בדיחות על עורכי דין

שלושה עורכי דין ושלושה בוגרי מנהל עסקים נוסעים ברכבת לכנס. בתחנה, שלושת בוגרי המנהל עסקים קונים כל אחד כרטיס ורואים ששלושת עורכי הדין קונים שלושתם כרטיס אחד בלבד.
"כיצד תיסעו שלושה עם כרטיס אחד?", שואל אחד מבוגרי המנהל
עסקים. "חכה ותראה", משיב אחד מעורכי הדין.
הם כולם עולים לרכבת, בוגרי המנהל עסקים תופסים כל אחד את מקומו בקרון בעוד שלושת עורכי הדין נדחסים לתוך תא השירותים וסוגרים את הדלת.
לאחר זמן קצר מופיע כרטיסן הרכבת ואוסף את הכרטיסים.
הוא דופק על דלת השירותים ואומר, "כרטיס בבקשה." הדלת נפתחת כדי חריץ ויד אחת מבצבצת מהתא, כשהיא אוחזת בכרטיס.
הכרטיסן לוקח את הכרטיס וממשיך הלאה. בוגרי המנהל עסקים שראו זאת מחליטים שזה אכן רעיון מחוכם ומחליטים כי בדרך חזרה יעשו אותו דבר ויחסכו כסף.
בתום הכנס, הם מגיעים לתחנה וקונים כרטיס רכבת אחד בלבד.
לתדהמתם, עורכי הדין לא קונים אף כרטיס.
"כיצד תיסעו ללא אף כרטיס?", שואל אחד מבוגרי המנהל עסקים בתימהון. "חכה ותראה", משיב אחד מעורכי הדין.
הם עולים כולם לרכבת ומיד נכנסים שלושת בוגרי המנהל עסקים לתא שירותים אחד ולאחריהם נכנסים שלושת עורכי הדין לתא השירותים הסמוך.
זמן קצר לאחר שהרכבת יוצאת לדרך, יוצא אחד מעורכי הדין מהתא, ניגש לתא שבו נמצאים בוגרי המנהל עסקים ואומר, "כרטיס בבקשה..."


שטן מבקר עורך דין אחד ומציע לעשות איתו עסקה.
אומר לו השטן, "אני יכול לארגן מספר דברים שתמיד רצית!"
"אני מקשיב", משיב עורך דין.
"אני אגדיל את המשכורת שלך פי חמש", מתחיל השטן, "ההורים שלך יאהבו אותך, הלקוחות שלך יעריכו אותך, אתה תקבל 4 חודשי חופשה בכל שנה ותחייה מאה שנה!"
"נשמע מצוין", מתלהב העורך דין, "מה אתה רוצה בתמורה?"
"כל מה שאני דורש הוא הנשמה של אישתך, הנשמות של ילדייך והנשמות של הילדים שלהם שירקבו בגיהנום לנצח נצחים!"
העורך דין חשב לרגע על העסקה ואז שאל, "או קיי, איפה פה המלכוד?"


שני שופטים הולכים ברחוב. פתאום ניגש עובר אורח לאחד משני השופטים ואומר לו: אם לא תתן לי 100 שקל, אני אתבע אותך בבית המשפט על זה שהכלב שלך נשך אותי.
השופט הוציא מיד שטר של 100 שקל מכיסו ונתן אותו לעובר האורח.
מה פתאום נתת לו 100 שקל, שאל השופט השני את חבירו, הרי אין לך בכלל כלב?
ענה השופט הראשון: אני יודע מה יכול לצאת במשפט?


אולם משפטים באוקלהומה. אדם עומד לדין באשמת רצח. קיימות ראיות מוצקות המוכיחות את אשמת הרצח; רק הגופה לא נמצאה.
הסניגור יודע שלקוחו אשם, וקרוב לוודאי יורשע. הוא פונה לפיכך לתכסיס מחוכם.
" גבירותי ורבותי המושבעים.יש לי הפתעה עבורכם", מכריז עורך הדין, מתבונן בשעונו, ולאחר מכן מרים את עיניו אל דלת הכניסה, "תוך דקה, קורבן הרצח, יצעד לתוך האולם".
שנים עשר המושבעים, חלקם המומים, נושאים עיניהם בהשתאות אל דלת הכניסה. דקה חולפת. דבר לא קורה.
לבסוף עורך הדין מודה, "למעשה, בדיתי את הכרזתי הקודמת. אבל כולכם התבוננתם בציפייה דרוכה. סימן ברור לכך שיש לכם בתיק זה ספק סביר אם בכלל קיים קורבן. אני עומד לכן על כך שתזכו את לקוחי מאשמת הרצח."
המושבעים, מבולבלים, פורשים לחדרם לחרוץ את הדין.
כעבור מספר דקות המושבעים חוזרים לאולם. נציגם מכריז: "אשם".
"הכיצד", שואל עורך הדין, "הרי ברור שהיה לכם איזשהו ספק. התבוננתי בכם וראיתי שכולכם פניתם לכיוון דלת הכניסה".
"אהה... אנחנו אכן צפינו לכוון הדלת", הודה נציג המושבעים, "אבל הלקוח שלך לא טרח להביט לכוון".


לפני סיום משפט ארוך, בלילה שלפני פסק הדין, נשמעת דפיקה בדלת של השופט.
בפתח אחד מעורכי הדין עם מזוודה ביד. "יש כאן במזוודה 200 אלף דולר כדי שתוכל להחליט נכון", מסביר עורך הדין. השופט לוקח את המזוודה.
עשר דקות לאחר מכן, עוד דפיקה בדלת. הפעם עורך הדין השני. "יש פה במזוודה 300 אלף דולר כדי שתקבל החלטה נכונה".
למחרת השופט קורא לשני עורכי הדין ומתוודה בפניהם: "קשה לי להחליט, חסרים לי רק עוד 100 אלף דולר כדי להיות אוביקטיבי".

איש דת יהודי, איש דת הודי ועורך דין, נסעו יחד בשעת לילה מאוחרת. לפתע התקלקלה מכוניתם.
השלושה המשיכו ברגל להזעיק עזרה. כעבור זמן הגיעו לחווה. בעל החווה נאות לשכנם אולם הסביר כי יש לו רק שתי מיטות פנויות. על כן, אחד מהם ייאלץ לישון באסם עם החיות.
היהודי מיד התנדב והלך לאסם. השניים האחרים נכנסו למיטות.
כעבור מספר דקות נשמעה דפיקה בדלת. היהודי נכנס ואמר בהתרגשות: "אני לא יכול לישון באסם,יש שם חזיר. זה נוגד את אמונתי לישון עם חזיר"
ההודי מיד הציע שהוא ילך לישון באסם. אין לו כל בעיה דתית עם חזירים.
כעבור מספר דקות נשמעה דפיקה בדלת. ההודי נשמע קורא בהתרגשות: "יש שם פרה. אמונתי הדתית אינה מאפשרת לי לישון עם פרות"
עורך הדין, שהיה כבר עייף מאד, הסכים ללכת לישון באסם. אין לו כל בעיה עם חיות.
כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת. החזיר והפרה הופיעו בפתח…