מוסיקה יהודית- מורה נבוכים

ז'אנר "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" הוא ז'אנר מתרחב והולך, ויצירתיות היא התנאי ההכרחי לקיומו, ביסוסו, ואחיזתו במרחב התרבותי בישראל.

בעשור וחצי האחרונים, אנו עדים לתופעה תרבותית מרתקת אשר חוצה מגזרים וחודרת לעומק הציבור היהודי בישראל-המוסיקה היהודית המקורית.
לצמד המילים "מוסיקה יהודית" אפשר וניתן לתת כמה פירושים, כמו: מוסיקה שיהודים משתמשים בה, מוסיקה יהודית-מסורתית המלווה צמתים בחיי היהודים עפ"י מעגל השנה ומעגל החיים, ומוסיקה אשר מבטאת ועוסקת בתכנים יהודיים, או יותר מדויק-ישראליים מקוריים.

ניתן לשאול לכאורה-"מה שונה המוסיקה הזו מכל מוסיקה חסידית או 'דתית' אחרת" ? האם היא לא סוג של "ענף" במוסיקה היהודית המסורתית?

מבחינה היסטורית חשוב להבין שהמוסיקה היהודית במאות השנים האחרונות, ובעיקר במזרח-אירופה, שם היה מרכז היהדות ב-300 שנה האחרונות, יצרה סוג מוסיקה מאוד חד-סיטרי, מאוד אומר: "קטונתי מליצור" ולכן נלקחו פסוקים מהמקורות ובעיקר מהתנ"ך כמות שהם, והחלו להיות מולחנים ומושרים בפי כל קהילה יהודית באזורים אלה, והיוו תחליף לשירה המפותחת של תור הזהב בספרד מאות שנים בודדות קודם לכן. המוסיקה היהודית המסורתית מאז באה לידי ביטוי בהרכבים של חתונות או שמחות אחרות ה"ממחזרות" שירים "חסידיים" שמורכבים מפסוקים מהמקורות כנאמר לעיל.

מיותר לציין כמעט, שהרבה מן הלחנים שיהודים השתמשו בהם בכל העולם בזמן השהייה בגלות, ובמיוחד במזרח אירופה, היו לקוחים מהמוסיקה ומהפולקלור של אותם מקומות בהם ישבו, והחומר המוסיקלי היה שייך לגויים בני אותו מקום. לדוגמא-המוסיקה ה"חסידית" המוכרת לנו מבוססת על מוסיקת פולק מזרח-אירופאי או בעברית: מוסיקה מזרח-אירופאית עממית.

לאחר תחילת שיבת ציון בה היהודים המוגדרים כ"חילונים" החלו להכתיב את התרבות, היתה העתקה וחיקוי (במקרה הזה-מבורך) של התרבות האוניברסאלית של האומות בעולם (בעיקר במערב)- ביצירת חומר מקורי-בכתיבת מילים ולחנים חדשים ומקוריים, כמקובל במוסיקה בכל העולם.

המוסיקה היהודית המסורתית במשך תקופה זו נחשבה למוסיקה "דתית" ופעלה בציר נפרד מהמוסיקה ה"חילונית" ושניהן פעלו זה לצד זה, בשני ערוצים שונים שכמעט לא נגעו זה בזה, למעט פגישות מזדמנות פה ושם של יוצרים חילונים שניסו להלחין פסוקים מן המקורות, ללא התחייבות ממשית לתוכנם האמיתי, אלא כפולקלור יהודי גרידא, או במקרים אחרים, היתה "השאלה" וגיוס של מושגים מן המקורות, לתכנים חילוניים.

בעשור וחצי האחרונים, החלו להקות והרכבים שבאו מהאוירה היהודית הדתית והמסורתית ולאחרונה גם "חילונים" למהדרין-ליצור מוסיקה מפותחת מהמקורות, הנשענת על מקורות היהדות, והפעם לא במובן המסורתי של "מיחזור" שירים חסידיים המלחינים פסוק או שניים וחוזרים עליהם פעמים רבות, וגם לא גיוס של אלמנטים מן המקורות לתכנים חילונים, אלא אוריינטציה וכיוון מובהק לעבר יצירה נטו של מוסיקה אומנותית מפותחת ומקורית שנקרא לה בשם המדויק: "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת".

הרבה נבוכים ומתבלבלים מעט מהסגנון של הרב קארליבך זצ"ל, שחידושו במוסיקה החסידית היה הסגנון המוסיקלי, באשר הוא היה הראשון כנראה שהחל לשלב מוסיקת רוק ופופ למוסיקה מן המקורות, אבל- עניין המילים נשאר פחות או יותר דומה למוסיקה החסידית באשר הוא לחן וחזרה של פסוק או שניים בסטטיות מסויימת, וזה מה שמשאיר אותו בטווח הביניים שבין התקופות: טרום-יצירה יהודית, לבין היצירה היהודית.

