בדיחות ארוכות במיוחד

אשה יושבת אצל הספרית שלה ומסתפרת לקראת הטיול שלה עם החברה שלה לרומא.

היא הזכירה את הטיול לספרית שהגיבה:
"לרומא? למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים.
את מטורפת אם את נוסעת לרומא. אז, איך את טסה לשם?"

"אנחנו טסים בקונטיננטל" היתה התשובה. "קיבלנו מחיר מצוין"
"קונטיננטל?" נדהמת הספרית,"זו חברת תעופה נוראית".
והיא ממשיכה: "המטוסים שלהם ישנים והם תמיד מאחרים.
אז, איפה אתם מתאכסנים ברומא?"

"נהיה במקום קטן ואקסקלוסיבי המשקיף על הנהר טיבר ונקרא "טסטה" ".
"אל תמשיכי. אני מכירה את המקום. כולם חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסקלוסיבי אבל זה חור, המלון הגרוע ביותר בעיר. החדרים קטנים השירות חצוף והמחירים מוגזמים. אז, מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?"

"אנחנו נלך לראות את הותיקן ומקווים לראות את האפיפיור"

"זה טוב" צוחקת הספרית "אתם ועוד מליון אנשים מנסים לראות אותו. הוא יהיה בגודל של נמלה. מה אני אגיד לך, בהצלחה בטיול הדפוק שלך, את תזדקקי לה".

לאחר כחודש האישה שוב באה למספרה לתספורת.

הספרית שואלת אותה על הטיול לרומא. "זה היה נפלא" מסבירה האישה.
"לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל אבל היה שם אובר-בוקינג ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים ודיילת פרטית שירתה אותי כל הטיסה.
המלון היה נהדר. הם רק סיימו שיפוץ של 5 מליון דולר והוא פנינה. המלון הטוב ביותר בעיר.
גם הם היו מלאים ולכן התנצלו ונתנו לנו את הסוויטה של הבעלים, ללא תוספת מחיר!"

"נו" ממלמלת הספרית " זה טוב אבל אני יודעת שלא הגעתם לראות את האפיפיור"

"למען האמת, היה לנו מזל משום שכשסיירנו בותיקן, איש המשמר השוויצרי פנה אלי והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים ואם אואיל בטובי להכנס לחדרו הפרטי ולהמתין.
כמובן שחמש דקות אחרי זה, האפיפיור נכנס והוא אמר לי מספר מילים."

"באמת? מה הוא אמר?"

הוא אמר: "מאיפה יש לך את התספורת הזוועתית הזו?"


יהודי בפולין ניהל בית מרזח וכיון שהגויים היו מתפרעים מדי פעם לכן היה נאלץ היהודי להחזיק אקדח ולתת יריה באויר על מנת להרגיע את הרוחות

פעפ אחת בטעות ירה היהודי והרג גוי

באה המשטרה ולקחה אותו לבית סוהר היהודים בעיר רצו לעזור לו וחיפשו עורך דין אבל אף עורך דין לא הסכים כי על הריגה יש עונש מוות ולכן אין אפשרות לעזור ליהודי עד שהגיע עורך דין ואמר ליהודי המסכן אני לא אייצג אותך בבית המשפט אבל אתן לך רעיון איך לדבר בבית המשפט

שאלה ראשונה שישאלו אותך תאמר א ודאי- (וודאי)
שאלה שניה שישאלו אותך תאמר א-ז-ו-י?

היהודי מגיע לבית המשפט והשופט שואל אותו
האם הרגת את הגוי? והיהודי משיב א ודאי!!

שאלה שניה השופט שואל אותו
האם אתה יודע שעל זה הולכים לעמוד התליה?
והיהודי משיב א-ז-ו-י!!!!!!

השופט רואה עם יש לו עסק א ביסלע צו דרייטער הבן אדם משוגע
ושלח אותו לפסיכאטר, הפסיכאטר שואל אותו
האם הרגת את הגוי? היהודי משיב א ודאי!

