ל"ג בעומר במאור הגאולה

הרמב"ם באגרת תימן כותב חישוב לזמן חזרת הנבואה, שלפיו היא צריכה לחזור עוד לפני ביאת המשיח. הזמן שכתב הרמב"ם הוא בסה"כ כמה עשרות שנים לאחר זמן כתיבתו. יתכן וחישב או "ניבא" ולא ידע מה, אבל כידוע הנבואה כשלעצמה, כפי שאולי היינו מצפים, לא חזרה בתקופה ההיא. נבואה ורוח הקודש אינם רק חיזוי נסתרות ועתיד, אלא הדרכה מגבוה בשילוב של חכמה, עד למעשים ותוצאות. מה שכן קרה בתקופה ההיא, כמה שנים לאחר פטירת הרמב"ם, זה גילוי ספר הזוהר ברחבי מערב אירופה ובעקבות כך גילוי סתרי התורה והגאולה, מה שהוביל גם לתחילת מעשים בפועל. כל זה מתרחש לאחר שהסתיימו אלף שנות גזרת הגלות עפ"י הזוהר עצמו, ומתקרבים לתחילת האלף השישי שבו מתחיל תהליך הגאולה קמעא קמעא עם עליית הרמב"ן, אבי מצוות ישוב הארץ.

לעומת תורה שבכתב שהיא בבחינת "עבר" שאיננה משתנת, ותושב"ע שהיא בבחינת "הווה" המתקדמת ומשתכללת כל הזמן, תורת הנסתר והזוהר הם בבחינת "עתיד" מכל התורה. חלק נכבד מתקופת הגאולה הוא גילוי סתרי תורה וכפי שכתוב בזוהר עצמו שבספר זה יטעמו מעץ החיים ויצאו מן הגלות ברחמים - "וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי" (נשוא קכב), ע"י גילוי סתרי תורה בדורות אחרונים ניתן להגיע לגאולה ברחמים.

רשב"י אומר בזוהר וירא: "לֵית רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא דְּיִתְגְּלֵי כָּל כָּךְ לְעַלְמָא, וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכלָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (צפניה ג) כִּי אָז אֶהְפּךְ אֶל עַמִּים וְגו'. מַהוּ אָז. בְּזִמְנָא דְּתֵיקוּם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא וְיוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא" – רשב"י אומר שבזמן קימת כנסת ישראל מעפרה ע"י הקב"ה, שזה יהיה קרוב לימי המשיח, אפילו צעירים עתידים לדעת נסתרות החכמה ולדעת קצים וחשבונות.

בספר 'אם הבנים שמחה' מביא הרב טייכטל הי"ד את משל הרכבת הנוסעת למרחקים עם אב ובנו- הילד שואל מתי מגיעים כבר ליעד אבל במרחק הרב אין לאביו תשובה ורק יכול לאזור אותו בסבלנות, אבל כשהרכבת מתקרבת ליעדה כבר רואים בחוץ את המקום וככל שמתקרבים אפילו הילד כבר מבין מעצמו שמגיעים ליעד.

מהו הקשר המהותי בין הזוהר לגאולה?
תורת הקבלה היא קדומה עוד לפני רשב"י ומקורה בסיני בדיוק כמו כל התורה ורק בזמן רשב"י תפסה תורת הקבלה צורה מגובשת כשהתחילה העמקת גלות רומי והחלו לכבות אורות העבר - הנבואה ושרידיה שהיא עצמה מכונה בחז"ל "דברי קבלה"!

ישנה מח' מפורסמת בין רשב"י ור' ישמעאל בנוגע לעבודת האדמה בא"י ע"י עם ישראל, רשב"י סובר שבזמן שעושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע"י אחרים. וכי אין לו לרשב"י מצוות א"י?!

אחרי מרד בר כוכבא שנהרגו אז מאות אלפי יהודים בארץ במלחמה עם הרומאים, דורם של התנאים תלמידי ר' עקיבא וממשיכי דרכו - ר' יהודה, ר' יוסי ור' שמעון. רשב"י אינו שותק מול מעשי הרומאים, כתלמידו של ר' עקיבא שהיה נושא כליו של בר כוכבא. רשב"י אינו סובל את המציאות תחת מלכות רומי ולכן הוא מתנגד לכל פיתוח של עוה"ז בזמן מלכות גויים בארץ, זמן הגלות. במצב כזה, מסביר החתם סופר (בחידושיו למס' סוכה, צונזר במהדורות ישנות), שאין לרשב"י מצווה בעבודת האדמה, אבל בזמן שישראל על אדמתם יש מצווה לכל בעל מקצוע על אדמת הקודש, מי יותר ומי פחות וכשם שלא יאמר אדם אלמד תורה ולא אניח תפילין כך לא יאמר אדם אלמד תורה ולא אאסוף את התבואה, שהרי התורה אמרה "ואספת דגנך".