אבל אין חולק שתרומתו של הרב שלמה קרליבאך זצ"ל לעבר העידן של התפתחות "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" היא אבן-דרך שרישומיה ניכרים בכל פינה ותחום אומנותי במוסיקה, אך הלחנת טקסטים מהמקורות כאמור לעיל, עדיין לא מכניסה את יצירתו וההולכים בעקבותיו לז'אנר, אלא הם עוד לבנה חשובה ובסיסית שמהווה יסוד איתן וחשוב בבניין המתפתח הזה.

הז'אנר הזה שנקרא: "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" מבטא ומבשר שלב חדש בתולדות שיבת ציון-השלב האמוני, שלב שבו הרוח והאמונה מתחברים עם הבניין החומרי של האומה בצורה הרמונית. תקופה של חזרה למקורות היהודיים במובנם הישראלי המקורי והאמיתי.

ז'אנר זה, שקם ומתפתח בתקופה זו, נעוץ באינספור סיבות רוחניות, תרבותיות, סוציולוגיות, פסיכולוגיות ופוליטיות, אך המניע העיקרי, הוא זמן הגאולה המיוחד, המוציא מן האומה את כוחותיה להמשך התהליך הנפלא הזה של חזרת העם למקורותיו
הוא זמן הגאולה המיוחד, המוציא מן האומה את כוחותיה להמשך התהליך הנפלא הזה של חזרת העם למקורותיו, בבחינת-"חדש ימינו כקדם".אם כן, בשלב זה, מוכרחים אנו להגדיר את הז'אנר הזה מבחינה מוסיקלית-אומנותית, כדי להבדילו מסוגי מוסיקה אחרים, יהודיים או לא:

הכלל הראשון המחייב במוסיקה הזו הוא-התוכן היהודי. כל שיר, או יצירה מוסיקלית אינסטרומנטלית (נגינה ללא שירה) חייבים לבטא רעיון יהודי או עקרון אמוני המבטא מחשבה יהודית.

הכלל השני והחשוב הוא-היצירה והיצירתיות של האומן. כל חלק מהיצירה המוסיקלית חייב לכלול את יצירתו של האומן ואת טביעת חותמו בה, מעולמו הפנימי, מהידע האומנותי-מוסיקלי שנמצא בו ומן המקוריות שהוא מבטא.

הכלל השלישי הוא –יצירת מוסיקה אומנותית מקצועית, המקובלת בעולם, ולא מוסיקת פולקלור עממית לבד. סוגי מוסיקה כמו: רוק, פופ, ג'אז, פיוז'ן, בלוז, רגאיי, היפ-הופ, פרוגרסיב-רוק, ראפ, פאנק, מטאל, מוסיקה לטינית, מוסיקה קלאסית, מוסיקה מזרחית, מוסיקה דרום-אמריקאית, מוסיקה אירית וכו'

יצירות מז'אנר "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" יכולים לכלול מגוון אפשרויות בתוך גבולות הז'אנר, אך אביא פה את העיקריים שמביניהם אשר בצורה מובהקת מוגדרים בתוך הז'אנר:

*מילים מקוריות של האומן - האומן כותב את המילים לשירים, בצורה אומנותית ויוצרת, בניגוד לז'אנר החסידי לדוגמא, שבו מולחנים פסוקים שקיימים כבר, ללא טביעת חותמו האישי של האומן.

*חלוקת בית-פיזמון לפסוקים מן המקורות - האומן מלחין פסוקים, אך בשונה מן הז'אנר החסידי, שבו מולחנים הפסוקים ומושרים אותם שני פסוקים פעמים רבות-הוא משתמש במינימום שלושה פסוקים ומחלק אותם מבחינה מוסיקלית (לחן ועיבוד) לשני חלקים מוסיקליים: או בית-פיזמון, או A-B , וכך נוצר רושם של שיר, וביטוי של פסוק אחד או שניים הוא בצורה מוסיקלית אחת המבטאת תחושה ומשמעות שונה, ואילו הפסוק השלישי, יעביר תחושה ומשמעות אחרת, וכך היצירתיות באה לידי ביטוי, והמוסיקה נותנת חיות ומשמעות לפסוקים.

* הלחנת מזמור שלם (בעיקר מתהילים) - האומן מלחין מזמור שלם (או חלק גדול ממנו), שהוא כמו "סיפור" שלם עם משמעות ותוכן, וכן בדומה לסעיף הקודם, הוא מחולק לפראזות (בין 2 ל-3 פראזות) המבטאים משמעויות מגוונות ולכל אחת מהן יש לחן שונה ועיבוד שונה כמו בית-פזמון וכו', כך החלוקה הזו מבטאת אומנותיות רבה, והיצירתיות באה לידי ביטוי בצורה רבה.

* נעימה או קטע אינסטרומנטלי - אחד מן הביטויים האומנותיים בז'אנר זה היא יצירה אינסטרומנטלית (נגינה ללא שירה), המבטאת מסר מסויים ויש לה אמירה, שלפעמים מילים לא יכולות לתאר-תחושה, אווירה, או משמעות והבנה. לכאורה, ניתן להגיד שגם במוסיקה החסידית, ישנן נעימות ו"ניגונים" אז במה הם שונים? אלא שבז'אנר המוסיקה היהודית –ישראלית המתחדשת הנעימות או הקטעים האינסטרומנטליים מורכבים מחומר מוסיקלי שנחשב למקצועי ומוכר בעולם כמו הכלל השני שמנינו לעיל. ולא מוסיקת פולק (עממית) כמו בז'אנר החסידי.

