"השאיר בי רושם בל ימחה"

הרב אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל נולד בג' בטבת תרע"ה (1915) בירושלים. אביו, הרב יעקב גדליהו, עלה לארץ לבדו בגיל צעיר מקובנה שבליטא. כשהגיע לירושלים, כשאינו מכיר איש בעיר, הזמינו בן עירו הרב צבי פסק פראנק, לימים רבה של ירושלים, להתארח בביתו. שנים מאוחר יותר הפך בנו של הרב יעקב, הרב אליעזר יהודה, לתלמידו הקרוב של הרב פראנק, כשהערכה הדדית עצומה שרויה ביניהם.

הערכתו לרב קוק
כבן ירושלים, הכיר הרב ולדנברג את רבה של ירושלים הראי"ה קוק והעריץ אותו מאוד. כשהגיע בשנת החמישים לפטירת הראי"ה לישיבת 'מרכז הרב', הוא דיבר בהתרגשות עצומה על גדלותו של הרב, תוך שהוא תוהה: "האם יש כאן בכלל מישהו שמסוגל לדבר על גדלותו של הרב?!". בספרו 'שביתת הים' מביא הרב ולדנברג מהספר 'משפט כהן' של הרב קוק, עליו הוא כותב: "האוהב ישראל הגדול אשר כל ימיו היוו שלשלת ארוכה של צימאון וכמיהה ומסירות נפש להקמת מלכות ישראל בארץ קודשו, מרן הגאון הגראי"ה קוק זצ"ל". כשיצא ספרו הראשון 'דבר אליעזר' שלח אותו לרב קוק בצירוף הקדשה.

באוזני בת משפחה תיאר הרב ולדנברג כיצד היה נראה תשעה באב אצל הראי"ה. הרב היה נכנס לבית המדרש עם בגד קרוע, כולו אומר את צער החורבן, ומתיישב על הארץ. "זה השאיר בי רושם בל ימחה", אמר, "ובכל תשעה באב אני נזכר בתמונה הזו".

סיפר הרב רא"ם הכהן ראש ישיבת עתניאל, שפעם בא אצל הרב אליעזר וולדנברג לשאול ממנו בדברי תורה. בתוך הדברים חזר הרב וולדנברג ואמר כמה פעמים "הרב אמר כך", "הרב אמר כך". שאלו הרב רא"ם: "מי הוא הרב?" השיב הרב וולדנברג: "אתה לא יודע? זה הרב קוק!".

בהזדמנות אחת סיפר לת"ח אחד כך: "פעם אחת, בראש חודש אלול, התפללתי בישיבת 'מרכז הרב', ועמדתי בסמוך למרן הראי"ה זצ"ל, וכששמעתי קולו בתפילתו שמתי לב לכך שהוא מתפלל בניגון של ימים נוראים. לאחר התפילה ניגשתי אל אחד התלמידים ושאלתיו לפשר העניין. ענה לי אותו תלמיד בפשטות: וכי אינך יודע שאצל הרב 'אלול זה אלול'!".

ה'ציץ אליעזר' חיבב גם את הרצי"ה קוק, בנו יחידו של מרן הראי"ה. במכתב ששלח לו הוא פונה אליו בלשון הזאת: "אל הוד כבוד ידידי וידיד ה', עמו וארצו הרב הגאון הנעלה בנם של קדושים מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א". בגוף המכתב הוא דן בדברי ההלכה שכתב הרצי"ה, ובסופו הוא מסיים כך: "בברכת שים שלום טובה וברכה בידידות ובהערצה".
יחס של הערצה היה לו גם כלפי הגאון ר' יעקב משה חרל"פ זצ"ל, תלמידו של מרן הראי"ה. בהקדמה לאחת מתשובותיו (ציץ אליעזר ח"א סי' ב) הוא כותב: "תשובה זו מכוונת ומסובבת בעיקרה על דברי הרב הגאון המפורסם והמצויין צדיק יסוד עולם וכו' כש"ת מוהר"ר יעקב משה חרל"פ שליט"א הרב דשערי חסד והר"מ דישיבת מרכז הרב".