שאלה שניה אתה יודע שזה עונש מוות? והיהודי משיב
א-ז-ו-י!!!!!!!!

הפסיכאטר רושם הנל לא כשיר לעמוד למשפט ושולח אותו חזרה לשופט והשופט משחרר אותו

איך שהיהודי יוצא מבית המשפט הוא רואה את העורך דין בחוץ
העורך דין שואל אותו
יצאת בשלום מהמשפט הזה? והיהודי משיב א-ודאי!

העורך דין אומר לו ואתה מבין שמגיע לי אלף רובל?
היהודי מסתכל עליו ואומר א-ז-ו-י!!!!!!


מגפה הייתה בעיר חלם, מתו קטנים וגדולים. הייתה העיר שרויה בצער גדול. נתאספו החלמאים לאסיפה לטכס עצה, מה יעשו שתחדל המגפה? נשאו ונתנו והחליטו שיקומו בני העיר יום יום לפנות בוקר ויקדימו לבית הכנסת לאמירת תהילים.

אך החלמאים היו ישננים מופלגים, והיו שוכבים במטותיהם עד שעה מאוחרת ולא הקדימו לבית הכנסת ולא קראו תהילים והמגפה לא חדלה. הייתה העיר בצרה גדולה.

התאספו החלמאים שוב לאסיפה רבה, כדי לטכס עצה מה יעשו שתחדל המגיפה. נשאו ונתנו והחליטו שהחלמאים מחויבים להקדים לאמירת תהילים לפנות בוקר. אלא מאי? החלמאים ישננים מופלגים הם? על כן צריך לשכור שמש שילך על כל בתי חלם ויעורר את הישנים עם עלות השחר.

וכך עשו. שכרו שמש שהלך ברחובות חלם ועבר על כל בתי החלמאים ועורר אותם לאמירת תהילים לפנות בוקר. אך השמש בא אל הרב ואל הגבאים והתחיל מתאונן בבכי שקר לו בלילה והוא ירא שמא תאחזהו צינה וימות.

התאספו החלמאים שוב לאסיפה לטכס עצה, מה יעשו שתחדל המגיפה. נשאו ונתנו והחליטו שחוק ולא יעבור הוא, שיקומו החלמאים לפנות בוקר ויקדימו לאמירת תהילים. אלא מאי, ישננים הם? על כן צריך לשכור שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: השמש מתאונן בבכי, שהוא ירא שמא תאחזהו צינה וימות? הוי אומר שצריך לקנות בשבילו פרווה. ילבש השמש את הפרווה ויחם לו ולא ימות.וכך עשו.

שמחו החלמאים, חשבו שבאה הרווחה.

אך הגבאי הזקן בא אל בית הכנסת בשעת קריאת התורה ועיכב את הקריאה: טענה ותביעה יש לו! עד היום היה הוא האחד שלבש פרווה בעיר חלם וידעו כל בני העיר שהוא הגבאי הזקן. עכשיו שלבש גם השמש פרווה, מי ידע להבדיל בין השמש ובין הגבאי?

נאספו החלמאים לאסיפה לטכס עצה, מה לעשות שידעו להבדיל בין השמש ובין הגבאי? נשאו ונתנו והחליטו: ודאי שהחלמאים מחויבים להקדים לקריאת תהילים לפנות בוקר. אלא מאי - החלמאים ישננים מופלגים הם? על כן צריך לשכור שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: קר לו? הוי אומר שילבש פרווה ויחם לו. אך מה לעשות שלא תהיינה טענות מצד הגבאי הזקן? הרי ברור הדבר, שהשמש ילבש את פרוותו כשהיא הפוכה, העור למטה והשער למעלה. וראו החלמאים את הפרווה השעירה ואת הפרווה החלקה וידעו להבדיל בין השמש ובין הגבאי הזקן.

עשו כן. אלא שממחרת בא השמש לפני הרב והגבאים והתחיל מתאונן ביללה חדשה: מכיוון שהוא נושא את הפרווה הפוכה - השער למעלה והעור למטה, על כן חשבו הכלבים שהוא זאב וַיתנפלו עליו וַישכו אותו.

