ראשימאמריםבעין חינוכית

הרב נריה גוטל, נשיא מכללת אורות, על נושא שנדמה שלא עוסקים בו- השבטים בעם ישראל. מה תפקידו של כל שבט? למה שכחנו את השבטים והאם הגיע הזמן לשכוח את הנוסחים השונים?

מרן הראי"ה קוק זצ"ל ראה ברכה, ולו גם לשעה, ב"שכחת השבטים ליחוסם" (אורות, ישראל ותחייתו, כז). הרב הבהיר כי אמנם הייחוס השבטי על הייחוד שבו חשוב, שכן "אורו" של ראובן, מגמתו ותפקידו בעולם שונים מזה של שמעון, ושניהם שונים מזה של יהודה ושלושתם מזבולון ומאשר וכו'. בע"ה בביאת משיח צדקנו אכן יאיר כל שבט באורו-הוא, ועם זאת, כאן ועכשיו נשכחה מאתנו כמעט לחלוטין הזהות השבטית. מסבב הנסיבות ההיסטוריות גִלגל זאת משום שבימינו אלה בידול שבטי עלול היה להביא למתחים ולפילוגים לא רצויים, ולכן למִצער לפי שעה יש דווקא ברכה בטשטוש השייכות השבטית. אם כך פני הדברים אולי כדאי שנאחד גם את נוסחי התפילה ונפסיק עם פיצול המניינים? הרי משעה ששיבת ציון החדשה הציפה את ארץ ישראל המתחדשת בנוסחים שונים: ספרד ואשכנז, חסידים, תימן ועוד, עלתה השאלה אם עדיף ליצור "נוסח אחיד" ולחתור להגייה אחידה בתפילה, או דווקא לשמר את הנוסחים וההגיות של כל תפוצה ותפוצה. פוסקים חשובים צידדו בהאחדה (כגון הרב עוזיאל). רבים יופתעו לדעת כי אותו רב קוק שבירך על איבוד החלוקה השבטית הוא שהתנגד להאחדת נוסח התפילה ואופן הגייתה (אורח משפט סימנים טז–יח ועוד). זאת למרות שמן הסתם רבים היו מצפים אחרת מ"מאחדם" של ישראל. כיצד מתיישבות שתי ההנהגות זו עם זו? הרב בעד איחוד או בעד פיצול?! שורש העניין טמון בהפנמת המסר שהגוונים השונים בעם הם שיוצרים את עם ישראל. כשם שקשת בעלת צבע אחד אינה קשת, כך עַם שכולו "ראובנים" אינו עם ישראל. כוחות שונים, אופיים שונים, לא חייבים להתנגש ולהתעמת זה עם זה; הם יכולים וצריכים להזין זה את זה, לטפח זה את זה, לחזק זה את זה ולהשלים זה את זה דווקא מכוח שונותם. אמור מעתה, בדיוק מאותה סיבה ששִכחת שבטים טובה, אך רק לשעה, כך מאותה סיבה שימור גוון עדתי לשעה דווקא נושא ברכה. המעניין הוא שבביאת משיח צדקנו, בעגלא ובזמן קריב, יתהפכו היוצרות אך העיקרון המהותי יישמר: הזהות השבטית דווקא תיוודע; הנוסח וההגייה ככל הנראה דווקא יאוחדו. כלומר, תפקודית ייווצר מהפך מקצה לקצה, אך מורכבות המסר תישאר במקומה: איחוד הכולל ייחוד. * מעגלי עם ישראל בארץ ובתפוצות רבים מאוד. זרמים שונים – אורתודוקסים, רפורמים וקונסרבטיבים; תיוגים שונים – חרדים, חרד"לים, דתיים, מסורתיים, חילונים; פוליטיים – ימין, שמאל, מתנחלים או מתיישבים, נערי גבעות, עשירון עליון ועשירון תחתון, עיר וכפר ופריפריה ועוד גוונים ותתי-תתי-גוונים. קל להשתמש בסִסמת אחדות, לקרוא לאהוב את כו-ו-ו-ולם ולא לרדת לעומק השתין ההלכתי-הגותי של היחס הנכון והראוי לכל גוון. קל לצדד ב"טשטוש המאחד", אך לא תמיד זה הדבר שנכון לעשות. פעמים הרבה שהידע בתחום זה של הכרת עם ישראל לוקה אצלנו בחסר. כמה מאתנו מודעים לרוב המספרי המוחלט של הרפורמים והקונסרבטיבים בעולם היהודי לעומת המיעוט המובהק של האורתודוקסים? מי מאתנו יודע כמה מיהודי העולם שוכנים בציון וכמה בתפוצות? האם לכולנו נהיר מהו אחוז יהודי ארץ ישראל הקובעים מזוזה בפתח ביתם, מהו אחוז אותם שאינם אוכלים חמץ וכמה אחוזים נמנים על שומרי שבת? ומה בנוגע להלכות: מהו היחס ההלכתי וההשקפתי למי שאינו מקפיד על קלה כחמורה? והעיקר: האם כל אחד מאתנו יודע לבסס ולעגן על פי דין והלכה והשקפת-עולם את מעשיו ואת הנהגותיו, אם את ה"עת לקרב" ואם את ה"עת לרחק", כלפי כלל "המעגלים"? כל זאת ועוד, תורה היא ולמידה היא צריכה.

כתבות נוספות

בחר לך מסלול

בדיחות ארוכות במיוחד

קורס "מוח אחד" לגברים, נפתח במכללת שלם

מחזירים את ההדר לשכונת "הדר"

הצחקתם את הפלסטינאים

הכינו עצמכם לחורף ו... לשפעת החזירים