באדם יש צורך בשני הצדדים - הטוב והרע. תפקיד הרע להצביע על חשיבות הטוב ותפקיד הטוב להתגבר על הרע. אדם המבטל את הרע שבו, שלב אחר שלב, גורם לביטל הבחינה הזו מן העולם ותורם את חלקו לעולם טוב יותר. מציאות הרע זמנית ומלכתחילה נברא במגמה שיהפך לטוב. לצערנו מרבית האנושות מנציחה את מציאות הרע וחיה חיי עצבות, בדידות, כעסים ומרירות.
ישנם שני מסלולים אפשריים: ה'קצר הארוך' משמעותו חיים קלים וקבלת מרות הדחף המעוניין בכבוד, אבל הוא מסלול ארוך מכיוון שהדחפים הללו יהיו ברוב המקרים מקור לחוסר איזון המוביל לרגשות אשם, חרדות, דיכאונות, התמכרויות ופגיעות נפש המשפיעות בהכרח על בריאות הגוף.
לעומתו, המסלול ה'ארוך הקצר' משמעותו התמודדות, צמצום של הדחפים והתאוות והשלמת החסך או הריקנות בדרכי הבריאות והיושר. השכר שלצידו מיידי: שלווה, שמחה, חרות מלחצים חברתיים, מ'מותגי תרבות' ומשאר מתחים מיותרים. בדרך זו, לא רק שה'עצמי' כבר אינו מגביל את ה'אני', אלא שה'אני' מקבל את שלמותו ומשפיע בחזרה לטובה על שלמות ה'עצמי' השמח להנהגת ה'אני' והם משלימים ונהנים...

כיצד אם כן, מנהלים סוג כזה של 'מלחמה'? רוב האנושות בוחרת בדרך ה'קצרה ארוכה' ופוגעת לכולנו באפשרות להגיע לשלמות, לשלום אמיתי והרמוניה. מדוע זה קורה?


מחבר הספר "אני אל מול עצמי" שימש למעלה מעשור בתפקיד קב"ן במערך הלוחם הסדיר , משמש כיום כפסיכולוג אגף באחד משירותי הביטחון ומעביר שיעורים באמונה ובקבלה בירושלים. את ספרו כתב בעילום שם. ניתן להשיגו דרכי

יהונתן גליס 83- 0504-0504- [email protected]
יעוץ וטיפול בתחומי הרפואה ההוליסטית, לכל בעיה – גופנפש.