ז'אנר "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" מתרחב מיום ליום ומשנה לשנה ב"ה ומכיל מגוון רחב של זמרים והרכבים משכבות סוציולוגיות שונות ומגוונות ובמגוון רחב של סגנונות מוסיקה וצורות ביטוי ויצירה אומנותית-מוסיקלית.

השכבות הסוציולוגיות העיקריות של האומנים בז'אנר הזה, מגיעים משלושה מקומות שונים:
1) אומנים דתיים מבית
2) אומנים חוזרים בתשובה
3) אומנים חילונים (שנשארו חילונים ויוצרים מוסיקה יהודית)

התופעה המובהקת ביותר בז'אנר זה, הם האומנים החוזרים בתשובה. הם ה"מסה" העיקרית שהחלה ופרצה את הדרך, ועד היום שכבה סוציולוגית זו מעבה ומתחזקת את שורותיהם של האומנים היוצרים בז'אנר.

כל המטען האומנותי, האנושי והכישרון הגלום בהם מחד, ותהליך הבירור הרוחני של התשובה מאידך משולבים בהם ונותנים להם יתרון אומנותי גדול.

רובם ייצרו מוסיקה מקורית, בדיוק כמו בתקופה הקודמת שלהם שבה הם יצרו בתור חילונים.

תופעה נוספת שהחלה לאחרונה, היא אומנים חילונים שהחלו ליצור בז'אנר, ונשארו כחילונים. הם רואים את עצמם בקשר היהודי העמוק של הדורות, חכמת הדורות וחכמי ישראל. אצלם ניתן לראות יותר הלחנה של פיוטים שכתבו גדולי ספרד, ועוד שאר חכמי ישראל, ועיקר העבודה האומנותית היא ביצירה המוסיקלית המורכבת שמצריכים פיוטים אלה.

התופעה הכי אותנטית שאני רוצה להתייחס אליה, היא אומנים דתיים מבית, היוצרים מוסיקה מהז'אנר. תופעה זו היא מיוחדת משתי סיבות: האחת - דתיים לא הורגלו ליצור (הן בגלל סוג המוסיקה שליווה את החברה הדתית, והן בגלל אורח החיים וסגנון החיים שלה) ועכשיו אומנים אלה יוצרים מוסיקה מקורית דבר שהוא בגדר פלא כמעט, ומעיד על התקופה המיוחדת הזו.

והשנייה - האותנטיות והערכיות האמונית שבאה מתוך חיי מצוות, ויצירה מתוך עולם פנימי-רוחני גדול שנבנה בחינוך, ובמסירות, ושלא היה לו ביטוי עד כה בכלים האומנותיים של מוסיקה מפותחת.

אומנים אלה לא זוכים להערכה, עקב כך שלא כמו האומנים החוזרים בתשובה שמוכרים ומוערכים מעולמם הקודם, הם "התחילו מאפס". כאן כשמעריכים אותם-זה נטו על יצירתם ופריצת דרכם, למרות כל הקשיים שנובעים מחיי-אומן שלא תמיד באים בצורה חלקה עם קיום התורה והמצוות, והם עושים זאת בכבוד.

לקראת סיום, הבאתי פה רשימה חלקית ומזדמנת של אומנים מז'אנר "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" והריהי לפניכם: אודי דוידי, משפחת ואך, גבריאל חסון, סיני תור, עדי רן, אהרון רזאל, רבע לשבע, המדרגות, להקת המושב, שיבי קלר, בין השמשות, דברים בעלמא, פרה אדומה, שלמה כץ, העקבות, נפתלי אברמסון, סיעתא, דב שורין, יזהר שאבי, יצחק פוקס, מג'ודה, סואולפארם, סימפלי צפת, חיות הקודש, הדור האחרון, גרשון ורובה, א גרויסע מציאה, להקת יו"ד, אמא עילאה, יהודה גלאנץ, שולי רנד, יונתן רזאל, ארז לב-ארי, להקת עלמא, להקת שיבת-ציון, יובל סלע, מתיסיהו, חיים דויד, יוסף קרדונר, נעמי טפלו ועוד ועוד... כמו כן, ניתן למצוא אומנים כמו: עמיר בניון, מאיר בנאי, שלמה גרוניך, אביתר בנאי, שלמה בר, ששי קשת, עוזי חיטמן ז"ל, אריאל זילבר, שי גבסו, יהודה סעדו, ברי סחרוף, אתי אנקרי ועוד...

אם כן, ז'אנר "המוסיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" הוא ז'אנר מתרחב והולך, ויצירתיות היא התנאי ההכרחי לקיומו, ביסוסו, ואחיזתו במרחב התרבותי בישראל ובע"ה שיזכה לגדול ולהתפתח, בדרך לאלטרנטיבה תרבותית כוללת שתוביל בעשורים הקרובים את התרבות במדינת ישראל.

--
אהד שגב הוא מוסיקולוג ומבקר מוסיקה