בזמן ההוא של תחילת העמקת הגלות, מגבש רשב"י מתוך שרידי העבר, מתקופת הנבואה ו'יורדי המרכבה', את תורת הקבלה שתוביל חזרה מן הגלות שרק התחילה אז. תורת הקבלה היא שריד מתקופת הזוהר של ישראל על אדמתם כשנבואה ושכינה שורה בישראל. מתוך תורת הסוד מתבררת יותר מצוות ישוב הארץ כפי שקבע הרמב"ן- מראשוני גדולי תורת הסוד, להלכה ולמעשה. חכמי הסוד ראו קדושה בחיי הגוף, חיי המעשה והלאומיות בא"י. הרצי"ה קוק זצ"ל השווה בין העצים החוזרים לגדול בא"י מזמן שישראל חוזרים לאדמתם, לבין סתרי התורה שמתגלים במקביל לתהליך הגאולה.

מהו "סוד" ומהי "קבלה"?
"בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי" - "סוד" מקביל להתקהלות, כמו הפועל "להסתודד", "אשר יחדיו נמתיק סוד" - הסוד מגלה את האחדות במקום שיש מחשבת פירוד. תורת הסוד מגלה את האחדות האלוהית בכל, חיבור הקצוות.

באגרת תקנ"ה ששלח הרב קוק לרידב"ז בצפת בנוגע ליחס לחילונים הפושעים, כתב הרידב"ז שצריך לשנוא אותם ולרחקם וענה לו הרב קוק "ידע הדרת גאונו כוונתי ברמז שכל מי שמוכשר לעסוק בסתרי תורה, מוכרח הוא לדבוק בתורת חסד". תורת הסוד מגלה את האחדות בהויה ולכן יש כשרון בכך לראות את נק' הטוב בכל דבר.

האחדות איננה רק בין הטוב לרע, באורות הקודש בפסקה "הסודיות הכוללת" מסביר הרב קוק שהפילוסופיה מתעסקת רק בחלק מהעולם הרוחני, "בטבעה היא נתוקה ממה שהוא חוץ לגבולותיה, ובזה עצמו היא מפורדת בפנימיותה פירוד מהותי... יתרה ממנו היא הסודיות, שהיא בטבעה חודרת בכל התהומות של כל המחשבות, ושל כל הרגשות, של כל הנטיות, של כל השאיפות, ושל כל העולמות, מראש עד סוף. היא מכרת את האיחוד שיש בכל המצוי, בגשמיותו ורוחניותו, בגדלותו ובקטנותו, הכרה פנימית. ומשום כך אין לפניה גודל וקוטן, הכל חשוב והכל נערך בערך רשום, אין תנועה אבודה, אין דמיון בטל. ולעומת זה אין קץ להעליות, ואין חכמה והבנה שנאמר בה די ולא תתקשר להארה יותר עליונה ממנה, שהיא נראית לעומתה במעמד אפלולי...".

המקובלים עוסקים בדברים העליונים ביותר ובדברים הקטנים ביותר גם יחד, הדברים העליונים ביותר מתגלים כאחד גם בדברים הקטנים.

בל"ג בעומר פסקו למות תלמידי ר"ע בזמן מרד בר כוכבא ואח"כ ביום זה התגלתה תורת הסוד במלוא עוצמתה ע"י רשב"י, תלמידו המובהק של ר"ע. יש אומרים שבתאריך זה חל ניצחון של בר כוכבא ויש אומרים שאף התחדשה העבודה במקדש בתאריך זה.

כמו כל חודש אייר שבמהותו הוא חודש הגבורה הישראלית ואתערותא דלתתא וכמו פסח שני במרכז החודש, שהוא חג המקדש, שהגיע מדרישת ישראל ורצון השתייכותם לעם ישראל בקרבן פסח הלאומי, לאחר שפספסו את עשיית הפסח במועדו, כך גם ל"ג בעומר הוא חג תורת ה"קבלה" – דרישת וקבלת התורה מצידנו, רגע לפני שמתחילות ההכנות לחג השבועות – חג מתן תורה. בזה שותפים כל ישראל כאחד סביב המדורה המבטאת את האנרגיה החזקה המתגלה מתוך החומר. ביום זה מתלכדים ומסתודדים ישראל סביב התורה, האומה והארץ, מה שהחל וכשל בתקופת ר"ע ותלמידיו ושוב קם לתחיה בהצלחה בגאולתנו האחרונה, תורת הסוד הקמה לתחיה יחד עם האומה בחידוש ימינו כקדם ומגלה לנו את אור הגאולה !

ל"ג שמח !