דרכו התורנית
אחד מספריו הידועים נקרא 'הלכות מדינה'. הספר יצא לאור בשנת תשט"ו, ועוסק בכל צדדי ההלכה שבניהול מדינה יהודית בימינו. בכלל, הריבונות של העם היהודי על ארץ ישראל הייתה יסוד עיקרי בהרבה מפסיקותיו. בכתביו באה לידי ביטוי גם אמונתו בכך שאנו נמצאים בדור של 'קץ המגולה' כפשוטו. כך למשל הוא כותב בפתיחה לספרו 'הלכות מדינה': "בשוב ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, וזכותו אותנו ברינת הקוצר אחרי הזריעה בדמעה, באתחלתא דגאולה, בתקומת מדינתנו על חלק מאדמת קודשנו, עם ממשל עצמי משלנו, אשר למראה הפלאות גם בגויים יצביעו עלינו ויאמרו: הגדיל ה' לעשות עם אלה".
יש לציין, כי בספריו הוא מסתמך פעמים רבות על תורתו של מרן הראי"ה, בהלכה ובמחשבה.

"דעו לכם שהוא קדוש וטהור"
בהזדמנות זו נביא שוב את הסיפור הידוע, שסיפר אביו של ה'ציץ אליעזר' - ר' יעקב גדליה ולדינברג זצ"ל, וממנו ניתן ללמוד על יחסו של ה'חפץ חיים' למרן הרב קוק.
בימים ההם היו קנאים שהרבו להילחם ולבזות את הרב קוק, בדרכים שונות ומגונות. מי שהיה אחראי במידה רבה לביזוי הרב קוק, היו ראשי אגודת ישראל שבירושלים.
בקיץ תרפ"ג, ניתנה הזדמנות לחפץ חיים לתבוע את עלבונו של הראי"ה מידי שליחי הציבור שייצגו את הפוגעים בכבודו, והוא עשה זאת במלוא ההחלטיות ובמלוא התקיפות, כפי שראוי למחות על זילותא דרבנן ובמיוחד על פגיעה חמורה בכבודו של קדוש עליון. וכך היה הדבר:
בזמן התכנסותה של 'הכנסיה הגדולה' הראשונה, ישבו בה גדולי ישראל, ובינהם בעל ה'חפץ חיים', שישב ליד שולחן הנשיאות. ואז קרה מקרה מעניין, שהביך את מנהלי הפוליטיקה של 'אגודת ישראל', ובייחוד את הצירים מארץ ישראל.
ה'חפץ חיים' בשומעו מאחד הרבנים דברי פגיעה במרן הרב קוק, קם ממקומו מזועזע, ואמר: "פגעו במרא דארעא דישראל!" – "מען דארף קורע זיין" [צריך לקרוע קריעה] ועזב מייד את הכנס. הוא חזר לאכסניה שקבעו לו, וחיכה לחבריו מפולין לחזור איתם יחד לביתו. מי שרצה אפוא לראותו או לקבל את ברכתו, פנה לאכסניה, שנשמרה בשבע עיניים, ולא כל מאן דהוא היה יכול להיכנס.
באותה כנסיה של 'אגודת ישראל' השתתפו גם נציגים של 'אגודת ישראל' הירושלמית, וגם הם ביקשו להיכנס אל ה'חפץ חיים', ולקבל את ברכתו. והנה, כאשר האנשים נכנסו והוצגו כחברי המשלחת מארץ ישראל, לא רצה ה'חפץ חיים' לקבל אותם. וכך סיפר ר' יעקב גדליה ולדינברג ז"ל (אביו של הגאון בעל ה'ציץ אליעזר' זצ"ל) מפי ר' שלום זלוטניק שנכח שם:
"ה'חפץ חיים' סירב להושיט יד לאנשי המשלחת באומרו: "צוא דיא וואס מאכען מחלוקת קעגן דעם ירושלימ'ער רב, גיב איך ניט קיין שלום עליכם!" [לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים, אינני נותן שלום עליכם!] וה'חפץ חיים' הוסיף ואמר: "דעו לכם שהוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה!".
[הסיפור במלואו, בעלון 'שבת הראי"ה' גיליון 50].

בתמונה נראה הרב אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל עם הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א.

מקורות: יואל יעקובי, "מנקיי הדעת שבירושלים", 'בשבע' גיליון 220. 'שבת הראי"ה' גיליון 57, וגיליון 38. הרב יואל קטן, "אחרי מיטתו של הרב א"י ולדינברג זצ"ל", 'צוהר' כט תשס"ז. הרב אליעזר מלמד, "מאורחותיו ופסקיו של ה'ציץ אליעזר'", 'בשבע' א' כסלו תשס"ח.