הייתה העיר חלם נבוכה שוב. נאספו החלמאים לאסיפה רבה, לטכס עצה: מה יעשו שלא ישכו הכלבים את השמש? נשאו ונתנו והחליטו שאין לבטל את אמירת התהילים בכל אופן. אלא מאי - החלמאים ישננים מופלגים הם. על כן צריך לשכור שמש שיהיה מעורר את הישנים, ואם קר לשמש ילבש לו פרווה ולא תאחז אותו צינה. ואת הפרווה ילבש הפוכה, עורה למטה ושערה למעלה, כדי שידעו החלמאים להבדיל בינו ובין הגבאי הזקן, שגם הוא מלובש פרווה. ואם תמצי לומר: הכלבים חושבים על השמש שהוא זאב והם נושכים אותו, על כן ירכיבו את השמש על סוס וידעו הכלבים שלא זאב הוא ולא ישכו אותו עוד. וכך עשו.

נשאלה שאלה מאת החלמאים: בשלמא לפנות בוקר הולך הסוס לשאת את השמש על גבו, אלא ביום ובלילה איפה יהיה?

נאספו החלמאים לאסיפה חדשה, נשאו ונתנו, שקלו וטרו והחליטו שיעמוד הסוס בעזרת הנשים של בית הכנסת.

עשו כן. באו הנשים לבית הכנסת, ראו שסוס עומד בעזרת הנשים, התחילו צועקות שהן יראות להתפלל כשהסוס עמן, שמא יתחיל בועט אותן בשעת התפילה. הייתה העיר חלם בכל צרה.

נאספו החלמאים לאסיפה והחליטו להעמיד את הסוס בעזרת הגברים, שהם אינם יראים שמא יתחיל הסוס בועט בהם בשעת התפילה.

עשו כן. אלא כשבאו הגברים להתפלל, היה כל אחד דוחף את הסוס ממקומו ולא היה לו מקום לעמוד.

חזרה שוב השאלה הישנה: איפה יעמוד הסוס?

נאספו לאסיפה שוב, נשאו ונתנו, שקלו וטרו והחליטו שיעמוד הסוס לפני העמוד. נשאלה שאלה שוב: איפה יעמוד החזן? השיבו שיעבור החזן לפני התיבה כשהוא יושב רכוב על הסוס. נשאלה שאלה חדשה: אם יעמוד הסוס לפני העמוד, והחזן יהא מתפלל כשהוא יושב רכוב על הסוס, כיצד יפסע לאחור בפסוק: ´עושה שלום במרומיו´?

אז נאספו לאסיפה כל בעלי הבתים ונשאו ונתנו, דרשו וחקרו עד שהחליטו:
ודאי שצריך להקדים לקריאת תהילים לפנות בוקר כדי שתיעצר המגיפה. אלא מאי - ישננים הם? ישכרו אפוא שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: השמש ירא שמא תאחזהו צינה וימות? הרי אפשר שילבש פרווה ויחם לו. ואם יתאונן הגבאי הישן שלא יבדילו עוד בין השמש ובין הגבאי, ששניהם כאחד מלובשים פרוות? הוי אומר שילבש השמש את הפרווה הפוכה, העור למטה והשער למעלה. אלא מאי? הכלבים יחשבו אותו לזאב וישכוהו? ירכב אפוא על הסוס. והסוס איפה יעמוד ביום ובלילה שהשמש אינו זקוק לו? הוי אומר בבית הכנסת לפני העמוד והחזן ישב עליו. ובקריאת הפסוק ´עושה שלום במרומיו´ ימשוך הגבאי את הסוס בזנבו כדי שיפסע לאחור...

כן עשו. ומאז ועד הנה נשאר הדבר לחוק בחלם: כשרואים גבאי מושך סוס בזנבו, הרי ברור שהגיעו כבר ל´עושה שלום במרומיו´