מהר או לאט? המציאות מורכבת!

ניתן לדמיין דרשן פרשת שבוע שדורש לטובה את התנהלותו האיטית של יעקב אבינו ועושה ממנה מטעמים של ממש. גם הגמרא מציינת בחיוב את העובדה שיעקב שלח את עשיו קדימה תוך כדי הצהרה ש"אני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה ולרגל הילדים". העובדה היא שההתנהלות האיטית של יעקב היתה לא רק מוצדקת, כי אי אפשר לזרז מידי ילדים וצאן, אלא גם הצילה אותו מה"ליווי" של עשיו.
אולם מצד שני הרי אותה התנהלות איטית מידי של יעקב גרמה, לפי דברי חז"ל, לצרות צרורות שגם אותם מתארת פרשת וישלח. ואם זה כך, מדוע יעקב לא מזדרז קצת כדי להגיע כמה שיותר מהר להוריו בבאר שבע?

אז מה טוב? האם להתנהל באיטיות אדירה או שמא לרוץ מהר? לכאורה פרשת וישלח תומכת בשתי הדעות הסותרות הללו... וזו בעיה,לא? חלק מאיתנו עתיד להכריע ב"שאלה" בהתאם לנטיות ליבו, חלק אחר ינסה למצוא הוכחות ממקומות אחרים וחלק יבין שיש כאן סתירה נוראית ואולי אפילו קושיה על התורה.

נראה שבכל זאת ניתן ללמוד נקודה אחת מסיפורו של יעקב אבינו- המציאות מורכבת. ישנן פעמים שהאיטיות היא הדרך הנכונה... תלך לאט, תבדוק כל עובדה, אל תרוץ לקבל החלטות... וזה יביא ברכה גדולה. לעיתים אחרות התנהלות איטית וזהירה מידי יכולה לטמון בחובה קללה.
המציאות המורכבת הזו מפחידה פעמים רבות, כי כולנו אוהבים החלטות חד משמעיות, הכרעות של מאה אחוזים ובפה אחד. וקשה לנו מאוד עם אפור, ירוק וכתום.
יתכן שהקושי הזה הוא מה שעומד בבסיס הנהירה העכשווית ל"עשה לך רב", שיודע הכל בוודאות מוחלטת ושהוא לא טועה אף פעם (שלא כמו יעקב אבינו, יש לומר). יתכן ויש בה גם הסבר לנטיה לחלוק על תורות מורכבות מידי הנהוגות בבתי המדרש של הציונות הדתית וחיפוש של אנשים החלטיים וחד משמעיים שכל משפט שלהם הוא "פצצה".

אבל חייבים לשנן- המציאות, אפילו בימי התנ"ך, היתה מורכבת. בכל מובן ובכל מקרה, אי אפשר לעשות הקשות ישירות, החל מהשמיים, מבורא עולם יודע הכל, דרך סיפור שקראתי בתנ"ך ועד לחיים כאן ועכשיו. כי אפילו המהירות של ההתנהלות היא חרב פיפיות כפולת להב... לא כל שכן החלטות הרות גורל של חיינו וחיי אחרים הקשורים אלינו.
אין בכך אמירה שאסור ללמוד מסיפורי התנ"ך או מדברי חז"ל, חס וחלילה. אלא שצריך יותר לספוג את "רוח העלילה",את הכיוונים של הסיפור ואת גדלותן של הדמויות. הקשה ישירה היא בלתי אפשרית, אולם התרשמות נפשית היא דרך ללמוד מהדמויות הכל כך עליונות הללו. בפרשות כמו תרומה או תצווה יותר קל לעשות את החילוק, אולם בספר בראשית צריך לכוונן יותר את ההקשבה העדינה, שמעל לסיפור הישיר (שפרטיו אף פעם לא מלאים, הרי, ושהדמויות שבו מרחפות גבוה מעלינו). לעיתים אכן העצים (ופרטי הסיפור) יכולים להסתיר את היער, אולם נשימה מהאוויר העליון של דמויות אבותינו יכולה ללמד יותר על מהותו.